יהל אור קסה

דא ממלל כו'. ר"ל רומז:

אלם כו'. בנשמתא ובגלגולא בגופא:

ממונה. צ"ל ממונא. ור"ל אם אית ליה ממון בשביל מעשיו נוטלין הס"א שפע ממונו לעילא:

ואי כו'. ר"ל שיש דזכותן למעלה נשאר וחובותן יורדין למטה להתפרע ממנו בעוה"ז. ואם רוצים לנכותו בממונו מן החובות נותנין לס"א. אבל ב"א שזכותם נותנים להם למטה בעוה"ז כמ"ש דעבדי' לי' יום מב ויום ביש ואין נותנין למעלה לס"א אלא השפע יורד לו ואוה"ע נוטלין ממנו ואשתזיב מן היסורין כמ"ש (פסחים קי"ח א') הודו לה' כו' שגובה עשיר בשורו כו':

(קכד ע"א) דלית פקודא כו'. שכל פקודא כליל ע"ס שהן כלל הקומה שבהן רמ"ח אברים וכן אמר לעיל דמתקטרין בה כל פקודין:

עוזר דיליה כו'. כמש"ו דאליהו הוא פנחס והוא בן אליעזר בתחלה. ור"ל קודם מעשה זמרי ואח"כ נעשה בן אהרן דאתלבשו בי' נדב ואביהו וזהו ב"פ בן בן אהרן הוא. ומסטרא דאלעזר הוא עוזר אותיות עזר דאלעזר ומסטרא דאהרן הוא אח לצרה יולד כמש"ו וזהו בכל סטרא:

אלא בב"נ כו'. ר"ל דבעה"ד טו"ר יש שם קושטא ברוחא מסאבא בטוב שבו ושקרא ברע שבו:

בזמנא דאית כו'. דבעה"ד טו"ר שם יכול להתפתה משא"כ אילנא דחיי והזר הקרב יומת:

מסט' דימינא כו'. דס"א בימינא הוא מסית לאדם והוא נחש יצה"ר. ומסט' דשמאלא. גיהנם ולכן זה נחש לפתות וזה כלב לאכול:

שתי בנות כו'. נחש וכלב:

דבני עשו. כלב:

ובני ישמעאל. נחש:

כצרוף הכסף כו'. כסף וזהב ימינא ושמאלא דקדושה ומתבררין מנהון עופרת וסוספיתא דס"א:

(ע"ב) איהי נסיונא דסוטה. עה"ד דטו"ר ומקריבין אותה לכהן כנ"ל ובת איש כהן כו' ואם זנתה יבאו בה המים המרים ויבואו מרתה כו'. ומשליכין עץ לתוכה זהו השם שמוחקין ויורהו ה' עץ. כי תחל לזנות אם זנתה באמת באש תשרף בגיהנם ונעשה עפר כנ"ל וזהו ומן העפר אשר בקרקע כו' תחת הקדושה שנתברר ממנו. וזהו בקושטא שהטוב ג"כ נתפתה משא"כ אם נקי' בשקרא שהרע לבד רצה ולא יכול לפתות לטוב וימתקו המים ונקתה כו' וזהו ושם נסהו נסיונא דסוטה:

באלין ל"ב כו'. דבאילנא דחיי והזר כו' כנ"ל וא"צ נסיון אלא בע"ה פשוטין דאורייתא:

קשיא. מסט' דרע משמאל:

ומחלוקות כו'. מימינא דקליפה דימינא חמור משמאלא כמ"ש בתז"ח:

אלא. ל"ג:

(קכה ע"א) המה יעלו. המה גי' נ' שערים מלאך האלקים. חיים. וכן נשר בבינה נשר הגדול כידוע:

(ע"ב) אינון ערב רב. שהן עזי פנים שבישראל שיתבררו מהן:

וירא העם. דעמי הן ע"ה טבין כנ"ל והעם הן ערב רב. ולעמא קדישא הן ע"ה טבין כנ"ל:

אל נכר. הן אומות דס"א דימינא ושמאלא דע"ז באומות:

אנא בצערא כו'. שהן ניצוצי החמה השופעין בירח וכוכבים. אור של מרע"ה ששופע בת"ח והת"ח מבוזין בגלותא בתראה ואורו מצטער עמהן כמש"ו:

ויפן כה וכה:

הן נש"ב דחירות שמשם הגאולה:

אין איש עוזר כו'. זה אליהו:

ול"ל יכולת. שיצה"ר אינו מניחן [נעה"ג בסוד יש רעה חולה שכ' בזוהר ס"פ בשלח] וכל הענין בישעיה והוא מחולל כו' מדבר הכל בת"ח בגלות הזה:

(קכז ע"ב) האד"ר קדישא. (א"ה. אם כי לא זכינו לפירוש מסודר מהגר"א ז"ל על האד"ר. אולם המעמיקים בחיבוריו ז"ל על הזוה"ק ז"ח ת"ז ותז"ח ס"י והיכלות. הלא ימצאו ידם ללקט אורות על הרבה מאמרים מהאד"ר ובפרט בפי' הארוך על הספד"צ. כאשר הספר הקדוש הזה הוא יסוד נאמן ומקור נובע לכל האדרו"ז כן באור באורו עליו נראה כי יהיל ויאיר אור פרוש ע"כ מאמרי האד"ר הסתומים. ולא ראיתי לסדר מה שכבר נדפס (כ"א המעט מ"ש בכ"י) ועל ריש האדרא עד אימת נתיב בקיימא כו'. נדפס פי' מסודר לפני התחלת ביאורו על הת"ז. ש"ל):

תני רזי כו' עד דלא ייתון כו'. אף שבאדום לא היו רק ח' קודם מרע"ה. ועד דלא ייתון ב"י גם לאדום לא היה כלל מ"מ כמה מלכים אחרים לאומות היו ולא נכתבו כלל:

(קכח ע"ב) [והיינו דתנינן ברשומי אתוון ת' כו'. במתני' דע"ס שבריש ז"ח ה' ע"ד. כן פי' הגר"א ז"ל בפי' המתני' הנ"ל. ש"ל]:

(קכט ע"א) במצחא ת' ב"ד וכד אתגליי' מצחא דע"ק כו. וז"ס והתוית תיו על מצחות כו' ואמרו תיו תחי' כו':

(קמה ע"א) רע"מ. חמש דימינא כו'. הן ה"ח וה"ג הידועים ע"ס:

מתערי שכינתא כו'. שהיא כלילא מעשר:

וכלא שכינתא כו'. דשיתין אותיות ס"ר דישראל כנ"ל הן שתין רבוא דעד"א ו"ק כ"א י' רבוא כנ"ל והוא אחיד בשכינתא עילאה ותתאה וכידוע:

את שמי. בעד"א:

ואני. שכינתא:

אברכם. כנ"ל:

(קמו ע"ב) מקורא כו'. דבו ג' יודי"ן:

דמקורא כו'. ג' אלפי"ן ולכך ג' פעמים קדוש בקדושה:

דבי' א"י דרמיזין אידהנוי"ה ורמוזין א"ו כו'. כצ"ל. ור"ל דלמעלה פי' ברכה וקדושה עכשיו פי' יחוד שהוא תו"מ ורמיזין בשם אדנ"י א"י בר"ת וס"ת דשם אדני כלול בשם הוי"ה. ועוד בצירוף שני השמות הנ"ל רמיזין בתחילתו א"י דמסט' דת"ת צירוף הוי"ה קודם לא"ד וכאן להיפוך לפיכך בשם אדני א' בראש ויו"ד בסוף ובה כלילן קדושה וברכה קדושה בא' כנ"ל וברכה ביודי"ן כנ"ל והן ג"פ כנ"ל. והיא רביעאה אות רביעי שבשם כלול מכל ג' אותיות חיה הרביעית ולכן כלולים בצירוף הנ"ל וכן בצירוף אהי"ה והוי"ה בא' ויו"ד אותיות ראשונות שהן בנוק' אחרונות אותיות רביעיות של השמות וז"ש רביעאה מן תרין כו':

(קמז ע"א) [ליקוט. שם של כ"ב יוצא מראשי הברכות שהם יברכך וישמרך יאר ויחנך ישא שהם כ"ב אותיות ג"כ גי' אלף תמ"ד עם אמור שהוא גי' רמ"ז שהוא גי' אלף תרצ"א. והשמות. תקצ"א תק"פ ש"ל ק"פ גי' אלף תרפ"א ועם י' מאמרות גי' אלף תרצ"א וז"ש בזוהר נשא קמ"ז ע"א וכל עלאי ותתאי מתבסמין בכ"ב אתוון דסתימין בהני ג' קראי. וכן אמר למטה בכ"ב אתוין מתברכין כלא. [הגהות הרמ"ש. ר"ל בברכות שהם בג' פסוקים אלו כנ"ל שהם יברכך וישמרך יאר ויחנך ישא] ובג"כ כתיב אמור ולא אמרו כי אמרו הי' משמע ציווי שיאמרו להם אבל אמור משמע לצרף ג"כ כנ"ל. והנה ס"ג ומ"ה גי' ח"ק ועם כתר הוא ק"ט ועם אמור גי' וישם ברכה ששית הכוללת הכל כי אם אין שלום כו'. [נראה הגהת הרמ"ש. והנה אלו הכ"ב הם נגד מכילין דרחמי היינו י"ג דעתיקא וט' דז"א ובזה יובן מ"ש בזוהר הנ"ל בסוף עמוד הנ"ל והוא שעתא דאתגלי סתימא עתיקא דעתיקין בז"א. שהם כ"ב כנ"ל נגד אותיות של הה' ברכות הנ"ל:

ואשתכח שלמא בכלא. היינו כנ"ל וישם לך שלום הוא כלל הכל והבן]:

וכתב הרמ"ש וז"ל [מ"ש שהשם כ"ב יוצא מראשי הברכות עש"ב. הנה אלו האלפי ביתות שראשי ברכות אלו מתחלפים הם ידועים כתבם רבינו האי גאון בספר קול ה' בכח והמה מקובלים איש מפי איש עד מרע"ה ומצאתים ג"כ בספר הפליאה לכן בהם עשיתי סמוכות לדברי אמ"ו הגאון החסיד מו"ה אליהו מווילנא וההכרח שהביאו לזה מאמר זוהר פ' נשא דף קמ"ז ע"א וז"ל ובכ"ב אתוון דסתימין בהני ג' קראי לקבל כ"ב אתוון מכילין דרחמי דכליל כלא ובג"כ כתי' אמור כו'. הרי לא יוכל להיות כמ"ש הרמ"ק