יהל אור קנ

בקר אור שטפה דחסד מתגליא באמה ובהתחלת היום וז"ש הבקר אור. וז"ש דאשתכח ביה תדירא. דלא פסיק מבירא לעלמין:

(כג ע"א) פתח ר' יוסי כו' שלהובא. ה"ג ממותקות בסוד יין המשמח ולכן נקרא אז לילה והן באות ליסוד דדכורא ובו ב' בחינות מסטרא דגבורות שבו מקום לקבל הגבורות נקרא כבר (צ"ל גבר) שרשו של תרנגול ולכן קארי שדרכן לארמא קלא. יין. ש' שורקת. ובאור היום ה"ח ולכן אז זמן תפלה בחשאי אבל בלילה אז שירת הלוים (כ' הרד"ל אולי צ"ל המלאכים) וז"ש יומם כו' ובלילה כו' וז"ש לקמן כד נהר יממא כו':

(כד ע"ב) רע"מ. חומש דיליה כו'. שהיא רובע ישראל רובע מלגאו משלמת לחומש מלבר ולכן היא ה':

קרן דהוה כו'. ר"ל יובל בינה וקרן ת"ת דהוא כליל בה כידוע בן י"ה בינה:

האי עקרא כו'. ר"ל הפר כידוע והוא הראשון מד' מינים הנ"ל והוא בבינה ששם הוי"ה מתחיל בה' כנ"ל:

הקרן קיימת כו'. ר"ל הקרן הוא ו' כנ"ל עץ עושה פרי שהוא קיים ופריו הן י'. ו' סליק לבינה וזהו לעוה"ב י' נחית לעוה"ז חכמה זעירא והעוה"ז ועוה"ב הן שני ההי"ן הרי כל השם. וז"ש ודא ה' ה':

(כה ע"א) ת"ח באלין זינין כו'. ע"ל קמ"ג ב' ואלו הג' הן בג' אוירין:

וז"ש ואית דרנא עילאה כו'. ר"ל דרגא האמצעי שלהן:

פרשת צו (כו ע"א) האי עולה סליקו וקשירו דכ"י לעילא ודבוק' דילה בגו עלמא דאתי. (ר"ל דמלכות נק' עולה שעולה למעלה עד הבינה. כן משמע מביאורי הגר"א בתיקונים נ"ו א' בהג"ה בד"ה וד איהו. המסדר):

(כז ע"א) רע"מ. חמש אשים כו'. ובגמ' (יומא כ"א ע"ב) חשיב ששה וכאן לא חשיב אש שכינה שהיא כלל כל האשים:

אינו אוכל ואינו שותה. זהו אש דוחה שאמרו בגמרא. וחמש הן מסט' דה' שבשם כמש"ו:

לקבליי' אינון כו'. נ"ל שצ"ל זאת תורת העולה עד הלילה א'. ור"ל מוקדה הוא אש א'. ואש המזבח כו' ב. אשר תאכל האש ג'. והאש על המזבח כו' ד'. אש תמיד כו' ה'. ה"פ אש. וכן דרשו בגמ' (יומא מ"ה א') ה"פ אש הנ"ל על מערכה גדולה. ושני'. וקיום אש. ואברים ופדרים. ומנורה. ע"ש:

ודא בינה. שנקר' גבוה. בגבהי מרומים כידוע:

ה' ה' מראות דילה. ר"ל ה' דהעולה רומז על ה' מראות שהן א'ש'ל'י'ת' ה' גוונין מסטרא דה' עילאה והן ה"פ שנאמר בסנה ראי' אצל משה וירא וירא ואראה המראה לראות:

מ' בת כו'. ר"ל מראה עצמה היא מל' שהיא מ' דמראה מ' יום שעמד משה בהר מ' יום דיצירת הולד:

בת יחידה. ור"ל בת עין שכל השם בעין ששני בת עין הן א' החיצון פני אדם מל' ה' אחרונה. וא' נקודה פנימאה חכמה יו"ד של השם. וה' מראות ה' ראשונה. אור הוא ו' כמש"ו. והחיצונה הנ"ל הוא המראה וז"ש ומראה כבוד כו' מל':

כאש אוכלת. וז"ש אש אוכלת אש דשכינה:

והיא אש שותה כו' עכשיו מפרש כל ה' אשים הנ"ל בשכינה:

(ע"ב) שותה כו' ואוכלת כו'. ובזה נתבאר ד' אשים הנ"ל אוכלת או שותה או שניהן. ואינו אוכל ולא שותה הן הפסולין שאינה מקבלת קרבן וז"ש דוחה הפסולין מע"ג המזבח (הגהת הרמ"ש. והנה ואש המזבח הוא בו'. אשר תאכל האש היא בה'. והאש על המזבח הוא בו' ה'. אש תמיד תוקד הוא בלא ו' ובלא ה'. והסוד הוא כי אכילה בנוק' ושתיה בזכר כמשרז"ל אחרי אכלה ואחרי שתו. ואני שמעתי מהרב המחבר בהיפוך ששתי' בנוק' שז"ס שתי' בכלל אכילה. שבמקום דכורא אין הנוק' עולה בשם. והנה ו' דכורא ה' נוק'. ובזה יובן איזה אוכלת כו'. ע"כ):

והאי איהו סקילה כו'. והן הקרבנין שמוסרין עצמם למיתה כו'. ומסטרא דל"ת יבש ונהר יחרב ויבש:

ולקבל ה' כו'. שיהכ"פ בבינ' תקינו כל אלו נגד השם שבבינה נגד העין שבאלו הימים השם מציץ מן החרכים:

תשובה ו' לקבל אור. כצ"ל. ור"ל ו' שבשם לקבל אור שמדליקין ביוה"כ כמ"ש באורים כבדו ה' ביוה"כ והוא כנגד אור של העין הנ"ל. ועשי"ת נגד בת עין שמשם הדמעות ששעריהן אינן ננעלין. וכן עשי"ת השערים פתוחים כמ"ש דרשו ה' בהמצאו כו' (ר"ה י"ח א' וש"מ) שבאלו הימים אל תדום בת עיניך. ונגד בינה תפלה כמ"ש ממעמקים קראתיך עומקא עילאה כידוע. ונגד ה' אחרונה ה' עינוין כמ"ש ועניתם את נפשותיכם שמשם הנפש כידוע ואור הוא שמש ת"ת:

(שם) פקודא לעשות החטאת כו' מאילין קליפין כו'. כי הלכה היא מל' וכל קושיא היא קליפה והוא מסטרא דערב רב שנתערבו בישראל וכן למעלה הקליפה וכן נתערב הקושיא בהלכה והתירוץ הוא תיקון הקליפה ההיא וקושיא דל"ל תירוץ אלו הן הקליפות דל"ל תיקון כלל וכן הרשעים בישראל שאמרו עליהם גהינם כלה והם אינם כלים:

מעוות. הוא הקושיא שהלכה נתעוות ע"י:

לתקון. הוא התירוץ כמש"ו:

וחסרון כו'. הן החסורי מחסרא שבגמ' שע"י נתקנה הקושי' כמש"ו אבל כאן לא יוכל להמנות בכלל החסורי מתסרא:

וכל תיקו כו'. שכל ענין האסורים הוא לה להפרישה מהקליפה ולכך הוא לחומרא:

נו"ן כו'. נו"ן שערים:

דתיקו דעלמא כו'. ר"ל שכל תיקון הוא מצד בינה שמשם אין שטן כו' אבל באלו הקושיין כד מגיעין לבינה אומרים שתוק כך עלה במחשבה בינה בג"ר עולם המחשבה שהוא עולם הנעלם שא"א להשיג למטה התירוץ:

ואית קושיין כו'. הן שיש להם תירוץ כנ"ל:

משבצות. כמ"ש לקמן דפסקיו מכמה חתיכות כמו משבצות:

כל כבודה בת מלך כו'. הלכה דבגאו:

תמימה בכל אברין כו'. ר"ל הלכה ברתא דמלכא:

דאורח אומנא כו'. שנותנין לו בגד בחתיכה אחת והוא חותך מכאן ונותן לכאן ואם נותנין לאדם שאינו בקי דומה לו שהוא חסר. וז"ש ותלמיד דלאו כו':

תלמיד בקי כו'. ר"ל כמ"ש (חולין ז' א') מקום הניחו לו להתגדר בו. ורומז על אליהו שהוא יתרץ כל הקושיות והאומן מרע"ה כמש"ו וכן כל הת"ח תלמידיו:

בן אהרן כו'. ר"ל שנאמר פנחס הוא אליהו בן אלעזר בן כו' ב"פ בן שהוא ג"כ בן אהרן מסטרא דנדב ואביהו כידוע. ור"ל כאן בן אהרן ברא כרעא דאבוה. כמ"ש אבל אהרן שהוא יהיה לו לפה שמרע"ה היה כבד פה ור"ל שהיה אומר ההלכה בסתימות ואהרן מפרשה כן יהיה לע"ל שאליהו יפרש דעכשיו מרע"ה כבד פה בגלות ור"ל שאין עכשיו הלכה ברורה במקום א' כמ"ש בגמ' (שבת קל"ח קל"ט) ומרע"ה בתוך הת"ח כמש"ל:

(כח ע"א) דלא יימרון כו'. ר"ל התורה החדשה שעתידה להתגלות לא תהיה ח"ו תורה אחרת אלא שעתידה להתפרש היטיב לא כמו שהיא עכשיו ויהיה חדשה לנו ויאמר כל ההלכות כמ"ש אצלינו עכשיו ואליהו יפרש. ולא יאמר ההלכה ברורה שלא יצטרך לפירוש. כדי שלא יאמרו שאינה התורה של עכשיו:

זאת תורת כו'. ר"ל זאת ברתא דמלכא