יהל אור קמט

משכני כו' שקודם לזה נאמר לריח שמניך כו':

[ליקוט. חלות מצת בלולות בשמן כו' למאי קא רמיזא אמר ר"ש הני אינון להט החרב המתהפכת כו'. ויובן ע"פ מה שכתוב בתיקונים ס"ח דמט"ט שהוא כלל ד' החיות הוא להט החרב המתהפכת כו' והם אלו הד' מינין חלות מצות ורקיקין ורבוכה על חלות לחם חמץ חלות ורקיקין (בלולות משוחים [חלות] בלולות רקיקים משוחים) הם אריה שור ורבוכה הוא נשר אמצעי טעון שמן (בהע"א כשניהם) ולחם חמץ הוא פני אדם וזהו על לחם חמץ וצריך שמן למתקן והבן:

א"ה. ובבאורי הגר"א. על אגדות ברכות בכי"ק במאמר ד' צריכין להודות כתב וז"ל. ואמר בזוהר פ' ויקרא דף י"ב ב' תאנא ר"ח כו' שלמיו תרי תודה דאתיידע כו' דכ"י אתברכא מאינון תרי דאינון כו'. ר"ל דתודה בכ"י הוא (וכתב בנו הגאון ר' אברהם ז"ל וז"ל. דתודה בכ"י מלכות והיא מתברכת מג' אותיות ראשונות כנגד ג' מיני מצה וא' חמץ). ואמר שם ר' יוסי אמר לחם חמץ הא ידיעא והא אתמר כמה דהוה חטאה כך הוה מקריב בההוא גוונא ממש תא חזי חלת מצה חסר כו' להט החרב כו'. ור"ל דאינון ד' חיות והן חסר ו' דאינון בנוקבא וכד איהי מלאה אקרי מצוה כו' וג' הן בשמים דאין יצה"ר שם וד' באדם לכן לחם חמץ (וכתב הר"א הנ"ל ג' הן בשמים ג' מצת דאין יצה"ר שם וד' באדם ששם היצר שולט ולכן לחם חמץ) ובהאי פן אתכלילו כולא (וכתב הר"א הנ"ל ובהאי פן ה"א אחרונה) לכן בו עשרונים נגד כולא דהיא פני אדם נוק' דכלילא כולא. וג' מינים דמצה נגד שמא סתים ל' חלות (פי' הר"א הנ"ל שם ס"ג ג' יודין לכן בו ל' חלות) וי' דחמץ נגד שמא מפרש (ופי' הר"א שם מ"ה שהוא כמנין אדם בו רק י' אחד) ואינון ג' כו' ומ"ש דהוי חטאי' כך כו' ר"ל כמ"ש בר"מ כפום ההוא חטא כו' לא חמיץ אי זריק טפין באתר דלאו דיליה ועל אינון דאחמיצו וזריק לון באתר דלא איצטריך כו' ואינון לחמי תודה כו' ור"ל בנשג"ז. ג' דלאו כו' ואינון לא אחמיצו כו' ע"ש באריכות]:

**(אולי שייך לעיל י' ע"ב. המסדר.)** שמא מפרש בע"ס. יו"ד בג"ר ו"ד או"א כמ"ש למטה וא"ו תו"מ (צ"ל תו"י ר"ת ת"ת ויסוד) ומלכות באמצע כמ"ש בס"י היכל הקדש כו' והוא הא' שביניהם] וב' ההי"ן ה"א בחו"ג ה"א בנו"ה וז"ש שוקיו עמודי שש וכן בידים. ות"ת נכלל מחו"ג לכן הוא לבדו ן' ונכלל באות א' וכן יסוד:

(יג ע"א) מ"ש בזוהר אלף וח' עולמות. הוא ט"פ ע"ב בט"ש**(צ"ל ט"פ קי"ב דג' שמות (ר"ל אקי"ק יקו"ק אדנ"י גי' יב"ק). ש"ל:

)** והוא ג' שמות הנז' בז"ח ש"ה העולים תתר"ו במילואן וא' כוללן שהיא הרביעית והעשירית הכוללן הג"ן ר"ל הג' שמות פשוטים גי' גן עדן:

וסוד תתר"ו סימן שירו חמשה ואלף כי הדעת הוא כלל ופרט וכלל כידוע והן ה"ח וכלילתן ביסוד א' וכן א' בדעת אלא ששם אלף רבתי סוד אלף וביסוד א' זעירא:

(טז ע"א) עדן עילאה. אבא ואמר עילאה לאפוקי חכמה דז"א. וז"ש למטה וארז לא סליק כו' ומתמן נפיק כו':

ומשעתא דסליק כו'. ר"ל אלף שנה של הגלות ועוד חצי היום עד חצי שעה אחר חצות שאז מתחיל היום להעריב:

(ע"ב) דנהרא עמיקא. ע"ל יו"ד ב' חד נהרא עמיקא כו':

מההוא אתר כו'. מצדיק:

רע"מ. רשימין לעילא כו'. ר"ל לעילא בגיהנם של מעלה:

לתתא. בגיהנם של מטה בארץ. והן כנגד הפגמים אם בשמים ת"ת או בארץ מל' או בשניהן כמ"ש יגלו שמים כו':

עצמותיו. משום דאחר כליון הבשר נשארו העצמות ושל צדיק יש לו מנוחה משא"כ ברשע:

וההוא נהר כו'. ר"ל שהוא ג"כ אש:

טבלין כו'. כמ"ש שהטבילה באש שנאמר כ"ד אשר כו':

ה' איהי חמה כו'. דשני כסאות הן כסא רחמים וכסא דין והן בינה ומל' וכ"א כלול בשני' ובמלכות הן נוקבין חמה ולבנה ובבינה הן דכורין שמש וירח כמ"ש בת"ז:

(י"ז ע"א) דפרים כו'. ד' דרגין ד' אותיות של השם כמש"ו:

ויסודין. שהן בשם הוי"ה כמש"ו:

אינון שלמים. ר"ל לשון שלום ולשון שלימים:

דלית כו'. דלא מפריד הס"א ביניהן:

למעלה בנצח. כצ"ל. והשמות מוטעין כאן וע' בס"י. והכלל דבימין מתחילין ביו"ד ובשמאל בה' ובאמצע בו' והצירופין כסדר:

תיבת נח. שתיבה הוא מל' ונח יסוד:

דאינון שנים כו'. שהוא הוי"ה פשוטה י"ה עם ו"ה שנים שנים ועוד פשוטו עם מלואו שהן ז' ז' כידוע:

ביה איהו כו'. ר"ל י' על הו' הוא ז' ולכך נקרא צדיק שבת שביעי והוא מסט' דתגא דס"ת כמש"ל:

דמסט' כו'. והוי"ה שבכאן הוא היו"ה:

מן אלקים. א' בכתר פלא. ל' חכמה. ה' בינה. י' יסוד כנ"ל. מ"ם מלכות:

בחלם. ר"ל יסוד:

[בכתבי תלמידיו ז"ל] דוכתין אית בגיהנם רשימין למחללי שבתות כו'. חשיב כאן ה' עבירות חמורות דהיינו ע"ז ג"ע ש"ד חילול שבת ושבועת שקר שהן ה' עבירות שכנגדן ה' של ה'שטן החמורות מכלם. ובכאן אמר עמ"ש רז"ל השט"ן עולה שס"ד דביוה"כ ל"ל רשות כו'. והנה יש שס"ה ל"ת עם הל"ת שיש ביוה"כ רק לא נאמר בלשון ל"ת משום טעם רז"ל ודו"ק:

(י"ז ע"א) דפרים ואלים וכבשים ועזים. כנגד ד' אותיות השם. וכצ"ל ולא עתודים כי הם עזים ודוק:

ובגין דא והנה מלאכי כו'. כאן אמר פי' נפלא הנה מבואר בזוהר כ"פ עולים בחולם ויורדים בחיריק. כי כשהיא למטה תחתיו היא חיריק ולמעלה עליו חולם בסוד עטרת ת' ושוה לו היא ג"כ ו' כמוהו. וז"ס א י' למעלה ו' באמצע י' למטה. וענה ואמר שז"ס א הוא אחד כי מבואר בתיקונים יו"ד כליל תלת נהורין וכן יו"ד השני ושניהם כלולים באמצע והם י"ב והא' הכולל הוא י"ג והוא אח"ד. וז"ש בזוהר שה"ש ותלת נהורין כלילין באות א' בדרועא חדא בחד סטרא וכן בדרועא תניינא ו' באמצעיתא דכליל תרין דרועין כו' ע"ש היטב. ואמר שז"ס שבי"ב צירופי הוי"ה ג' היו"ד בראש ג' היו"ד בסוף ו' היו"ד באמצע הויות ודוק. והנה ראש המרכבה הוא שם אקי"ק וסוף הוא שם אדנ"י ושניהם גי' אלהים וזהו ויחלום והנה סולם (הוא יו"ד באמצע סולם) דא ו' והנה מלאכי אלקים דייקא עולים בו בו' כמ"ש בזוהר ויורדים בו'. ודוק כי הוא נפלא כי כשהיא עולה היא בסוד אקי"ק. ודוק כי קצרתי:

(כ ע"א) רע"מ. בלשון חד כו'. המאמר הזה מהופך. וכלל המאמר שאמרו שבעי' פנים לתורה בלשון א' על הלכה חדא על מלה זעירא. ומפ' לשון יסוד כידוע. הלכה מל' והיא מלה זעירא שהיא חכמה זעירא ואמר מלה מצד הלשון:

כחושבן סוד. וי' מן יסוד הוא י' דחכמה זעירא כמש"ו:

של שבעים שנה. הן שבעים הנ"ל שכולן נק' שנה:

אשתלימו כו'. שהן ע"ב דכורסיא שם ע"ב:

(ע"ב) בזוהר עמיקא דנחלא. (לפנינו הגי' דנהרא) אבא. והוא נקרא מרחוק ושם סליק בגלותא וז"ש מרחוק ה' נראה לי שאין נגלה לנביא כמו למרע"ה בדרגיה אלא בהיותו כלול בחכמה (וכתב הרד"ל אולי צ"ל באימא) שהוא נעלם מאד וכן ממרחק תביא לחמה הוא טפה דמוחא שבא לה ע"י דצדיק כמ"ש לקמן וז"ש אתר דההוא נהר כו' ר"ל שממנו נגיד כו':

(כב ע"ב) וכתיב כו' אל עולם. הוא דרגי' ומאינון ימי עולם ו' של ע"ק נקרא אל עליון:

בקר אור ידיעא. יסוד:

שמש. ת"ת. ונקרא