יהל אור קמב

במערב ויצחק קץ ח"י ויעקב במקומו א בל משה מלגאו בדעת והן ד' מקומות שלה בקו האמצעי והוא ד' אותיות דילה ד' תיקונין א'ח'ד' שהן י"ג תיקונים וסוד שם של י"ב וסוד י"ב גלגלים ד' דמות אדם ד' שביסודות וז"ס מי זאת הנשקפה כו' ששם בסוד שחורה יו"ד דשם כמ"ש בס"ד דל"ל חיוורא כמ"ש בז"ח ש"ה ואז מקטנת עצמה שלא נשתייר בה אלא ספי' אחת. ואח"כ יפה כלבנה בסוד דוד חי וקיים ונכללת מנה"י. ואח"כ כחמה. ואח"כ איומה כנדגלות בסוד הדעת שהוא איום כמ"ש ר"פ תרומה דחילא ואמתני ואז היא שלמה בע"ס כי בכל ספירה אמצעי נכלל מכל הג' קוים והוא סוד שם י"ב כנ"ל והן במ"ס ונקרא הר שדה בית הר מקום התפוח וכן נקרא בהיכל הראשון הרי נחשת ונקראים נחשת ע"ש ונוצצים כעין נחשת קלל דכלילן בסומקא כמש"ש. שדה ביסוד הרחם מקום הזריעה. בית בת"ת כתפארת אדם לשבת בית ששם ישובא דעלמא ומשה מלגאו כי נגד ג"ר אין גופא כמש"ש. וכן בסוד זיווג עיבור יניקה ומוחין כידוע זיווג בסוד טיפה ספירה אחת ובעיבור מקופל ראשו כו' וז"ס תלת כלילין בתלת כי כל הגוף אינו אלא ו"ק כמש"ש והוא התפשטות הגוף בלידה ויניקה שנגמר כוחו לילך וליקח וכל איברי גופו ואח"כ מוחין בכניסת הנשמה והשכל בו שהן אינן אלא רוחא והוא הנר"נ שבתוכו במל"כ שהן חג"ת וכמש"ש. אבל נה"י הן לבר מגופא כי אין נר"ן שוכנין בתוכן רק חיים מההתפשטות הנר"ן והן ג' דרגין ג"פ ג' וכל ג"ס הן זע"ז בזה הסדר וחג"ת ע"ג נה"י ובעיבור בתוכן וכח"ב בתוך חג"ת אבל עיקרן הן ע"ג חג"ת והוא ג' פרצופין העליונים שאינן מתלבשין א"א או"א והוא ג"ר של כללות האצילות שלכן ז"א אינו אלא ו"ק רק התפשטות ג"ר בתוכו הן ג' מוחין שלו אבל עיקרן הן למעלה וזהו התלבשות הפרצופין החמשה וידוע שגם בעיבור ויניקה המוחין בתוכו שהוא הנר"נ במל"כ אלא שהן זה בתוך זה וביניקה מתפשטין חג"ת ונעשין על נה"י ובגדלות שורין גם ג"ר א"א או"א עליהם וזהו הגדלות והן הכל זה על זה וזהו גדלות בקומתו:

(עירובין י"ג ב') אלו ואלו דברי אלקים חיים הבינה ושם הכל אחד דביום השביעי הוא יום אשר לא נזכר בו לילה והיה יום אחד הוא יודע כו' והיה לעת ערב כו' (זכריה י"ד) וכן שימש האור ביום הז' כמ"ש (במ"ר וירושלמי פ"ח דברכות) ששימש האורה ל"ו שעות עד מ"ש והיא משפעת לשניהם לחו"ג ב"ש וב"ה כמ"ש במ"א שי"ן ימנית ושמאלית אלא שבה הכל רחמים לבד מסטרהא כו' אבל בה הכל שורש אחד אבל הלכה כב"ה דכוס של ברכה אף שמקבלו בב' ידיו חוזר לימין (ברכות נ"א א' ובזוהר בכ"מ) וכן כאן עשה אזניך כאפרכסת כו' (חגיגה ג' ב') אבל לענין הלכה כו' ואף דב"ש חריפי אמר אליהו ז"ל (עי' בספר הקנה) דלכך אין הלכה כמותם משום דחריף אין לו מנוחה לכן מניחו בימין וכן אמרו הטבעים שכל חריף שכלו הולך בעקמימות ח"ו לא על התנאים ואמוראים שכל דבריהם ק"ק מ"מ היא נוחה יותר במתון ומיושב וכל קושיא מצד הקליפה לשבר אותה והם היו תקיפי קדושה והיו משברין הקליפות והיו צריכין לזה מצד השמאל אבל מי שאינו תקיף והולך בזה הולך בחשכים ואף שבש"א בכסף שמתקדשת ברחמים ובה"א בפרוטה של נחשת אמר אליהו ז"ל (ע' בס' הקנה) כי הפרוטה היא מצדה שמזרעת מים אדומים וחוזרת ללבן דאתבסמת כי פרוטה הוא מצפץ ברחמי"ם כי היא א"ת ב"ש כמ"ש בזוהר ש"ה ובה אתבסמת מאלקים מלא להוי"ה אבל לב"ש לא אתבסמת אלא בכסף ממש שהוא הוי"ה בהכאה והלכה כב"ה וז"ש (ריש קדושין ובעדיות) וכמה היא פרוטה אחד כו' ר"ל ששיעורה בכסף וכמש"ש (בקדושין י"ב א') אחד מששה באיסר דאוזלי איסרי דהולך הכל אחר הכסף אע"ג שהיא נחשת מ"מ שרשה ומדתה הכל בכסף:

(שוב כתב רבינו במ"א בזה"ל) ובה"א בפרוטה ובש"פ פרוטה גי' אלקים מלא דיודי"ן ומתמתקת בחילוף הוי"ה ושוה פרוטה גי' כו"ש ופר"ה שהן שני דינין דזו"נ ש"ך דזכר עם ו' ופ"ר דנקיבה עם ה' ומתמתקין בב' חילופי הויות דב' פאות דא"א שהן דזו"נ שני המאורות הגדולים עם ו"ה והן תורה מימינו אש דת מימינו אש הן בחו"ג והן חו"ג הנ"ל ששניהם גי' תורה:

ציצית ב' שלישי ענף וא' גדיל שכלולה מג' קוין וחו"ג הן ענפין דמתפרדין כמ"ש בתיקונים צ"ב ב' וש"מ וגדיל בת"ת ובכ"א ד' אותיות שם י"ב מלך כו' ולכן י"ב גודלין. וה' קשרין וי"ג חוליין בסוד שמע כו' אחד וה' חומשי תורה ות"כ חמשה חלוקי אבנין כו' חמשה ואלף י"ג בריתות ולכן נקרא ח"י עלמין וכל חוליא משולשת שנכלל מג' יק"ו וכנ"ל וכן יק"ו במילואו הוא ט"ל וי"פ הוא שמים טל השמים וידוע ששמים הוא יק"ו וארץ ה' אחרונה לכן טל השמים והכנף הוא ה' אחרונה לכן ד' כנפים ד' כנפות הארץ ועשיית הציצית לקשור שמים וארץ וכמ"ש (סוטה י"ז א' וש"מ) דומה לרקיע כו' והוא קומה שלימה ב"ש ענף וא' גדיל והכנף ד' של הוי"ה והוא תרי"ג שבהקומה שלכן בעשרת הדברות כלולות תרי"ג מצות בתרי"ג אותיות מכוונות שבהן כי עשרה הן שיעור הקומה והוא גבוה עשרה ורחב ד' וכאן רחב ד' והן חגת"ם ולכן ח' חוטין ב' הויות חו"ג ד' מצד זה וד' מצד זה ונאגדין ביחד בגדיל והן ג' פני חיה והכנף פנים הרביעי שקושר כולם:

שתין אתוון ידיען בפרשה ראשונה של ק"ש (כ"מ בז"ה פ' לך ולכן ל"ל כאן כמ"ש רבינו בביאורו על הת"ז כ"ט א') הן אותיות דהוי"ה ועם ב' אותיות ע"ד הגדולות שהן ב' עדים דזו"נ דגם בנוק' עד סופו של בשכמל"ו וז"ש (רפ"ב דנדה) משמשת בשני עדים אחד כו':

בענין ג' סעודות אז תתענג כו' חשיב כסדר במעלה כי כבוד יום קודם לכבוד לילה (פסחים ק"ה א') וכבוד לילה קודם לסעודה ג' שאין בה משום כבוד שכבר יצאו בשחרית אלא משום (נשמט ת"א. ולפ"ד רבינו א"ש מאמר ר"ש בזוהר פ' יתרו ע"ז הפסוק וע"ש היטב) וידוע שהן נגד ג' אבות יצחק בסיהרא בנוק' יעקב בז"א אברהם בע"ק סוד החוורא חסד עליון והן כסדר מלמעלה אברהם יצחק ויעקב ולכן ג"כ בסעודה ג' אין כ"כ כבוד כמו בתפלת ערבית שהוא מאריה דביתא אבל אברהם ויצחק הן השושבינין וסעודת מ"ש הוא דוד מלכא שהוא גר צדק שבצדק הן הגרין מאומות ולכן הוא סעודת חול נגד ג' הסעודות ונגדה חלוץ עצמות והיית כגן רוה. (להליקוט הנ"ל כיון רבינו בביאורו על הת"ז נ"ה א' ד"ה תקיעה כו' חשיב כסדר האבות וכמ"ש במ"א):

טעם למה הלולב והדם וערבה באגודה ולא האתרוג כי היא ניתנה לאדם לחברה כמ"ש השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם וכן תש"ר עם תש"י לחברן ג"כ ע"י