יהל אור רב

כמש"ש בהושע. ור"ל ידו י"ד בניסן:

(ע"ב) ואינון ארבעים כו'. כמ"ש בחיבורא קדמאה ט' נקודות בכל צד עם נקודה האמצעית המשלמת לעשר ד"פ הם ארבעים והם א"ח ד"פ בכל צד עם ד' באמצעיתא הם ארבעין:

הא ארבעין ותרין. ר"ל זכור ושמור הן שתים והן מ"ב עם הארבעים הנ"ל:

אשתאר כבוד כו'. ר"ל מן ע"ב אחר שתקח ארבעים וכן מן מ"ה שהוא כבו"ד אח"ד אחר שתקח אחר נשאר כבוד:

ד' זמנין כו'. ר"ל כבוד עם ל"ב הוא ס"ד שהוא כבוד לעילא ל"ב לתתא כמש"ו:

רנ"ו. גדפי החיות רנו ליעקב כו':

לעילא. בינה:

לתתא. מל':

(רמט ע"ב) בזוהר כיון דאתעברת אסתימת כיון דמטא כו' עד שבעין קלין בחושבן ע' תיבין דיענך כו'. [א"ה עמ"ש בזה הגר"א בהיכלות פקודי רנ"ה ב' בארוכה ע"ש]:

(רנ ע"א) רע"מ. ובג"ד אמרין כו'. ב"פ מלך בינה וב"פ כבוד מל' כנ"ל:

אסתחר* ההוא כו'. קאי על חיבורא קדמא' שאמר היכל הראשון כהנא רבא חסד במ"ב אתוון והוא פ' ראשונה דק"ש מ"ב תיבין. והיכל צפון הוא גבורה והיה אם שמוע בגבורה כידוע עד ושמתם בכלל ע"ב תיבות. ושמתם עד ויאמר נ' תיבין היכל השלישי עד"א. ויאמר עם ג' תיבין ע"ב תיבות היכל הרביעי מל' ציצית כידוע ד' פרשיין ד' אותיות הוי"ה:

או"א מקודש מקודש. דשניהן נק' כבוד ל"ב נתיבות דחכמה ל"ב אלקים דבינה ושניהם נק' קדש כידוע:

דאתחבר סיהרא בשמשא. אחר שנשלם בעשרה ימים ע"ס דילה:

(ע"ב) אשתלימא כג"ד פ' כצ"ל:

*כגון לישנא כו'. ר"ל מ"ש בחבורא קדמאה ולרדאה לון במקל ר"ל במכות הוא לשון מקל:

לישנא דאת ו'. ר"ל מקל הוא כמו ו':

ובגין. צ"ל בגין ור"ל כל השם. המטה הוא ו' וביה כתובים עשר אותיות הרי י' וביה לקה עשר מכות בה' ה' הרי יקו"ק:

ועל הים. שבו נ' תרעין כידוע כמנין י"ם. וה' דהים שכאו"א של ה' מכות הרי ר"נ:

ועוד אמר יוסף. כצ"ל וקאי על חי' קדמאה ת"ח חכמתא דיוסף כו':

(רנא ע"א) בג"ד אל תאכלו כו'. כמ"ש בפ' בא יעו"ש:

ומני ליומא רביעאה. מסט' דמל' דעושה בהן דינין. ותפיסו ג' יומין מסט' דג' אבהן שבהן התירו קטירי ג' דרגין דקטרו את ישראל כמ"ש בזהר פ' בא:

(ע"ב) קנה בימא רבא. הוא בקדושה עד"א בבינה שכנגדו בסט"א עשו ברומי רבתא. [מ"כ עה"ג. וז"ש ובנה עליה כרך גדול כו' שהאם מתבנית ע"י הבנים כמ"ש ואבנה ג"א ממנה]:

(רנב ע"א) בזוהר. ואתבר ח' חמץ. (עי' מ"ש הגר"א בתיקונים ל"ח א בד"ה דנפיק ממעיינא. דהוא ה"א עילאה. וקודם לידת ז"א דעת ו' סתים לאימא ובעת לידה נתבר הרגל מינה ונפתח בלידה ביציאת מצרים ביציאת הבן מינה. המסדר):

רע"מ. דיליה רומי זעירתא. כצ"ל. והוא מל' דס"א נגד מל' דקדושה ושניהן נגד בית ראשון ושני כמש"ו:

לחם משנה. ב' ההי"ן כידוע:

בבל יראה ובל ימצא. דחד באתגליא וחד באתכסיא ונגד האתגליא בל יראה ובל ימצא נגד האתכסיא:

מרה דעגלא. שהוא רפואה לתבלול המכסה העין והוא מרה דזריק משיח בן יוסף עלייהו שהוא מסטרא דגבורה שהוא ילחך אותם כלחוך השור כמ"ש בפ' משפטים:

קנה שלטנותא כו'. ר"ל קנה הוא רומי רבתא. וסוף זעירתא שהיא סוף דכל דרגין כידוע וכן רומי הוא סוף לכל מלכין כמש"ו:

ח' מן כו'. וזהו גער חית ל' חי"ת דיתבר לח' כמש"ו:

ואתבר רגלי' כו'. ר"ל ק' דקנה דקוף רגליו יורדות מות כידוע וכן מחמצת רגלי' יורדות מות נ"א אסתתם דאמצעיתא חמץ וראש התיבה וסוף התיבה מת כמו שכתיב בח"ק:

לאתערותא דמשיח. יעקב ויוסף ו' ו' כידוע:

תזרע שדך כו' ואספת כו' קדש ישראל תבואתה כו'. לאסוף ישראל לירושלים כמ"ש בפ' משפטים:

ואינון כ"ד לכל חיה כו'. כ"ד עינין לכל הוי"ה כידוע:

תלת כתות מן כ"ד כו'. ר"ל דג' כתות הן כמ"ש בגמ' נגד ג"פ קדוש א' אומרת כו' כידוע ובכ"א וקרא זה אל זה הרי כ"ד ב"פ זה כנ"ל הרי ע"ב. [מ"כ עה"ג. והן הנזכרים בס' הבהיר ו' ע"א ששמותיו של הקב"ה ג' חיילים וכל חיל אינו דומה לחבירו. ע"ש באורך]:

דעביד דינא בעמלק. מלחמה לה' בעמלק ר"ת ע"ב כידוע:

אית דאמרי כו'. כ"ל דקאי אבדרך וכלהו בעלי מקרא:

(ע"ב) אלין דזן כו'. ר"ל שאר ישראל:

מסט'. תיבת דא ל"ג:

דאיהו לעילא. דאסתלק כמש"ו:

אחד כבוד כו' דועד בחילופי אתוון אחד כידוע ומחלפין בלחישו כידוע. כיקו"ק. ר"ל כ' על יקו"ק כתר על מ"ס מחכמה ולמטה. צריך לסדרא. ר"ל בתפלה:

ולאו בתר פתורא. ר"ל בתפלה דשכינתא לאו תמן לאו צלותא היא:

אלא אלין דאתקריאו כו'. ר"ל הת"ח שהן אשי ה' שבהן מתאחדת אש של גבוה כידוע. וז"ש לכו לחמו כו' בתורה:

תמן אתבשל כו'. כנר הזרע באשה שנגמר שם:

דאיהי כבושה כו'. כמ"ש וכבשוה האיש כובש כו':

עץ החיים ועץ כו'. ר"ל רזין ומשנה:

(רנג ע"א) ודא הוא ההוא דאתמר כו'. ר"ל הת"ח הן לחמי לאשי והקרבן (הוא) לה' ואח"כ בא אצלם משולחן גבוה קא זכו:

ובני אהרן כו'. כמ"ש שהקריבו אש זרה אש הדיוט שלא הקריבו לה' לבדו:

אלין בכורים עילאין כו'. ר"ל אבהן חג"ת כמ"ש כבכורה כו' מצאתי אבותיכם:

לאמהון. צ"ל לאילן:

הה"ד קדש כו'. ר"ל דכתיב ראשית תבואתה בכורים לתבואה:

ובג"ד אתמר בהון תביא כו'. ר"ל הבכורים וכן ישראל לירושלים:

ובג"ד אומין כו'. כמ"ש באוכל קדש שחייב אשם:

ובעירא אוף הכי כו'. ר"ל ג"כ לשבעה כמש"ו:

שית ספיראן. ו"ק:

ושכינתא מנחה חדשה. ג"כ בכורים בשבועות והן ז' מינים שבאים בכורים ושכינתא חטה גי' כ"ב כידוע סלת נקיה והיא שתי הלחם:

מסטרא דחיה דאתמר כו'. ר"ל לכך אדם בט' ירחין בכללותו מכל ע"ס כמש"ו:

(ע"ב) י' טפה קדמאה כו'. ר"ל טפה קדמאה הוא כעין י' ושאר הזרע שיורה כחץ הוא כעין ו' והוא י' על ו' כמש"ו והוא ז' ומצד זה הוא לשבעה:

*אחד המרבה כו'. ר"ל המרבה שבקי בכל ו' סדרי משנה:

וא' הממעיט. אף שקרא ק"ש לבד כמ"ש (מנחות צ"ט ב') כאלו מקיים והגית כו' לגבי אמא כו'. ששניהם בגלותא כמש"ל ונחתין י' ו' לגבייהו כמש"ו ו' בקשר כו':

בנין מסטרא דבן י"ה. ר"ל בנים הן מסטרא די"ה כמש"ו ובבצים ואפרוחים ובנים הם כל השם:

(רנד עא) ורזא דמלה כי כו'. כמ"ש לעיל:

ועשית מנורת כו'. דל"ת דכתיב ושננתם משמע לשון שנים ואינהו דרשי ושלשתם ע"כ כ' ועשית כו' דקרא הקפיד על זהב דוקא והם אמרו בכל מתכות אלא שיש להם רשות ליגרע ולהוסיף כמש"ו וכן כלת כו':

א"ת דדרשינן לון מנהון כו'. ר"ל של"ת ה"מ דיש להם רשות לדרוש מהפסוק עצמו חסירות ויתירות כמש"ו כיצד מאלפא ביתא מחסר ויתיר אבל לא מעצמן ותירץ דהא כלות כתיב מלא והן דרשו חסר וע"כ צ"ל דיש להם רשות כמש"ו:

מנור' ז' כו'. ר"ל מנורה ק"ש וברכותיה טלית וציצית הי' של תכלת מעיל בפעמונים ורמונים. תפילין ציץ. תפלה עבודה דקטרת. [וז"ש תכון תפלתי קטרת. מ"כ עה"ג.] וזהו שמן וקטרת כו' מנורה ק"ש וקטרת תפלה בלחישו וע"כ צריך לסמוך גאולה לתפלה שמן וקטרת כידוע שנעשין ביחד:

(ע"ב) על טפין דמוחא. שבאין מהרהור:

באתר דלאו דילי'. ר"ל בנשג"ז:

באתר דלא איצטרך. ר"ל לבטלה:

לחם חמץ. בשבועות. וזהו והקרבתם עולה דלעיל בשבועות על הרהורא באשים זרים וזהו דסמיך עולה לאשה שכ' לעיל:

כבשים כו'. ר"ל וכן כנשים כו' כמש"ו: