יהל אור קצד

(רכז ע"א) לבנת לובן. ר"ל רחמי:

דספיר. ר"ל דינא:

דאיהו. צ"ל דאיהי. ור"ל מל':

מאי דמות. ר"ל הציצית איך הם דמות כסא:

(דאיהי ה'. ר"ל הכסא עצמ' ועם וא"ו דסליק י"ג כמש"ו הוא ח"י):

מט"ט שש כו'. בששה אותיות שבו:

ותלת עשר כו'. וא"ו גי' י"ג כמש"ו:

דאינון וה"ו כו'. ר"ת וא"ו:

ה' לכל סטר כו'. הכסא עצמו כנ"ל:

א' טלית כו'. א' של מילוי ה' שהציצית הוא ו"ה רחמי ודינא כנ"ל:

(ובאת ה' כו'. זהו שמי בקרבו) אשלים לעילא. ר"ל באצי' עד"א:

לתתא. מע"ט ביצירה כמש"ו:

התיכון. שהוא באמצע:

מן הקצה כו'. מכתר עד מל' באמצע:

משה. שהוא בדרגא דעד"א והוא ר"ת מ'ט"ט ש'ר ה'פנים:

לקבל כו' וצלותא דתפלה. ר"ל הפתיחה באדני וחתימת הברכות בהוי"ה:

דכלילין בצדיק כו'. ל' ויכלו וכן צדיק נק' כל ותפלה בצדיק ח"י ברכות וברכות לראש צדיק:

דאשתכחו כו'. ר"ל בר"ת כנ"ל:

לעילא באילנא כו'. עד"א:

כרוב. הוא מט"ט ועל שמו נקראו החיות כרובים וזהו וירכב שהוא רכב כנ"ל:

ואינון קליפין כו' אינון כו'. שאמר לעיל כד חמא כו':

ירוקא כו'. קליפה ירוקה שעל האגוז והשני' הקשה ששוברין אותה:

מה"ב לבנת הספיר לובן וספיר כליל בין כו':

ומט"ט כמראה כו'. דרקיע ואבן ספיר פי' למעלה בציצית ספיר ב' גוונין ודומה במראה וכן רקיע. והרקיע הוא הטלית והספיר הן הציצית ועתה מפ' היאך הוא דמות כסא בציצית:

דאיהי ה' לכל סטרא בד' חיוון. ר"ל ח"י עם ה' בכל סטרא הן ד' חיוון:

ואינון מיכאל כו' מט"ט שש כו' וזהו שש וארגמן לבושה דכסא הוא לבושה כמ"ש בריש תיקונים וזהו אור לבושו כידוע והוא ה' דכורסייא ד"ו ויו"ד מתלבש בה ועמ"ש בפ"ד בספ"דצ (מ"ט ב' ג') וד' הוא נוק' ו' מט"ט דכורא כידוע ואמר ח"י קשרים כו' מכאן דאף בי"ג חוליין רק ה' קשרים והוא בד' חוליין קשר א' וזאת קשר האחרון והוא שמא די"ב בחוליין ג"פ ד' בחיות ושבטים ותקופות וכיוצא וכן בכל קשר בכריכות וז"ש**(ע' מנחות ל"ט ובתוס' ד"ה לא. כ"מ עה"ג. ש"ל:

)** והפוחת ב' חוליות לכל קשר לבן ותכלת. ומ"ש וצריך לקשור על כו' היינו בפוחת אבל צריך לעשות לכתחילה כהמוסיף כמ"ש כאן וקאי אחוליות ולא אכריכות כפירוש ראשון שבתוס':

ציצית בתרין יודין. כ"ל הוא מט"ט ת"ר כלל הציצית וד' הציצית ד' החיות כנ"ל והוא דמות כסא שהוא ה' ד"ו בד' רגלין ו' דרגין כנ"ל. וז"ש הכי סלקא בכל סטרא כו' ר"ל דז"ש מט"ט כליל ד' חיות כנ"ל:

ותלת עשר כו'. הוא ענין בפ"ע דכולל תרי"ג ומ"מ רומז על מט"ט דהוא תרי"ג ברצוא ושוב דרצוא משלים לארגמן וז"ס ו"ה דדלית נעשית ה' ארגמן כמ"ש בס"א ר"פ בראשית וש"מ והתרי"ג הוא ו' פשוט ומלא דפשוט ת"ר כנ"ל דכליל במט"ט ו' והוא בדרגא דעד"א ו':

ועוד שש מעלות כו'. דלמעלה אמר דשש מעלות אינון בחושבן דציצית מרומז והוא ברמז וכאן אמר בי"ג חוליין:

חמש קשרין ה' כו'. ר"ל ואינון ארגמן ד' חיות בכל ציצית שכ"א כלולה מד' לד' סטרין כמ"ש בפ' בהעלותך. והטלית א' דה"א. ואמר ובאת ה' אשתלים ח"י ר"ל דהוא ו' ובה' דחיות ונקר' חיה כמ"ש היא החיה חיה יחידית דכלילא כל הד' נוריא"ל כו' והוא בה"א הנ"ל דברזא דמט"ט וא"ו י"ג וה' דאשלים לה' חיות וכליל לון כנ"ל נעשה ח"י וה' דהחיה אמר למעלה דהוא הכסא עצמו דכליל ד' כנ"ל:

ולכל חיה ארבע כו'. הן ל"ב חוטין ד"פ ח' בד' חיות וי"ג חוליין דמט"ט אשלים לאדם מ"ה. ואמר אשלים לעילא כו' דהוא אדם והן חיות כמ"ש בריש תכ"ב ו' ש"מ והוא בוא"ו דיליה י"ג אשלים לאדם כנ"ל שלימו דלהון. ואשלים לח"י חיות כנ"ל והוא אדם על הכסא ומסט' דצדיק נק' חיה ח"י ט"ט כנ"ל ומסט' דת"ת נק' אדם כמ"ש בר"מ סוף ח"א ויחלום והנה סולם כו' וזהו טט"פת כמש"ל רכ"ח ב' והשלמה דילי' לעילא ולתתא הוא ברזא דרצוא ושוב דגש ורפה ברפה הוא מלך ע"ג דוא"ו איהו ברפה ודגש ביו"ד נוק':

ואשלים לתתא ואיהו מע"ט דאשלים עילא ותתא כגוונא דעד"א שמי' כשם רבי' כו'. כצ"ל. ואמר בצלמו כדמותו ר"ל בדכורא ונוק' אדם וחיות כנ"ל ועליו נאמר נעשה אדם בצלמינו כדמותינו כמ"ש בת"ז והוא זיהרא דאדם דירית הוא ואמר דאיהו כליל כל דרגין מעילא כו' דהוא כליל כל חיות דהן רזא ד' אותיות השם והוא בין בשמא דאקרי אדם בל"ב אנפין כו' והוא מעילא לתתא באור ישר דכורא ומתתא לעילא בסוד חיה נוק' כנ"ל והוא בסוד בינה ומל' והוא בדרגא כולל שניהם שילוב שניהם וכמש"ל רכ"ח א' בסוד השרפים וז"ש ואיהו כו'. ואמר ואיהו כליל כו' מפרש מ"ש למעלה דאיהו כליל ל"ב אנפין וגדפין והוא ב' מרכבות חג"ת עם בינה דכליל ג"ר ונה"י עם מל' וכמ"ש בריש תז"ח והן ח' חוטין שבציצית שהן ד' כפולין כנ"ל:

ותמני סרי זמנין כו'. והן ע"ב קשרים [וחוליין] דציצית כנ"ל ד"פ ח"י והן כלולין במט"ט בט"ט דבי' כנ"ל דהוא ח"י' דכליל ד'חיות הרי ע"ב דכליל בח"י ויכלו כו' והן ד' חיות דאשלים להון בוא"ו כנ"ל. ועתה מפרש אדם דאשלים ואמר ובארבע חיוון כו' וי"ג כו' וז"ש הא תלת עשר דכליל עילא ותתא וכנ"ל. ואמר ולעילא באילנא דחיי כו' לפי שרוצה לפרש הקליפין שראה יחזקאל כמש"ו:

תהו והנה כו' דהוא ירוק רוח. ובהו ענן חיוור:

לקבל סובין כו'. דב' הראשונות הן במקרא ובמשנה אבל בגמרא צריך למטחן בקושיות ותירוצין. וז"ש למטה הקושיא במקומה כו' והרביעי קדש הילולים דתמן עייל ר"ע יורד עד התהום:

(ע"ב) עדיין הקושיא. הן תיקו וקושיות שנשארין בקושיא:

ליתא. צ"ל ליחה:

רגלי' יורדות כו'. שאין סופו לחיות [מ"כ עה"ג. וז"ש תמן רוח חזק מפרק כו' כי טרפות הסירכא הוא מפני שסופו להתפרק (כדעת התוס')]:

ולבי חלל כו'. שלאדם ב' לבבות והוא קטיל לב א':

רוח צפונית. לשמאלא:

לי' כתרין. מסאבין:

ולע"ב אומין. עם עשו וישמעאל שנאמר בהן גוים והן כוללין כל הע' אומין:

רנה. דכינור הנ"ל:

וכל חד אית ליה כו'. שמצד זה כלילין ד' יסודין זב"ז:

עון כו' שלטון כו'. שהן שמרי ד' יסודות:

דאיהו חרבא כו'. ר"ל הכבד שהוא מאדים קטולא על חרבך תחיה. ומרה דאחידא בחרבא דמ"ה הוא המרה דאחיד בכבדא:

שאול תחתית. והן סדורין במשלי ואחריתה מרה כו' (ירוקה) חדה כו' (אדומה) רגלי' כו' (לבנה) סרכא כנ"ל. שאול צעדי' כו' (שחורה). והן בכוכבים שבתאי טחול. מאדים כבד. חמה מרה ירוקא. לבנה סרכא לבנה. שעליהם נאמר וחפרה הלבנה כו':

תליין מד' כו'. ר"ל העשר תליין מד' אותיות הוי"ה שהן ד' סטרין טבין הנ"ל:

נשב בבינה. צ"ל בשמאלא נשב כו':

דפיק בכלהו כו'. ר"ל הרוח הנ"ל:

ימינא כו'. וכן ג' קליפות הנ"ל רוח סערה רוח. ענן גדול מים. ואש כו' אש. וכן והנה רוח גדולה רוח. ורעש הוא מים כמ"ש הרעים על מים רבים. ועל מה שהקדים הרוח הוא כמ"ש בפ' בא שהכל לפי ההנהגה:

וכלא בן י"ה. ר"ל שעד"א שנק' בן י"ה כוללם כי בן י"ה הוא יה"ו כידוע והן ג' יסודין כנ"ל:

בי' מתנהגין כו'. ר"ל ברוח וז"ש אל אשר יהיה שמה. ולכך ג"כ בקליפין מקדים הרוח כנ"ל שמתנהגין ע"י:

ובכל אבר ואבר כו'. ר"ל הרוח בהם:

אשתכח גלגלי כו'. ר"ל זהו רוח החי' באופנים גלגלי ימא ואשא:

ואיהו אתרי' כו'. ר"ל הרוח כי הרוח ידוע מקורו בארץ ומצוי בימים בין ים לרקיע וכן הוא בספירות כידוע:

עוף השמים. הוא כנפי ריאה שהן עפים ברוח:

פרודות מלמעלה. דוגמת כנפי ריאה שלמטה מחוברין ולמעלה פרודות:

הכי שפוון כו'. ר"ל כמו ריאה בקול כן עניני הפה בדיבור:

מה"ב רביעאה תהום כו'. וכן אמר ביחזקאל ונוגה סביב לאש והחשמל הוא מתוך האש שכן הוא פשטי' דקרא וכן מ' בקרא דחשך הוא ע"פ התהום למטה ותהו