יהל אור רה

נגד הגבורות לכן הנהיגו לנענע ג"כ בפסוק יאמר נא ישראל כל"ח. וא"כ נענועי החסדים ד"פ כפל הגבורות. וגם הן מב' הצדדין ב' קודם אנא וב' לאחר אנא וכב"ה דס"ל דצריך ב' מיתוקים. ושמעתי מפי המופלג מו"ה נח חתן ר"א פעסלי' שאמר בשם בעל משנת חסידים כי"ב על משנה דעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך קיתון על פניו. כי בכל הימים שמר"ה עד סוכות הגבורות והדינין גוברים ובסוכות ע"י ישיבת סוכה ולולב ומיניו מקבלת החסדים וממזגים הגבורות. וז"ש שבא למזוג כוס לרבו פי' פ"י מצות סוכה בא למזוג הכוס שהוא גי' אלקים עם החסדים והוא כמו עד"מ מזיגת היין במים שבקתון ושפך לו הקיתון שבתוכו המים על פניו פי' שאין רוצה לקבל ממנו מצותו של ישיבת סוכתו שהיא מזיגת המים ליין אלא שישאר היין שהם הגבורות בלא מיתוק. ודפח"ח:

(רנז ע"א) אלא כליל כו'. לשון הבהיר והכל במלת בראשית בית ראש חכמה שהוא ראשית:

כלולותיך. ר"ל בכל מכל כל דכלילא מכלם:

אין סוף. כתר:

קוצא דילי' כו'. ר"ל קוצא דאות ד' משלמת לעשר וד' עצמה כלילא מד' כו':

איהי אורייתא כו'. ר"ל זהו יומם ולילה שבכתב ושבע"פ:

ובג"ד כתר דאיהו כו'. ר"ל דחו"ג שהן ב' תורות דכלילין בעד"א הן ב"פ עשר שהן כ' שהן יה"ה שבשם י' בחסד ה' ה' בגבורה ו' ת"ת כליל להון ולכן נק' בכל השם וכ' דיה"ה הן כתר על ס"ת שהוא ו' כמש"ו וזהו עשרה עשרה ב"פ הכף ר"ל כ' ובשקל ו' כידוע:

דאתוון דהוי"ה. ר"ל והיה שבפנים מקבל לשד"י שבחוץ כידוע:

אבל מבינה כו'. שבת סלקא ברתא לג"ר [מ"כ עה"ג כמ"ש במ"א ששבת הוא תר"ך עמודים ל"ב נתיבות ונ' שערי בינה]:

בשם דהוי"ה. ר"ל בעד"א:

(ע"ב) ממנא עלי' שור. שור המדבר ורב תבואות בכח שור שתי הלחם:

פחות מינה. צ"ל מיניה:

(רנח ע"א) לאו דאיהי אדמי' כו'. ר"ל לא שהנשמה דומה לעכה"ע אלא כמו שהנשמה לגוף כן עכה"ע לספי' וז"ש ובג"ד היא כו':

ועטרותיהם בראשיהם. כנ"ל דעטרה על ו' אימא עילאה עוה"ב:

הויות באמצע. ר"ל ב' ההי"ן באמצע סבר' ר"ת. והוא דווקא בעלמא דאתי ששם ה' על ו' עטרותיהם בראשיהם משא"כ בעוה"ז שהיא שימושא כידוע:

לשתי שולחנות. כסדר העוה"ז. והויות באמצע העוה"ב כנ"ל. והענין שבתפילין כסדר זוכה לשתיהן בד' פרשיות כסדר העוה"ז ובבתים וקשרים העוה"ב. ותש"י י' על ה' ותש"ר ה' על ו' הרי י"ה ה"ו כנ"ל וראש הוא כתר וז"ש רישא כו'. ועכשיו חוזר כל הע"ס בפרטיות ד' פרשיות חבת"ם. רישא כתר. ק"ש ותפילין חו"ג. חכלת ולבן נו"ה. מזוזה והשער יסוד ומל'. וכלם כלילין בק"ש:

ועוד י' כו'. כולל כל הע"ס בתפילין:

י' דשד"י איהו מוחא כו'. ר"ל כל השד"י כפול ב' שינ"ן ד' בד' בתים וד' דקשר י' דמוח י' דקשר:

שדי אמו. ר"ל שד י' שבו יונק משדי אמו תש"ר דשם שד"י ש"ד עם י' דמוחא וז"ש משדי אמו שד"י:

תפילין דמארי עלמא כתר. ר"ל דתפילין שלנו הוא שם הוי"ה בד' פרשיות אבל תפילין דשם הוי"ה הוא כתר שהוא ע"ג. וז"ש מארי' עלמא הוי"ה כו' ר"ל שהוא הוי"ה ותפילין כו' דד' פסוקים כמש"ו כתר מים עליונים. ר"ל ע"ס מעילא לתתא באור ישר:

מים תחתונים. מתתא לעילא באור חוזר ושניהן כו':

נשלם ספר במדבר בסייעתא דשמיא. בילא"ו:

ליקוטי הגר"א ז"ל י"ב צרופי הוי"ה. הוא על דרך שם י"ב. ד' פעמים ג'. לד' תקופות וד' דגלים וד' טורי חושן והן ג' בכל אות. וזה סדרן. יקו"ק יקק"ו יוק"ק. קיו"ק קיק"ו קוי"ק. ויק"ק וקי"ק וקק"י. קוק"י קקי"ו קקו"י. ועוד י"ב צרופי הלילה בסדר אחר וזה סדרן. יוק"ק יקק"ו יקו"ק. קיק"ו קיו"ק קקי"ו. ויק"ק וקי"ק וקק"י. קקו"י קוי"ק קיו"ק. (א) והנה היודין הן מהופכין והווי"ן הם כסדרן. (ב) וההי"ן הם ב' ראשונים מהופכים והשאר כסדרן אלא שב' האחרונים קודמין לב' האמצעים. ששה צירופין של ה' הם א' ב' ג' ד' ה' ו'. (ג) ושל לילה הם ב' א' ה' ו' ג' ד'. בא"ה וג"ד. ואינון י"ב צרופים הם ג' דרגין א' (ד) עולה ויורד וא' בזמן הגלות דאזלין זכרים ביחד. נקבות ביחד ותלכנה שתיהן. וא' לעתיד לבא. עצם מעצמי ובשר מבשרי ע"כ יעזוב וכו' ולכל א' ד' אותיות ה' בימינא וה' בשמאלא וא' שכל את ידיו. ובכל זה זכרים על נקיבות וב' נקיבות על זכרים שם הראשון לע"ל כסדר שם השמיני שכל את ידיו שם החמישי ושם העשירי נקיבות על זכרים ושם השני עולה ויורד ושם הששי שכל כנ"ל שם הרביעי ושם התשיעי נקיבות כו' כנ"ל שם השלישי ושם השביעי והאחד עשר והשנים עשר בגלותא הכל כנ"ל:

**(ביאור מבנו הה"ג ר"א ז"ל על מאמר הנ"ל.)**א) והנה היודין הם מהופכים. פי' ג' צירופים של יודין דלילה הם מהופכים משל יום. בשל יום יקו"ק הוא הראשון ובשל לילה הוא השלישי בשל יום יקק"ו הוא השני ובשל לילה הוא ג"כ השני בשל יום יוק"ק הוא השלישי ובשל לילה הוא הראשון והאמצעי לעולם שוה גם בהפוך. וצירוף הווי"ן שווין בשל יום ובשל לילה:

(ב) וההי"ן הם ב' ראשונים מהופכים קי"וק הוא הראשון בשל יום. ובשל לילה הוא השני. וכן קיק"ו הוא השני בשל יום. ובשל לילה הוא הראשון. והשאר כסדרן. פי' כאן חשב צירוף הג' של ה' ראשונה יחד עם ג' צירופין של ה' אחרונה והם ד'. וזה שכתב אלא שב' האחרונים קודמין לב' האמצעים. פי' שב' האחרונים מה' אחרונה הם קקי"ו קקו"י והם של יום. ובשל לילה קקי"ו הוא באמצע והוא צירוף הג' מה' ראשונה. קקו"י היא צירוף הראשון מה' אחרונה:

(ג) ושל לילה הם ב' א' ה' ו' ג ד'. פי' כנ"ל ב'א' כי ההי"ן ב' ראשונים הם מהופכים ה' ו' ג"ד כנ"ל שהשאר כסדרן אלא שב' אחרונים קודמין לב' האמצעים וזהו ה' ו' קודמין לג' ד' כנ"ל ולפי שחשב צירוף הג' מה' ראשונה לג' צירופים של ה' אחרונה ובאמת הוא חלוק לכן הסימן בא"ה וג"ד ע"ד הכתוב בא גד לידע שהוא צירוף ג' מה' ראשונה:

(ד) עולה ויורד הוא הצירוף של יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כמ"ש בתיקונין שה' אחרונה עולה ליו"ד וה' ראשונה יורד לוי"ו וכאן בא לחלק בג' כללים. לע"ל יהיה השם כסדר. ולפעמים הם עולה ויורד ובזמן הגלות הזכרים