יהל אור רו

ביחד והם י"ו והנקיבות ביחד הם ב' ההי"ן ומפרש והולך וא' שכל את ידיו הוא שם הששי. הוא קוי"ק וכן שם שמיני וקי"ק ועתה תבין כל דבריו:

שם הוי' בכולא דא אדם ראש וגוף וידים ה' נגד ה'. וכן בכל חי בכנפים וידין וכן בשושנה תפוח ושרביט ועלין ה'ה' וכן בכולן:

שם הוי"ה ה"א א' ד"ו והב' ד"י שהיא חכמת שלמה דכרסיי' אבל הראשון הוא הנהר והנה הוא ב' יוד מלא וכן אם תחשוב רגל שמאלי לב' בחינות בכללות ופרטות הוא ב"פ יק"ו והוא מ"ם ומ"ב שהוא ב' אודנין והן ב' דעות במקומן ואח"כ מתפשטין:

סוד רמון מצא תוכו אכל כו'. הענין שהציצו במט"ט שעליו בקש משה הראני נא את כבודיך ויאמר לא תוכל לראות את פני שהוא שר הפנים כמ"ש בז"ח במדרש הנעלם ע"ש ובו מתעלם שמו של הקב"ה שבכל אבי"ע בתוך נקודה הפנימית של אותו עולם מתלבש ע"ס שהן רזא דאלקות ובחוץ מלביש ביצירה מט"ט ובעשיה סנדלפון ואפי' בארץ עולם השפל ג"כ בהמ"ק מלביש ע"ס וזהו לשום את שמי שם ולזה הזהירה התורה לא ממקדש אתה מתירא כו' וכן בכל העולמות ובזה טעה אחר במט"ט וכן זהו טעות כל הקדמונים כל אותן שטעו ומט"ט הוא נוריאל שד' חיות במלכות והוא בחינת יסוד נקודה האמצעית של הה"א ורמון של מט"ט הוא גי' נוריאל ובתוכם מתלבש יסוד שהוא ט"ט ואחר סבר שמט"ט הלבוש ג"כ משותף אבל ר"מ מצא רמון סודו מתוכו אכל ט"ט שבו. וקליפתו זרק. וז"ש ר"ע מאי דרש שלא הציץ על מט"ט צבאות אות הוא בצבא שלו שהוא בדרגא דיסוד שנקרא אות ולכן אסור להציץ בו כל המסתכל בקשת. וז"ס כמראה הקשת אשר יהי' בענן ביום הגשם כן כו' הוא מראה דמות כבוד ה' ואמרו בתקונים שיחזקאל ראה ביצירה מגו מט"ט וזהו כמראה הקשת ורבנן אמרי לא ברוח כו' שאלו ג' טעו באותן ג' קליפות כמ"ש בפ' פקודי בזוהר ע"ש ובהקדמת תיקונין ועליו נאמר משכני אחריך נרוצה שאמרו בזוהר כד סליק נשמתא לרקיע מט"ט אומר לנשמתא סק סק והצדיק אומר משכני כו':

מ"ש בע"ח בשער מ"נ בדרוש ה' בענין אור מ"ר שגו כל האחרונים בפי' שהנה כך ביאורו שממזל עליון נמשך ד' יודין משם ע"ב ואינן מתלבשין ומתעבין כלל והוא אור ואח"כ נמשך משם ע"ב דשם עוד ד' יודין ומתלבשין ג' יודין האחרונים בג' יודין דשם ס"ג שבמזל עליון ומתלבשין עוד בשם קס"א דמזל תחתון אלא שאין קס"א עולה בחשבון כלל וזה נק' מים פ"ש ד' יודין שבע"ב השני וג' יודין דשם ס"ג וב' כוללין וכן הוא נמשך כל המאמר דשם דלא כפי' האחרונים דג' יודין מע"ב הראשון נתלבשו שגגה גדולה היא וחסרון שם בדרוש ההוא שכתב והגונין שג"כ נמשך בחי' לבוש הנז' הנקרא מים מהד' יודין עצמן שבמזל הח' ומתלבשין בג' יודין דשם ס"ג דשם ויורדין אל מזל י"ג שהוא נק' ונקה כו'. והענין שירד עוד פעם א' שם ע"ב כי הראשון א"א להתלבש כמש"ש והוא כי ד' אור מים רקיע עור הוא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן כמש"ש והוא בד' אותיות השם כידוע וידוע שיו"ד מלבד שהוא בעצמה עוד נכלל בהא ראשונה בסוד ונהר יוצא כו' אבל יו"ד הראשונה אין נכלל כלל ואף מהיו"ד השניה נשאר קוץ בזווית הה"א שאינו מתלבש בהא והוא הבחי' ראשונה מד' יודין והכלל כי ד' אמר"ע הם ד' אותיות והן ג"כ ד' יסודות שבגוף כי רקיע הוא אויר המכריע כידוע אש ומים ועור הוא עפר וכן ד' ר"ת של אמר"ע כד' ר"ת של ד' יסודות ארמ"ע והבן כ"ז ויותר נראה שד' יודין השניים מתלבשים בקס"א ואח"כ כשבאין אל או"א מתלבשים אז בשם ס"ג שבהם אבל מקודם לא היה שם ס"ג כלל וכן עיקר וט"ס שם מ"ש ואז זאת הבחינה השניה ג' יודין של שם ס"ג וצ"ל שם ע"ב והוא ברור כשמש דו"ק מאד:

לא אשית כו' (תהלים ק"א). חשיב כאן ז' דברים נגד ז' היכלין דמסאבותא ז' שמות של היצה"ר ואח"כ ד' דברים נגד ד' רגלין דס"א והן י"א ארורים ז"ד יהיר וחשיב מלמטה למעלה עד העליונה שהוא נק' כרת וז"ש להכרית כו' ואמר ד' דרגין של תמימות נגד מדתו:

פירשו הראשונים וכל מעשיך בספר נכתבין הוא האויר שהוא ספירי וכל מעשה או דיבור נחקק באויר והאויר חיוני ונעשה בריה שלימה והוא פועל האדם וכמו שהעולם נברא בספר וספר וסיפור כן כל מעשה האדם כי בצלם אלקים כו'. וג' ספרים נפתחים בר"ה של צדיקים כו' (ר"ה טז ב) כי כל קלין ומעשים לא אתאבידו ובר"ה נפתחים ג"ע וגיהנם ואף שלכל מעשה של אדם יש פרט מיוחד מ"מ כולם נכללין בכלל אחד והם מלבוש האדם ולכן צדיקים נכתבין כו' למעלה שג"ע גבוה מארץ שלנו ושל רשעים לגיהנם למטה ושל בינונים תליין באויר העה"ז עד יוה"כ והענין שנסתבכו בה המפרשים העיקר הוא שכאן מיירי לענין העה"ב. וצדיקים ורשעים אף החתימה בר"ה ושל בינונים אף הכתיבה ביוה"כ וענין הדין בעוה"ז דעבדין לי' יום טב (קדושין לט ב) אבל דין העה"ז לכל אדם בשוה והכתיבה כולם בר"ה והחתימה כולם ביוה"כ (עמ"ש רבינו בא"ח ס"ס תקפ"ב) וכן התפלות של הגאונים בג"ר על העה"ב כי העה"ב שם בחג"ת אתפשטות' דבינה. ובנ"א על העה"ז כי שם מלכות ואין בין מים עליונים למים כו' וכמ"ש בריש קו המדה:

סוד בריאת האדם בגוף שבתוכו נפש הבהמית והיא יסודו ונפח בו רוח האדם שהוא נק' האדם באמת אד"ם כידוע והוא סוד מ'ה וב'ן שהמ'ה בא בתוך הב'ן להוציא הברורין ולהשלים אותה. והוא סוד אדם ובהמה [ואותיות בהמה בה מ"ה] ולכן הקרבנות מהבהמה שהוא בירורי הב'ן. וסוד המיתה ותחיה הכל בנפש הבהמית מלכין קדמאין והכל בסט' דמלכות אני אמית ואחי'. ורוח ונפש הם נגד זו"ן הנהגת העולם. ומזה תבין סודות גדולות בפגם העוונות שהרוח מסתלקת מהנפש אפי' בחיים חיותו ולכן הרשעים בחייהם כו' ומעלת המצות בן איש חי:

יתר הליקוטים יבואו בסוה"ס בעזה"ש יתברך: