יהל אור כג

בנשמות יותר ולכן ע"י שהוא קרוב לו מתבנה ע"י. והענין כי ביתו זו אשתו של אדם עיקר בנין שלה ע"י בנים שהוא התפשטות רוחה. שאו"א נותנים רוחן בולד. ואמרו (כתובות דף נ"ט ע"ב) אין אשה אלא לבנים. כי אשה בסוד נפש ובעל בסוד רוח ובולד והיו לבשר אחד מתחברין רוח ונפש דילהון כאחד ואז נקר' חיים כי הנפש בלא רוח הוא מת. כמו בקבר. והרוח בא לעולם להחיות הנפש וז"ש ואם אין מתה אנכי. ולכן בנים הן יסודה ובניינה. והנה כתיב בא נא אל שפחתי ואבנה גם אנכי פי' כי כיון ששפחתה קרובה לה ומשועבדת תחותה כן רוחא דילה שולט על רוח שפחתה. ואז ע"י התפשטות רוח שפחתה בולד יכולה ג"כ להתפשט רוחא דילה. וכן הוא ביבום כי מהתקרבות נשמות דאחים זה לזה אז בהתפשטות רוחא דיבם בולד מתפשט ג"כ רוח אחיו המת באותו הולד. והנה כמו כן למעלה כי הנוקבא שהיא השכינה עיקר בניינה הוא בנים דילה דהיינו נשמות הצדיקים שהוא התפשטות רוחא דילה והנה ישראל נקראו בנים למקום שהיה להם נשמת אצילות וזה לע"ל אבל עתה ע"י חטא העגל פרחה מינייהו האי זיהרא עלאה ולא נקראו עוד בנים כי אין להם נשמתא הנ"ל בנויי דשכינתא ע"י ז"א דאצילות רק מסטרא דעבד מט"ט ואז נקראו עבדים. והענין כי ע"ס דאצילות מקננין במט"ט שהוא כלל עולמות בי"ע ולכן נקרא מט"ט אחיו של הקב"ה ואז נוקבא דאצילות גופא דילה מתפשט בבי"ע כידוע ואולידת נשמתין מסט' דבי"ע כידוע והוא בסוד היבום. וכל התיקונין עתה הוא מסטרא דבי"ע. אבל לא הועיל גם זה כנראה עתה בעו"ה כי גלו ישראל ואזלין נע ונד. והנה ביבם שלא בנה הוא בג' דברים בתחלה במחשבתו מאן יבמי להקים. ואח"כ בדבורו ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה. ואח"כ במעשה וחלצה נעלו מעל רגלו. כן בכאן בג' עולמות בי"ע שהן מחשבה דבור מעשה כידוע כי בתחלה ירדה בבריאה. וכשלא נתקן גם שם ירדה ביצירה ואח"כ בעשייה. ורוחא דקוב"ה נכלל עם רוחו דמט"ט בבי"ע וכשלא נתקנה שם אז וחלצה נעלו מעל רגלו שהוא עקב עולם העשייה כידוע ושם של נעליך כו זו אשה כו'. וביבום ניתר ע"י חליצה הקשר שבין אחיו עמי לתקנו כנ"ל ואז כיון שלא בנה וניתר הקשר שוב לא יוכל לבנות עוד והולך נע ונד עד דאשכח פירוקא ע"י ת"ח גדול שעולה למדריגת או"א עלמא דחירו ומוציאו מיד ס"א. וכן למעלה כיון שלא בנה ע"י מט"ט שוב לא יבנה עוד. רק ע"י או"א עלאין וזהו לא תוסיף קום בתולת ישראל רק אקים את סוכת דוד. וז"ש כאן הה"ד אשר לא יבנה את בית אחיו. דודאי חנוך שהוא מט"ט לא יבנה את בית אחיו כנ"ל אלא קוב"ה ע"י או"א עלאין. וז"ש אבל לגבי קוב"ה אתמר ביה ויבן ה' אלקים אבא ואמא בני לה. כנ"ל:

ובג"ד בטורא דא אתבני בי מקדשא כו'. והענין כי ב' מקדשים הן בניינין דילה שהן כנגד עוה"ז ועוה"ב בינה ומלכות והן בשביל ב' מיני נשמתין שהן רוחא דילה כנ"ל. והם נשמתין עלאין דלית לון גופא שהם בעולם הבריאה כידוע ינקין מאפרסמון דרגא דבינה עוה"ב ונשמתין דאית לון גופא בהאי עלמא ינקין מאפריון מלכות עוה"ז. ואלין אינון ב' בהמ"ק ב' בניינים דילה. אך כיון שחטאו ישראל ירדו בסטרא דההוא עבד ונבנו ב' בהמ"ק על ידו מסטרא דבריאה ועשייה כי בינה מקננא בכורסייא ומלכות מקנן באופן כידוע אלא שנחרבו דכיון שלא בנה שוב לא יבנה כנ"ל. ולע"ל יבנה הקב"ה בעצמו ב' מקדשים מסטרא דאצילות בינה ומלכות כעיר שחוברה לה יחדיו ואהיה לה כו' חומת אש ואז יתקיים:

וכן אתמר במשה ויבן כו' דא שכינתא נערה המאורסה כו' בההוא זמנא יזכו כל ישראל כו'. והן מסטרא דג' עלמין בי"ע. ב' בהמ"ק ומשכן כי המשכן היה ג"כ מסוד היבום מסטרא דמט"ט שהוא משה שהיה לו מטה האלהים דרגא דמט"ט מטה לכף חובה וכף זכות מסטרא דעה"ד כידוע ולא זכו לתיקון האמיתי רק לע"ל יזכו לזיהרא עלאה. ע"כ מה שלקטתי מתיקון נ"ח]:

(כח ע"ב) ומשה בגינייהו כו' דבגינייהו עבר כו' ואינון גרמי כו' [א"ה ביארו הגר"א ז"ל בתיקון כ"א דף י"ג ב' בד"ה ומאן גרים. כי אדה"ר חטא בשביל הנשמות שהיו כלולות בו מערב רב אינון גרמו לו לחטוא וכן משה רבינו היה כל אותו הדור ששים רבוא ורוחו מתפשט עליהם גם על הערב רב ועי"כ בא לכלל טעות. והן ערב רב שרוצים להיותו להם שם רב וגדול והם קופצים להורות אע"פ שלא הגיעו להוראה וכעס עליהם משה ובא לכלל כעס בא לכלל טעות והכה הסלע וגרם שלא ימצאו הלכה פסוקה במקום אחד ויצאו המים טיפין טיפין בקושיות ופירוקים]:

(לג ע"א) ת"ח כתיב לבתר יקוו כו' [פי' אחר יהי רקיע שהוא הפרסה באמצע ת"ת דע"ק כמש"ל ל"ב ב' אח"ז כתיב יקוו. והם שני עניינים פרסה וצמצום שהוא הסתלקות האור. וזה צריך לתיקון זו"נ שאין יכולין לקבל אור של ע"ק שלכן היתה מיתת מ"ק לכן היתה הפרסה שלא לקבל אור שלמעלה מטבורו ששם קדש הקדשים וכן באדם למעלה מן הקרום המפסיק באמצעות מעוי דב"נ שם כלי הנשימה וזה הועיל לתיקון ז"א אבל נוק' עדין אינה יכולה לקבל האור כי לכן בעולם התהו נתבטלה מכל וכל משא"כ במ"ק. ולכן לתיקון הנוק' צריך ג"כ הצמצום והוא שנתצמצם האור מתנהי"ם וז"ש מתחת השמים ממש. ר"ל שהצמצום התחיל מתחת ת"ת דע"ק ששם הפרסה שנק' רקיע השמים. והיינו שנתצמצם האור של תנהי"ם אל מקום אחד שהוא היסוד. וז"ש ר' ייסא אמר אל מקום אחד דא איהו אתר דכתיב בי' וברית שלומי כו' ולמקוה המים כו' א"ר הייא מקוה המים דא צדיק כו' וכתיב אמרו צדיק כי טוב. והיינו כי מקוה המים האורות של תנהי"ם היה בצדיק יסוד עולם. כן ביאר הגר"א בפ"ג דס"ד בד"ה כתיב ויאמר. המסדר]:

(לו ע"ב) תרין אתו עלה דחוה [כי הנחש תרין דרגין ערל ובת זוגו וכמ"ש בתס"ט והוא כנגד בקדושה יסוד ועטרת היסוד ובתרין דרגין אלין בא על חוה וכנגדן יצאו אלו שנים קין והבל. כן כתב הגר"א בס"ד פ"ג ד"ה אי. המסדר]:

(לז ע"א) ת"ח כלהון נטיען הוו סתימין רשימין דקיקין באתרא חד [ר"ל ו"ק דז"א בתחלה כשהוא בבטן אמו היה בסוד ו' שבתוך ה' ואז היו איבריו כקרני חגבים כמו עובר בבטן אמו:

לבתר עקרן קוב"ה ואשתיל לון באתר אחרא. ר"ל שעקרם מבטן אמא ואשתיל לון בע"ק מטיבורו ולמטה ששם מקומו. כן ביאר הגר"א בס"ד פ"ב ד"ה אתעקר ופ"ג ד"ה ותוציא. המסדר]: