יהל אור קצג

מלכא. צ"ל מלבא:

גבור. צ"ל גבורה:

בתוקפא דגבורה. אורייתא:

*ואע"ג. צ"ל אע"ג והוא תירוץ:

מה"ב דאדם תשע איהו. ר"ל דאדם הוא ז"א כולל ט"ס ט' אתוון והיא עשיראה א"ח"ד:

צו את בני ישראל כו'. הוא מאמר בזוהר לקמן רמ"ב א' את קרבני לחמי ר"י אמר בקרבנא כו'. וע"ז בא הר"מ לסיים אמר ר"מ כו':

אית עשן ואית ריח ניחוח עשן כו'. כצ"ל. והן ב' דברים חו"ג וכמש"ו. ועשן הוא מאשא דלבא כמש"ו וזהו לאשי ריח ניחוחי:

אר"מ כען בעי למנדע כו'. ג"ז שייך שם על מאמר את הכבש כו' מאי בבקר כו'. והמעתיק סידר שם פקודא דא להקריב מנחה כו' ולא שייך שם:

ברעותא דלבא והא אתמר. ר"ל ג"כ שם במאמר המתחיל ר"ש הוה אזיל כו' (רמ"א ב') ור"ל דמשתמש בי"ב אבנין מרגליטין דילה וכן במשכן:

(רכה ע"א) דאיהו אויר. אותיות אוריאל:

אפר. אותיות רפאל:

כתר דאיהו נהורא. צ"ל דנהורי' כו:

עדונא. צ"ל עיונא:

דאינון. צ"ל באינון:

אתוון וחיוון. צ"ל באתוון כו':

דלית כו'. דשם סט"א:

(ע"ב) דצריך לאתכסייא מן שמשא. שלא לשמש ביום:

מה"ב אלא פגיעה כו' עד לינה. הוא דברי הזוהר וע"ז אמר ר"מ מאי ניהו כי כו' כצ"ל. ולינה ר"ל זווג:

שמשא מעלמא וכמה דצריך לאתכסיא מן שמשא אוף הכי צריך לאתכסייא מאלין מלאכין דאינון דיצה"ט כו' ודיצה"ר כו'. ור"ל דצריך לשמשא בצניעות ובכיסוי אע"ג דהוא בחשך ואין שם שום אדם משום המלאכים ומפ"ו איזה מלאכים ואמר דאינון כו' דעליהם נאמר כי מלאכיו יצוה לך כו' מימין ומשמאל דבע"כ עונה אמן:

ומסט' דיעקב כו'. דיצ"ט ויצה"ר הן דו"נ כמש"ו בז"ח ס"ב א' והן לב"נ דע"ה טו"ר. אבל איש תם בעלה דתם כו':

וכד אתו כו'. אבל בזהר כאן פי' דמחנה אלקים זה הן שניהם אבל ברע"מ לא רצה בזה שכאן נאמר מחנה וכאן מחנים:

(רכו ע"א) ובאורייתא. דבכתב ל"ג ור"ל דאתי של שיר השירים מגלה על מקום אתי שהוא בכלה ונמצא שנקראת מקום:

מלון אורחים. כגון יעקב:

כברק. לשון רבקה וע"ש המהירות נק' רבקה:

לאחד ובגמ' (ברכות ו' א') אמרו לשלשה:

לאחד דהוא י'. צ"ל ו'. ור"ל וא"ו גי' אחד:

צריך בתחינה. צ"ל ברחמי כו':

מה"ב בגין דצלותא. הוא פי' על מ"ש בזוהר מה כתיב ויפגע במקום צלותא דערבית כו' כד"א כו' דכל ר"מ כאן הכל מבאר דברי הזהר דעל מ"ש תו ויפגע במקום מלי כו' ולבתר וילן כו' אמר מאי ניהו כי כו' ועל מ"ש מאי כאשר ראם כו' אמר וכמה דצריך לאתכסיא כו':

מקום דעלמא כו'. כצ"ל כמ"ש בפנים:

אורחים דהות ברשות בעלה ולא עם כו'. כצ"ל. דבזמן בה"מ ת"ע רשות דהוה ברשות בעלה בבה"מ וישראל בארץ ול"צ אלא לב' תפלות חו"ג מוחין אבל דרגא דיעקב הוה בה בקביעו. והענין כמ"ש בתיקונין ריש ת"מ כי ד' מוחין ב' לזיווג חו"ג וב' דת"ת הן למזונות משא"כ עתה דקבעוהו חובא בגלותא ועס"פ חיי שרה ועיין מ"ש (בתיקונים) [בליקוט] על ד' הזמנים:

אקדים ונטיר לה כו' כצ"ל. ור"ל לצלותא דאיהי (שביעאה) שכינתא ור"ל בזה דאיהי ברשו בעלה וילן שם כנ"ל:

לעשרה הא י' כו'. דילפינן מאלקים נצב כו' בקרב כו' ובשם אלקים ה' קדמאה לי' אבל לחד דהוא מלא דאלקים עד דיתיב בצלותא אז בא ה' תניינא בצלותא לגביה והוא ה' אתוון דאלקים שהיא מליאה מאלקים והיא מאוחרת וז"ש בגמ' בתלתא כו' דהן ג' אתוון מלא:

דבאתר דלית תמן י' לא כו'. [כצ"ל] ר"ל ה' עילאה דלא מתפרשין כו':

ומאן דבעי לצלאה צריך כו'. [כצ"ל]:

את הכבש כו'. שייך למעלה רכ"ד א':

מלין דהן כבשוני כו'. ר"ל סתרין דקרבנא דהן רזין דזיווגא שהן צריכין להסתר כמו בזיווגא והסתירו מאינון דבהון יצה"ר ע"ר כמש"ו וע"ל רמ"ד א':

דנד ה'. ר"ל אינון ע"ר הן בני נדה נד כו':

תחת שלש כו'. דמנדדין ג' אתוון מן ה' תתאה והן ג' דחשיב דהן ג' קליפין דערלה. ור"ל ז"ש אין דורשין בסתרי עריות בשלשה ועת"ז תכ"ח:

כנגע כו'. הוא יצה"ר והן ג' מינים דע"ר בר"ח נג"ע:

(ע"ב) שם הוי"ה דאחיד כו'. י"ה באיש ואשה דאש שנשארו בהן הן אשין קדישין שמתחממין בקדושה לש"ש ומ"ד ומ"ן דבן ובת הן ו"ה:

סלת נקי' כו'. בקדושה וכ"ה בתורה:

רביעית ההין. אות רביעית ה' אחרונה וזהו ההין. בשמן הוא טפה ממוחא שמן בחכמה כידוע. כתית ע"י צדיק דכתיש כתישין. וכן בתורה כ"ז. וז"ש ואיהי בלולה כו' שהן ד' דברים וזהו רביעית. כתית כמ"ש (ברכות ס"ג ב') כתתו עצמיכם על ד"ת:

מגו קליפין. כמ"ש והנה רוח סערה כו':

עשר ספירין. עשר מראות כמש"ו:

נהר כבר דלתתא. מט"ט שהוא בדוגמת עד"א נהר היוצא מעדן. שמט"ט נק' נהר פלגיו מימינא נהר דינור משמאלא נהר כבר באמצעיתא שהוא רכב לת"ת כבר אותיות רכב וז"ש איהו רכב כו':

אפיק תרי כו'. כמ"ש בגמ' (ע"ז ג' ב') שנאן שאינן:

בט"ט מן כו'. שהוא פנים של מט"ט וע"ז אמרו (חגיגה מ"ו ב') ר"מ רמון מצא שהוא חיצוניות של מט"ט אותיות החיצונות שבו מ"טטרו"ן תוכו אכל קליפתו זרק שהוא עה"ד טו"ר:

מן טטפת. שבו תפלין כמ"ש בפ' בא:

מאן עיינין כו'. ר"ל המראות כמש"ו ע"ס שבו כנ"ל:

עשרה מראות. שנאמר במרכבה ט"פ מראות ועשירי ואראה ולא נאמר מראה לפי שהוא סתים וז"ש ט' באתגלייא כו':

מט"ט. צ"ל במט"ט:

מראה חדא כו'. עכשיו מפרש והולך המראות כסדר והראשונה מל':

בזכוין. ל"ג:

גבור. חכם ל"ג:

בי' תיקונין. שמפ"ו:

אם הרב כו'. כמ"ש (שבת כ"ה ב') והיה מתעטף בסדינין המצוייצין והי' דומה כו':

והאי איהו כו'. ר"ל נער מט"ט נוהג בד' החיות:

דמות כמראה כו'. שהתכלת דומה לספיר:

סגולה כו'. כמ"ש דספיר אין שולט בו כו' מעשה בא' שלקח סנפירינון והלך לבדקו כו':

תכלת דימא. ר"ל שהתכלת בא מן הים והוא דומה לים:

מה"ב באורים כו'. ב' אשות דאיש ואשה:

רביעית ההין. י' אות ד' מן אדני ועשירית דהיא י' והיא כלילא מד' אתוון דשם הוי"ה וי' אתוון דש"מ:

תרי שאינן:

דאינון בדרגא דכ"ע והן ע"ס באור ישר וע"ס באור חוזר ושנים נעלמים ואראה ואפול כו':

עשרה מראות כו'. מפ' וממעל כו' ואילך הכל במראה לבד עשירית ואראה דהיא אינה נגלית:

בין דיהא גבור כו'. ר"ל ז"ש אל יתהלל כו' בזאת כו':

בעשר תיקונין דילי. ועשירית האיפה כו' כנ"ל וכן ד' תיקונין דילה ציצית ותפילין וק"ש ותפלה דהן ד' אותיות הוי"ה כסדר הזה וכן בר"ת יתהלל כו' ואלו ד' כלילין בעשר כידוע והן עשר תיקונין שמפ"ו:

לרקיע דאיהו מט"ט. כמ"ש בז"ח פ' בראשית וכן בת"ז ת"ל:

דיוקנא דילה כו'. כמ"ש שתכלת דומה לרקיע ורקיע לכסה"כ דהוא משמש לכסא ודיוקניה דמיא לה כי לקח אותו אלקים לשמשא בשמא דא דהוא כורסייא:

שהקטן. נער כמש"ו:

נוהג בם. בשם מ"ב כמ"ש בריש תכ"ב:

ואיהו כליל כו'. בשית אתוון דיליה והוא כסא בו' דרגין וד' רגלין שהן ד' חיות:

מתלבשין כו'. והוא יו"ד מלא והוא שכינתא י' דאדנ"י י' זעירא בגווה משתכח שהיא מתלבשת בכסא שהיו"ד זה אבן ספיר כליל מכל גוונין והיא חכמת שלמה והיא תכלת כו' כמש"ו:

תכלת דשרגא כו' שהוא אש של כסה"כ ותצא אש כו':

כ"ש מיא דלא מזקי לה דאיהי תכלת דימא בגיניה כו' רמה בים ודא ממנא דמצרים כו' משריין דתכלת דנורא דגיהנם וכל עילאין ותתאין דס"א דחלין מינה והאי תכלת איהי דינא דאדנ"י דינא דמלכותא כו'. כצ"ל. ר"ל מלכות אותיות אדני וכן דמלכותא כו'**(אצ"ל דינא הוא אותיות אדנ"י והן דמל' (מ"כ עה"ג). המ"ל:

)**: