יהל אור קמד

דל"ת ד' ספירות דילה וכשמקבלת עוד ו' ממנו נעשית ה"א שהוא ד"ו כמ"ש בפ"ד דספרא דצניעותא ה' דל"ת הות כו' וקבלתה ממנו ה"ח או ה"ג ממותקות שהן מנצפך שלכן הן כפולות שמקבלת ממנו ועיקר' נשאר בו ועוד אלף כלילותה והוא באות אלף שבו נעשית א' והוא ג"כ אלף אלף אכסדראין דדעת שרוי בהו בסוד חמשה ואלף תתר"ו דרגין כמ"ש במ"א:

בכ"ר בחכמה כמ"ש בסוף הקדמת הזוהר י"ג ב' פרשתא קדמאה קדש לי כל בכור דא דאיהו קדש בוכרא דכל קודשין עילאין. ב' ידוע שהיא בחכמה ב' דבראשית שבה התחילה התורה שנקראת ראשית כי הכתר נקרא אין ובה ראשית הגילוי ראשית חכמה כו' וכמ"ש בת"י בחוכמתא כו' וידוע הוא בזוהר ובתיקונין בהרבה מקומות וכן ר' בחכמה כנ"ל ראשית חכמה והיא נקודה בת עין שהיא בשעת המולד נקודה קטנה שממנה ואז נקר' שחורה אני ונאוה וז"ס ג' שמות יכ"ש בט"ר צת"ג ושם נג"ד שהיא אז נגד השמש והענין כי הכתר הוא אין ואינו נראה כלל והוא בשעת דיבוקה ואח"כ נראית נקודה חדא והוא המולד ואז נקר' י' חכמה שלה ואח"כ שנתמלאת בעיגול והוא ש' בינה שבת נקודה בהיכליה בסוד שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו שבת העיגול ומקדשי הנקודה כמ"ש בה"ז ושתי שבתות עיגולא בריבועא את לאסגאה תחום שבת ו"ק דילה בד' רוחות ב"פ עם מלכות רביעית לכל תלת. וכן כ' בחכמה כמ"ש כל משיחה בכף מושחו כמין כף ומשיחה משמן הקדש ידוע מקומו ונברא העולם בב' ברכה והוא מקום הברכה כמ"ש בפ' במדבר קי"ח א' וש"מ הרבה וכמ"ש חכמה נחית בברכה בימינא דכהנא קדושה כו' בסוד יב"ק וכמ"ש על פסוק יברכך שהן ו' מתנות שהן בז' כפולות יברכך בחכמה כו' איהו ברוך כו' והתורה מתחלת בב' ומסיימת בלמ"ד בל"ב נתיבות פליאות המוחין בתוכו העולם בב' והעולם דומה לאכסדרה כו' ובב' כלול הכל כל מה דהוה ולא הוה ויהויין כו' והיא בית הכל ושם התחלת דו פרצופין זו"נ כמ"ש באדרת האזינו ו"ד של יו"ד של השם אבל בכתר השם ושמו אחד כמ"ש עד שלא נברא העולם הי' הוא ושמו אחד ר"ל בכתר קודם הבריאה בב' ולכן ב' שנים וכמ"ש במחשבה עלה לבראות שנים ולבסוף במעשה נבראו א' ר"ל במחשבה הם ד"ו פרצופין ו"ד של יו"ד אבל במעשה בינה הם א' שנעשה אות א' ה' של השם וזהו סוד הנסירה כמ"ש בפ"ב דס"ד וזהו סוד של כל העולם וכל התורה וכן ג' שותפין באדם ב' וא' והתורה שמתחלת ב' א' והוא המייחד כמ"ש הציע השמים כו' ואומרים לב' מי בראך ומראה בעוקצה לאחריה לא' ורמוז בה כל הג' פרצופים בעוקץ הנ"ל לכתר כנ"ל והב' מורכב מד' ווא"ו ד"ו פרצופים כנ"ל הרי כאן הכל וכף מורה על ד"ו פרצופים לבד שהוא בז"א פרצוף ב' ולכן חסר העוקץ. ור' מורה על מלכות לבד לכן חסר ג"כ הוא"ו והוא במולד כנ"ל ובכף הוא ג"כ הברכה כנ"ל משמן משחת קדש וז"ס בך יברך ישראל ב' וכ' והוא סוד ב"כ שהוא כ"ב גליפן ושם של כ"ב וכן הג' אותיות הן ברך והוא"ו הוא ברוך מהם וז"ס ברוך וכן כל הצירופים רכב כבר כרוב הכל שם כידוע ושם במאזניים התחלת המתקלא מדכורין ונוקבין והן כפות המאזניים כף זכות וכף כו' דכורין ונוקבין במאזניים לעלות כנ"ל וכך בהיפוכו פך פך השמן והוא בגי' ק' ברכות ור"ש היא ירושה והשמדה והוא אדון כל הארץ שזה השם עוקר דיורין ומושיב דיורין בחכמה דילה ושם בזו"נ שלה כף זכות כף כו' כנ"ל כי היא המורשת ומקדשי תיראו אני ה' וכאן הוא השם אני כמ"ש בפ' בראשית ו' א' והנקודה אני ואמרו אני אני נאמן לפרע ואני נאמן לשלם שכר וכמש"ש בזוהר ששם הוא מקום היראה ומקדשי תיראו דא נקודה דאמצעיתא דאית לדחלא כו' וכמ"ש ראשית חכמה יראת ה' אם אין יראה אין חכמה דחד דרגא אינון בז"א ונוק' וכמש"ש ז' ב' בראשית ר"ח פתח ראשית חכמה יראת כו' ב' תרין אינון דמתחברין כחדא ואינון תרין נקודין כו' בגין דאיהו אילנא דטו"ר זכה ב"נ כו' וע"ד שארי בהאי אתר יראה ודא כו' ובהיפוכו מלמטה למעלה הוא שר אדון כל הארץ ועיין בז"ח ריש ש"ה שהיא שר השרים כמ"ש מלך מלכי כו' אדון האדונים ובהתמלאותו מיסוד באר מים חיים נעשה שיר השירים ואמרו ג' ספרים ש"ה חכמה ואמרו הראשונים כי ברי"ש הוא ירושת עה"ב והוא צרור החיים וכן הוא כי צרור החיים הוא בחכמה כי שם מקום החיים כידוע וכמ"ש החכמה תחיה בעליה ונקרא נשמה שם חיה וכן נקראת השכינה חי במקום הזה וכן כל החיות וכאן הוא עץ הדעת טו"ר כנ"ל לכך כאן היראה כנ"ל ונאחז הרע בר' לכן צריך ליזהר כאן הרבה שלא להחליף ד' בר' ד' דאחד גדולה והוא עד להזהר במהימנותא להדבק באשת חיל יראת ה' והוא סוד בן המצרי שכתוב ויקב חור בדלתו ר"ל בעוקץ הד' סוד גדול ונורא. ועיין בפ' אמור ק"ו א' נקיב מה כו' ה' בתראה הוה נוק' דינקא כו' וע"ד כתיב איש אמו ואביו תיראו דחילו דאימא אקדים לאבא כו' וענין הדחילו שם כי יראה תלויה באלקים כמ"ש רק אין יראת אלקים כו' את האלקים אני ירא וכן אמרו בכ"מ ירא אלקים. ובמילואו וריבועו הוא ר"ש ולפיכך הוא עץ הדעת טו"ר בשם הזה וז"ש אל תמר בו כי לקח אותו אלקים להקרא בשמו את האלקים ולא את השם כמ"ש בסוף ס"ד ומהלך ת"ק שנה בר"ש ואמר לעולמו די סוד הגבול והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה שמשם ויפח באפיו נשמת חיים מקום החיים ושם הוא צרור החיים ואמרו שבר' ינוחו כל ושם משלם שכר טוב ליראיו כי אין מחסור ליריאיו:

גל"ש. בבינה גימל גומל דלים גומל חסדים טובים ביום הגמל את יצחק גמול עה"ב והיא הנהר היוצא מעדן וב' נהרות הן. א' יובל שמו היוצא מעדן והשני נקרא ג"כ נהר יוצא מעדן והוא ברית קדישא כי הוא מלך שהשלום שלו ברית קיימא מרא דברית ושני שבתות הן שבת ביסוד ושבת הגדול בבינה שביעי מלמטה למעלה ושביעי מלמעלה למטה ולכן אמרו שבגימל הוא צורת הנהר פשיטו דברית והוא הדעת ברית דלעילא וענין ב' הנהרות הן ב' הצינורות לחבר ג' הפרצופין שלכן הוא ל"ב נתיבות שכל פרצוף הוא מע"ס וצנור הב' הוא בט' אלא דשם טוביה גניז בגויה אור הגנוז לפי ששם הם דודים אבל כאן נהרא דלא פסק לעלמין והוא קלא פנימאה בגרון דלא פסיק לעלמין נביעו בחשאי קול גדול ולא יסף. למד מגדל הפורח באויר דאיהו מלך גדול כמ"ש בז"ח ש"ה וש"מ וכתב שם ובא אליה מלך גדול דא אות למד דאיהו מגדלא דפרח כו' ואיהו מגדל ה' אשר שמתי חול גבול לים וכחול ארבה ימים אריכו דיומין ואמרו הקדמונים כי הלמד מחבר עולם השכל עם עולם הבניין. שי"ן. ידוע שהוא בבינה תשובה ש' שבת ושם הוא השבת את שבתותי כו' כנ"ל:

גל"ש. היפוכו שלג. אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו כי שם הכפרה יום הכפורים והתשובה משם העלאת הדינין לשרשן להמתיקן והחזרה השנים קדמונית להתברך וכולן מתברכין ולשון של זהורית מתלבן ובשין וראו