יהל אור רג

(רנה ע"א) אשתמודע בפרי החג. דפליג לאומין:

דעד כאן הויתון כו'. ר"ל הת"ח שבהן מתלבשין אבהן ור"מ אבל בפורקנא בתרייתא דעתידין למטעם כו':

אתון אינון בכורים. כמש"ל מצד אורייתא:

איהי אתחדשת. ר"ל זהו מנחה חדשה כמש"ו:

ובק"ש כו'. שהיא תורה כמש"ו והיא בכורים כנ"ל:

דבי' מ"ת. ר"ל כנ"ל דתורה בכורים:

כלה כלילא כו'. ר"ל כל ה' כמש"ו:

כלהו נבלעים כו'. כל הע"ס כמש"ו חו"ב י"ה יפ"ה גי' י"ם. כתר מקור של הים. ז"ת שבע שבתות חמשים יום דילה ומל' ים סוף. כ"ל דאיהי ג"כ נק' י"ם שבה אתכלילו נ' כנ"ל:

ומנחתם כו'. ר"ל שלשה ושנים הן נ' דחו"ב כנ"ל יפ"ה ושבעה עשרונים לשבעת הכבשים לז"ת:

דלא אשתתף כו'. כמ"ש דביוה"כ ל"ל רשו לאסטוני כו':

ואוף הכי כו'. ר"ל בחו"ב כמש"ו:

(ע"ב) עצם השמים כו'. דעצם חיור ובשר סומק כידוע:

בגין דאתמר בה השוכן כו'. ר"ל במל' וקאי אדלעיל שכ' דכל חובין בישראל כו':

וארבע כו'. לבינה ומל' לכך עבודת יוה"כ שהוא בבינה בבגדי לבן כמ"ש בינה מסט' דחסד עצם ומל' בשר כנ"ל:

דא אות כו'. ר"ל אותו אותיות אות ו':

שבעת כו'. ה' בתראה ועמה נשלם השם:

ורעיא מהימנא. במל' דאיהו סליק לה לעילא מ"ה דמשה ואבהן בחג"ת ואהרן דוד ושלמה בנה"י:

סוכה בחושבן כו'. וה' בהיכל כו' היכ"ל גי' אדנ"י וה' מוסתר בתוכו כן כתיב סוכה כ"ו באמצע:

תרין כרובים. תו"מ:

סוככים כו'. ר"ל דשניהן נק' סוכה:

על הכפורת. יסוד כידוע ששניהן מסככין אותו בזמן שפניהם איש אל אחיו זהו ופניהם כו':

ושריין על טפח. ר"ל טפח דעוביה של כפרת וטפח הוא י' כמ"ש ועם קומתו עשרה הרי עשרים. והן עשרה דכלילין במל' ועשרה ממל' עד כתר הרי כ' דכתר הרי יו"ד במלואה יו"ד דכתר לכך סוכה לא פחות מעשר במל' דכלילא מעשר כנ"ל ולא יותר על עשרים בכתר ובמל' הוא בטפחים טפח דכפרת ובכתר באמות:

בצל שדי. בינה:

לאגנא על נשמתא. שהיא מסט' דבינה:

מ' סתומה. בבינה:

ומ' דאוקמוה כו'. הוא מ' פתוחה סוכה פתוחה:

בג"ד תרין כו'. אלו המחיצות של ב' הדעות כנ"ל:

ושאר סוכות. גנב"ך רקב"ש וחמש סוכות דחשיב לעיל וסוכה סתם ב' כהלכתן כו' הרי י"ד סוכות נגד בג"ד כפר"ת כפולות כמש"ו:

אין כל חדש כו'. ר"ל במל' שהיא תחת השמש דכל הז' אינון ג"כ בשמש עד"א אלא דשם רפויות ובמל' דגושות וזה בג"ד כפר"ת כפולות:

[ליקוט. ולא למעלה מכ' דאיהו כ' כתר עליון כו' כמ"ש בספד"צ פ"ב שריקין לא עברין רצוא ושוב דהאדם אינו רואה א"ע בזה ברח לך כו' אם תגביה כו' משום אורידך וז"ש במשנה ימעט. והוא יו"ד אלא דפשוט י' זעירא י' טפחים ומלא כ' אמות כתר ועטרה. והענין כי נתמלא בב' ענינים. א' במספר על כמותו. והשני על איכותו. ו' ו' טפחים ד' ד' אצבעות. יו"ד בוא"ו:

וא"ו בדל"ת. אבל י' פשוט חסר משניהם אבל מ"מ אינה חסרה מן ד' גבוה עשרה ורחבה ד' והוא וקמץ הכהן י"ד סתום ונקראת י"ד יוד בדל"ת. אלא שהד' סתום בגוי' בשיעורא דיו"ד בג' קוצין וכללא דיו"ד בג' ניקודין חש"ח וכללא דלהון דהוא בלא ניקוד והוא שורק דתלת נקודות שעל היו"ד פשוט וכאשר נתמלא במלאפום סוד כתר ועטרה והוא סוד ד"ו ו"ד שהוא ו' ולכן הוא באמה בצורתו ובמספרו ו"ט והוא ד' ד' אצבעות וכן כף היד כו' ושיעור אצבעות מנין סכ"ת. והענין כי יו"ד מלא היא בבחי' כשמקבלת מדכורא והיא דו"נ ו"ד מהיו"ד והיו"ד עצמה היא מבחי' אבא שבנאה מאו"א בקוץ תחתון וכן קוץ העליון א"א כי היא כוללת ג"ר והן כל הדרגין והנה יו"ד כנ"ל ו"ד הן ב' דברים א' באיכות כנ"ל וא' בכמות שהוא כ'. והנה בהיותה בחי' נוק' לבד לא נשלמה באיכות כנ"ל רק בד' דידה ובכמות אף ד' דידה לא ולכן נעלם הד' כיון שלא נשלמה בכמות. ע"כ]:

עוד מ"כ על מאמר הנ"ל ביאור בלשון תלמידו הרב מ' משה שלמה ז"ל וז"ל מאמר זה פה קדוש אמר לי פא"פ ביתר ביאור ממ"ש בפנים וכתבתיו למשמרת. בט"ו יום לחדש הז' מסט' די"ה כו' עד דבת שבע דאיהי מל'. פי' כאן מפרש שבשם הוי"ה הוא רמוז כאן. כי בחמשה עשר מסט' די"ה של שם. וחגותם אותו אות ו' דא אות ו' של שם עד"א הרי יק"ו של שם שבעת ימים היא מל' ה' אחרונה בת שבע הרי הוי"ה. ור"ל וחגותם אותו בחו"ג ז' ימים היא המל' להמשיך ולסבב את שניהם בחו"ג כי עד סוכות היו הכל ימי הדין והגבורות ועתה בסוכות ימשכו גם החסדים ויתעטרו בחו"ג. או יאמר שחושב ד' רגלי המרכבה עד"א וח"ג הם חג"ת ג' רגלין ומסט' דבת שבע דרגא רביעאה חגת"ם כידוע:

אבהן ור"מ ואהרן ודוד ושלמה הא אינון ז' כו'. אבהן הן חג"ת ור"מ הוא מל' דאתתריך אבתרה ואיהי רביעאה ואהרן דוד ושלמה הא אינון ז'. והנה הר"מ אין חושב הז"ס כמו שחושב בזוהר תמיד אברהם יצחק יעקב משה אהרן יוסף דוד שהן נגד חג"ת נהי"ם כסדרן. והר"ם חושב את משה ר"מ נגד מל' כי בחרבן בעו"ה אתתרך רוחי' אבתרה כמ"ש בזוהר כ"פ וחושבו לרביעי כי המל' היא רביעאה ושביעאה כי היא מתחלת נגד הת"ת מאחוריו כידוע ות"ת הוא ג' לכן חושב המל' לרביעאה ואח"כ חושב אהרן הכהן בימין נצח ודוד בהוד בסוד איהי בהוד (וכמ"ש הוד מלכות. דברי דוד) ושלמה ביסוד שהוא שלום. ובכ"מ בר"מ חושב הז' אושפיזין ג"כ בזה הסדר. ורמז נפלא לזה הסדר מה שבכל הימים כתוב ומנחתם בוא"ו לבד ביום הד' כתוב מנחתם בלא וא"ו מפני שהוא נגד המל' ר"מ [ר"ל משום דנחית ר"מ מדרגי' דוא"ו ואתתרי' אבתר' דאתקרי' מנחה דברי דוד] והוא פלאי:

אנא בעינא לתקנא לכון סוכה דאיהי אימא כו' עד ופניהם איש אל אחיו. וכל זה הסוד מרומז במלת סוכה. כי ס' דסוכה היא בינה כידוע בסוד ס' אפרסמון. ו"ה דסוכה הם תרין כרובים סוככים על הכפורת שהוא כ' דסוכה [נעה"ג. כי ביסוד והיו לבשר אחד עשרה עשרה הכף] ופניהם איש אל אחיו ע"י הכפורת שהוא ברית המעור [עי' תז"ח ע"ג ב'] לכן הוא על הארון יסוד הנוק' והבן בסוד כל הולך על גחון. וגם הס' והכ' הן סוד ב' בריתות הס' הוא ברית הלשון בסוד פתוחי חותם כידוע שהוא ביסוד אימא כשהיא נגד פה דז"א והכ' שהוא הכפורת הוא ברית המעור. וב' הבריתות מחברין ו"ה דסוכה. וגם סוכה הוא סוד צירוף א' מי"ב צרופי השם והוא צירוף הוי"ה. כי הס' הוא ה' ראשונה דהוי' ן [כנ"ל] ואח"כ ו' דסוכה הוא ו' של הוי"ה ואח"כ כ' הוא יו"ד דהוי' שהוא נעלם כד"א הנסתרות והנגלות הרי יש כאן הו"ה ה' דהנסתרות ו"ה דוהנגלות ויו"ד נעלם אף מהנסתרות ואיתגלי' בפומא דאמה שהוא הכפורת הנ"ל כ' דסוכה. והוא י' דצירוף הוי"ה. ה' אחרונה של שם הוא ה' דסוכה. הרי סוכה הוא ממש צירוף הוי"ה. והבן:

ואית עשרה טפחים בכרובים מתתא עד רגליהון ומרגליהון עד רישהון כצ"ל. ופי' כי עשרה טפחים היה מן הקרקע עד רגלי הכרובים כמ"ש בגמ' פ"ק דסוכה ארון ט' וכפרת טפח הרי כאן י"ט מתתא עד רגליהון. וכן מרגלהון עד רישיהון ג"כ י"ט כמ"ש בגמ' שם שנא' סוככים למעלה ומזה נלמד שם לסכך ע"ש:

אחר רישיהון צ"ל כך. ובג"כ שיעורא דסוכה אמרו רבנן לא פחות מעשר דאיהי מל' עשיראה דכל דרגין ולא למעלה מכ' דאיהו כ' כתר עליון דלא שלטא ביה עינא כבוד עלאה עלי' אמר משה הראני נא את כבודך ואתיב ליה הקב"ה לא תוכל לראות את פני ולית כבוד בלא כ' כצ"ל. ופי' לא פחות מי' דאיהי מל' עשיראה והיא כלולה מי' וממנה ולמעלה י' עד הכתר. ולא למעלה מעשרין דאיהו כ' כתר. היינו שכתר הוא למעלה מכ' כי מל' היא עצמה י' וממנה עד כתר עשרה הרי עשרין. אבל צריך להבין למה בעשרים השיעור באמות ובעשרה השיעור בטפחים. והענין שהוא נגד המל' שהיא י' טפחים כמ"ש הנה טפחות נתת ימי.