יהל אור קצ

פסוק:

יחנו ויסעו ושמרו. ג' דרגין דג' אבהן:

ואפי' בשבתות דחול. שהן הת"ח:

וכ"ד שומרין. כ"ד צירופי אדנ"י. כ"ד קישוטי כלה. כ"ד אותיות דבשכמל"ו. כ"ד שומרים דבהמ"ק:

פ' חקת (קפ ע"א) וההוא נכל כו' ואיהי שכינתא כו'. (ע' ביאור על כל המאמר הזה בהיכלות פקודי רנ"ה א'. המסדר):

(ע"ב) זאת חקת כו' וע"ד הכי אקרי בנו"ן ת' כחדא נו"ן דל"ת ריש דל"ת רי"ש ודל"ת חד מלה הוא ר"ח ק"ו וכלא חד כו'. ור"ל נו"ן מלא (כו') [צ"ל ק"ו. המסדר] ובחושבנא דאתוון ר"ח יצחק ק"ו קו המדה ושניהם מנן שד"י:

פ' בלק (קפח ע"א) אינון דאפילו נוני ימא רבא נפקין ביבשתא לגבייהו. (א"ה. ע' ביאור הגר"א ע"ז בתיקונים נ"ב א' ד"ה דנונא חדא ע"ש):

(קפט ע"א) שעורה אקדים למיתי לעלמא ואיהי מתתקן למיכלא דבעירא סתם. [א"ה ע' ביאור הגר"א ז"ל על כה"מ אלו בהיכלות פקודי רנ"ה):

(ע"ב) עולמין נטלי עיטא מסביא. [א"ה ע' באד"א פ' בלק מהדורא רביעאה פסוק ד' וז"ל אמרו בזוהר אמרו עולמיא לסבייא. פי' כוונת הזוהר שמתרץ קושית הגמרא שאמרו (ב"ק ל"ח ע"א) ומה מדין שלא באו אלא לעזור את מואב אמר הקב"ה צרור את המדינים וגו' מואבים עצמן לא כ"ש אמר ליה הקב"ה לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהם כו' והקשה הזוהר הלא גם ממדין יצאו כמה פרידות טובות והם יתרו וכל בני הרכבים וצפורה אשת משה ולמה לא ניצולו המדינים ותירץ ע"פ משל כי התאנה אע"פ שיש עליה גם כמה קוצים שומרים אותה בשביל התאנה וכשמלקטים התאנים אזי יעזבו האילן עם הקוצים והוא ממש נידון זה כי המדינים כבר יצאו מהם הטובים ולכך אמר צרור אותם שמעתה ולהלן לא יצאו מהם טובים משא"כ מואב ועמון שעדיין יש לו להוציא מהם ולכך ניצולו הם בשבילם וזה רמז הפסוק ויאמר מואב אל זקני מדין במואב לא כתיב זקני שעדיין יש להוציא מהם והם עדיין כנערים משא"כ במדין שיצאו מהם כבר והם כזקנים וזהו כוונת הזוהר אמרו עולמייא הם המואבים וקורא אותם עולמיא. לסביא הם המדינים וקורא אותם סביא לרמז כמ"ש. עכ"ל]:

(קצו ע"ב) אשר שתה אפרוחיה אלין אינון צדיקיא דאשתכללו בבנין קדישין [א"ה עמ"ש הגר"א בתיקונים נ"ד א' בד"ה על אלין טפין. שביאר שם דכן הוא ג"כ בתלמידים וכמ"ש בפ"ק דקדושין כי הם נקראו בנים. והענין כי בנים נק' מצד הגופים ותלמידים נקראו בנים מצד החכמה שהוליד להם והוא רוח הפנימי דבהן ע"ש באריכות]:

פרשת פנחס (רטו ע"א) רע"מ. תרי קנאות כו'. דב"פ קנא בימי משה וימי אחאב:

חד כו'. ביסוד ודמט"ט גי' שד"י:

ובנ"ד עביד כו'. בימי נח על ב"פ שדי ברית:

דכהנים כו'. דכליל ג' גוונין חג"ת כמ"ש בזוהר בדף הזה:

וכי בגלותא כו'. הוא קושיא:

לא כו'. תירוץ:

זקן ביתו כו'. שנברא קודם לכל המלאכים ולכל הבריות ומושל בכולם:

דאתמר כו'. ר"ל דכתיב פשו כו' ואת כו':

מה"ב בתרין לא לא ודא דאמר רבי יהודה מאן כו' זוכר הברית קום אנת רבי יוסי ואימא כו' שחרחרת ודאי ולאו איהו נהיר בגוונוי כדקא יאות כו' קשת בגוונוי דאינון תלת ההוא קשת דאתגליא לבר מארעא דישראל [כו'] אוקמוה דבני חורין חפו ראשם כו'. [כצ"ל]:

(ע"ב) דאור כו'. ר"ל גי' ר"ז ובאור הוא הראיה:

ואי לאו כו'. ר"ל אם לא הי' קנאה לשם היו"ד כבר הי' נהרג:

הה"ד אני כו'. ר"ל דדרש אל אל כמו אל אל ומפרש] אל אלים. וז"ש אל מארי' דאל [מ"כ עה"ג. ומשום דהוקשה לו דהול"ל אדרוש את אל כמו לדרוש את ה']:

דבל ספי' ומלאך כו'. קאי אלמטה:

לי' בה' ורזא דמלק כו'. ר"ל כן ישראל אל הממנן [נ"א ה']:

אוף הכי כל כו'. הוא ענין בפ"ע:

יכיל. צ"ל צריך:

בגין דלא יתאביד כו'. דבלא סוסוון [מ"כ עה"ג. הן הבנים] אי אפשר לעלות ואינו בכלל אדם :

בשאינו מינו. ר"ל קרובים:

עץ השדה:

מין במינו:

אוף הכי גלגל כו'. דאב הוא במדרגת י' ובן ו' [מ"כ עה"ג. אב י' גלגל ובן אמת המים ו' כמ"ש יפוצו מעיינותיך חוצה]. ואם אין לו בן אין לו תנועה לעלות לשרשו:

דאיהו י'. צ"ל ו' שהוא ארוך והוא עוה"ב דסליק לבינה:

דימא לקבל. צ"ל דאיהי לקבל דימא:

ומני' נפק בינייהו. צ"ל ומינה נפיק בן י"ה ו' כו':

ומיני' כו' ר"ל כמה נשמות:

מה"ב וחמת המלך שככה כו' עד ועמי בבקשתי. שייך לקמן רל"ד א':

ואי לאו בגין אות יו"ד כו'. הוא ענין בפ"ע וקאי עמ"ש בזוהר כאן ת"ח רזא דברית קדישא כו' ואיפה ישרים כו':

אלין דמכשרין עובדיהון. הוא ג"כ ענין בפ"ע ולא קאי על פסוק ואיפה ישרים נכחדו. ומ"ש ואיפה ישרים נכחדו הוא סיום הפסוק וחסר כאן:

ורזא [דמלה] ב"נ חד יכול למהוי כו'. הוא נ"כ ענין בפ"ע. וכל הר"מ דכאן הוא הכל ענינים מלוקטים שליקט המסדר וחיבר לפי דעתו. וכ"ה כל הר"מ שסידר בפרשיות כידוע:

(רטז ע"א) אוף הכי לאו כו'. ר"ל אע"ג דאית ליה בן מ"מ לאו איהו שלים בלא בת:

אלה יק"ו:

שחג"ת שבהן יק"ו נק' אלה כמ"ש בתז"ח אלה מועדי ה' ור"ל זהו אלה תולדות ומהן ג' גלגולים כמ"ש בת"ז:

יבוש. שיהיה פניו אדומים שבתחלה מאדים:

יחוורו. אח"כ מסטרא דאברהם ויצחק בישמעאל ועשו כמ"ש בזוהר בדף הקודם:

אל מלאך. יצה"ר:

לא"י. הוא יעקב כנ"ל והוא מ"ש (יבמות ס"ד א') ללמדך שאין ישיבת ח"ל כו':

אוף הכי כו'. הוא ענין בפ"ע:

והיינו ועושה כו'. קאי אלמעלה:

גלות. רומז לגלגול:

אלא. ל"ג:

לועפר אחר יקח כו'. ר"ל גוף אחר:

את בת זוגו כו'. ר"ל חוה וכן הגוף של הנשמה:

כן איש כו'. נשמתא:

ממקומו. גוף הראשון:

גם צפור. נשמתא כנ"ל:

מצאה בית היינו יבמה. שהיתה מקודם ביתו זו אשתו:

ודרור. ג"כ נשמתא:

אשר שתה. בן הגואל הנולד אח"כ:

ההוא ניפול. משיח:

ששים המה. ששים דכורסייא:

דאינון הלכות. הלכות פסוקות.[אד"ל. וההוא ניפול כו' בתוך נ' כו'. נראה שנתכוונו למתני' דפ"ב דב"ב (כ"ג:

) ניפול הנמצא בתוך נ' כו']:

הלל. גי' ס"ה שהיא נפלה מן השמים:

בן שחר. נצח שנבנית ממנו:

(ע"ב) הלך חגר כו'. באבר שפגם בנשמתו יתפגם גופו בגלגול:

חסר ב'. דב' רומז על ב' גלגולין:

זה הבל. שמשה גלגול הבל ויתרו גלגול קין:

דאת י' כו'. ר"ל כתר שהוא יחיד שעליו נאמר אין אלקים עמדי:

לאת ב' כו'. חכמה וז"ש ואיהי קדש:

ומיניה אתקדשת כו'. בינה וכן כ"ז בחג"ת כמ"ש לקמן:

ד"א אנוש כו'. קאי על מ"ש בזוהר בדף שלאחריו וע"ד כתיב אנוש כו':

ולבתר ישוב כו'. בגלגול:

דמתין אלף כו'. וזהו אלף