יהל אור קסד

שהוא ל"ב נק' כס י"ה דבינה נק' י"ה. והוא לב שיש לו תמיד מלחמה עם עמלק שהוא הכבד שהכבד מייגעו בתאוות המאכל כמ"ש במדרש הנעלם ע"פ ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני כו' והוא ר"ת ל'ה' ב'עמלק. והנצחון ע"י התפלין שמניח על היד כנגד הלב כמ"ש (ברכות י"ג ב') צריכה שתהא שימה נגד הלב. וזהו כי יד על כס י"ה אז מלחמה לה' שהוא תפלין כמ"ש וראו כו' כי שם ה' כו':

ל"ב ויאמר כו'. צ"ל ל"ב כס י"ה ויאמר כו' עד פומא כסא הה"ד תקעו כו':

פומא כסא. דשניהם נק' כס ובינה נק' י"ה כנ"ל. ומל' נק' כסא כס אדני:

בכס' ליום חגנו. שהוא מל' כמ"ש (ביצה ט"ז א' וש"מ) שהחדש מתכסה בו דאיכסי סיהרא מל':

שופר קנה כו'. הן שש מעלות הנ"ל:

קול כו'. ר"ל שהקול הוא ו' דסליק מקנה דשם ו' עזקאין כנ"ל ודבור ה' בה' תקוני דפומא כמש"ו:

בה' מיני כו'. לא חשיב לשון וגרון רק הפה לבד:

כנהר כו'. ר"ל דנהר שע"י טוחן הרחיים הוא דוגמת הקנה שמוציא קול. דנהר איהו ו' כידוע ונהר יוצא כו' והרחיים הוא דוגמת הפה שמוציא הדבור וז"ש לאפקא קול ודבור:

דנפיק מבינה דלבא. שהוא ה' ראשונה:

במחשבה כו'. שהוא י' כמש"ו:

דאיהו שמא מפרש. ר"ל שבו י' אותיות:

בעשר כו'. רומז הכל על י' הנ"ל:

ואורייתא קלא כו'. ר"ל אע"ג ששופר הוא ו' כנ"ל ובו ניתן התורה בשופרות לכך אמר שכל השם הכל בחכמה. וז"ש קלא דילה דיבור דילה כו' בינה דילה כו' מחשבה כו' ולכך ניתן התורה בי' דברות:

(קכב ע"א) פקודה כו' ומאי בינה. ר"ל דאיהי חשובה:

ושובו אל ה'. דאשתלים ה' כנ"ל:

ונשלמה פרים שפתינו. דלא נשאר לנו אלא דברים ה' מל' ונשלמה פרים שפתינו כל השם במקום פרים שהיה הקרבן משלים בזמן שבהמ"ק קיים כמ"ש (תענית כ"ז ב') בזמן שאין בהמ"ק קיים מה תהא עליהם יעסקו בקרבנות ואני מוחל כו' וז"ש דודאי כו' ובג"ד כו':

(ע"ב) עד ה' ודאי. שלימו דשמי' כנ"ל:

ממנה תוצאות חיים. ממל' וכן ותמונת כו' בצלם כו':

ד' אמות. דרגא דידה ד"ס נהי"ם ולכן נק' ד' וכשהיא שוה לת"ת נק' ה':

דלא אתברו בהון כו'. ר"ל בשביל או"ה:

ויהיב ליה. שמילא שאלתו כמ"ש ג' דברים בקש משה מהקב"ה ונתן לו כו':

[ליקוט. ותשובה דא אתקריאת חיים. כי היא נקראת באר מים חיים כמ"ש בז"ח ריש ש"ה וכמ"ש (ברכות נ"ו ב') הרואה באר בחלום כו' כי אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב כו' ובתשובה חוזר למקור מים חיים:

למיזל ד"א בגילוי הראש. כי היא ד"א אות רביעית של השם כוללת ד' אותיות כמ"ש בתיקונים סוף תמ"ז והיא רה"י גבוה י' ורחב ד' גבוה י' מסט' דבעלה שמא מפרש ביו"ד אתוון ורחב ד' מסט' דילה ד' אותיות כמש"ש:

ואי תימא דכן שרייא על אומין דעלמא אע"ג דלא אתברי בהון שמיא וארעא וכל תולדין. ר"ל דלכך כתיב בהבראם אחר אלה תולדות השמים והארץ. לומר שדוקא שריא ה' זעירא על אלין שבשבילם נבראו שמים וארץ ותולדות וכמ"ש לקמן ובג"ד ויכלו שלימו כו' ועלה קיימין שמיא וארעא כו' דכתיב אלה תולדוח השמים והארץ כו'. ע"כ]:

הבלא כו'. היא קושיא:

אלא ודאי כו'. הוא תירוץ. ול"ג תיבת אלא וכן חי' אלא דלהלן בסמוך ל"ג:

דנפש אחרא כו'. ממט"ט ששורה בימות החול שע"י מתנהגין העולמות בחול ששת ימי המעשה בו"ק דילי' ו' אותיות דמט"ט:

ואיהו דיוקנא כו'. הוא הצלם:

דמתנענע כו'. שמיני' התנוע' לאדם כו':

ה' דהבראם. ה' זעירא מל' ה' דאברהם:

דאתקריאת יראה ודא י'. צ"ל תורה ודא ו' והוא דיוקנא דעד"א:

בצלמו. בצלם ו':

בצלם אלקים. מל':

דאת י'. צ"ל דאת ו':

על רישיה. דכל השם על ראשו ומשם הולך לגוף כמש"ו:

דאיהי עובדא כו'. ר"ל המעשה עצמו של המצות דלעיל לא אמר רק דמינה יעול כו' דמל' נק' מעשה עובדא דבראשית:

ואיהו ל"ב אלקים. ר"ל מל' שנק' אלקים ל"ב שנק' כבוד ה' כבוד גי' ל"ב:

[ליקוט י' יראה כו'. והן ד' אותיות הוי"ה מל"ת ומ"ע ותורה ותשובה. ולא מל"ת עצמן ומ"ע עצמן אלא היראה ואהבה גורמות המ"ע ומל"ת והתשובה היא הרביעית המעשה כמש"ו. וג"ר הן במחשבה וכמ"ש במ"א דג' אותיות יה"ו הן במחשבה והרביעית ה' היא בעובדא וכלולה מכלם שהם הנ"ל מ"ע ומל"ת תורה ותשובה. ע"כ]:

(קכג ע"א) במות המת. כמ"ש (ברכות י"ח ב') שבחייהם קרויים מתים:

מהמרכבה דקוב"ה. לא קאי על מ"ש בדיוקנא דאשתמודע כו' אלא על בעובדין דבעובדין ניכר. אבל בדיוקנא ניכר מאיזה חי' הוא אם חוור מאריה כמ"ש בת"ז. וכלל זה הוא בכל העולמות כמש"ו:

מהמרכבה דמלאך כו' או כו'. דשם עה"ד טו"ר:

ולא תשכח יום כו' וכל יומא אית כו'. ר"ל דבכל יום יש טו"ר ולכן בין בקדושה ובין בס"א יש בכל יום פרצופא דאנהיג כנ"ל:

למימריה. ר"ל לעזור לו:

תשב ו' לה'. תשב ו"ה אותיות תשובה והוא תשוב ו' לה' או ה' לו' אע"ג דלא נזכר י"ה ז"ש ולעולם כו' דשם תשובה:

(ע"ב) לה' אלקיכם. או"א:

בחללא דגופא וברישא. דתורה ברישא בפה כמש"ו. ונגדו יראה בחללא דרישא וכן מצוה בגופא בידין ורגלין ואהבה נגדו בחללא דגופא (מ"כ עה"ג. והנה יראה היא חכמה בפנים וכנגדו הפה מבחוץ וזש"ה פי ידבר חכמות. ואהבה היא בינה. בפנים בלב וז"ש והגות לבי תבונות) [ליקוט. והנגלות התורה והמצות דאינון בגופא וברישא כו'. באברים דלבר. ויראה ואהבה באיברים הפנימים שלהם ג"כ ברישא ובגופא במוחא ולבא. וישראל עלה במחשבה בן מאב ובת מאם. ובמ"א אמר בתיקונים להיפוך דמל' בפומא ועד"א באברים וכן אמר בהקדמה ב' דתיקונים דרועא ימינא כו' ע"ש כל האברים בו"ק ופומא מל' תורה שבע"פ ע"ש. והענין כי באברים עצמן ודאי כן אבל בתורה ומצות שבפנים ברוחא הוא להיפך כמ"ש בסוף תיקון כ"א. וכן הוא ביראה ואהבה שבמוחא ולבא וע"ש ס"א א' מוחא איהו בהיפוכא חום כו' ואיהו ארי' כו' ע"ש. ע"כ]:

דא איהו דיוקנא כו'. הוא שם אלקים כורסייא לשם הוי"ה והוא כסא בריאה סולם לעלות לשם הוי"ה דמכסא הנשמות כידוע ולכן ויפח באפיו כו':

ויחלום כו'. כמ"ש שהחלום הוא בחוטם שהאף ניעור (ברכות ס"א ב'):

ובה שריא. שהיא כלי קבול לשם הוי"ה:

והנה כו'. דהוא שם אלקים כנ"ל:

ונפקין. צ"ל ונחתין שההבל עולה מן הגוף ויורד לגוף:

איהו חד כו'. בדרגא דצדיק ולכן הוא על הפה:

מוצב ארצה כו'. דאחיד בשמיא וארעא וכולו כליל בנוק' וראשו מחובר לגופא דכורא זהו וראשו מגיע כו':

תרין. יסוד ומל' ארצה:

השמים תלת. ת"ת:

עולים תרי. חו"ג עולים ע"ג ת"ת על השמים:

ויורדים תרי. נו"ה למטה משמים:

לקבל ד' כו'. והסולם שביעי כנ"ל:

אית. צ"ל ובה אית:

כגון חיות כו'. משום פסוק שמביא אחר כך נקיט הני והן ארבע מינים חיות ועופות ובהמות והן ג' מיני חיות שאדם עליהן. חיות אריה בהמות שור. עופות נשר. והן בשמיא וארעא דאצילות. ומימא דבריאה הן דגים. ועם שמיא וארעא וימא הן ז' כנ"ל שמיא ת"ת וארעא מלכות וימא יסוד גי' כ"ל שבו דגים שנתברכו זרעו של יוסף וידגו מה דגים שבים המים מכסים אותם אף כו' והוא פריסו דיסוד שהוא במקום נסתר שאין עין שולטת בו. חיות ובהמות כו' בח"ג נ"ה. חיות ובהמות בח"ג כנ"ל אריה ושור ועופות בנצח שיעוף השמים לגבי ת"ת. ודגים הוד לגבי ימא יסוד ע"פ המים:

בהון ומוראכם כו'. בכל אשר תרמוש כו' ק בהמות: