יהל אור קכח

לאשתעשעא עם צדיקייא נהירין אנפוהי דע"י באנפוי דז"א ומתגלי מצחי' ונהיר להאי מצחא וכדין אתקרי עת רצון כו'] וכמ"ש בפ' יתרו דף פ"ג ע"א ר"ש אמר זכאה חולקי' דההוא זכאה דזכי להאי דכתיב אז תתענג על ה' עם ה' לא כתיב אלא על ה' אתר דעלאין ותתאין אתמשכן מניה ותאבין לההוא אתר דכתיב מאין יבא עזרי וכתיב ועד עתיק יומין מטא וקדמוהי הקריבוהי ותיאובתי' וענוגא לאסתכל' לההוא זיווא דזיוא נפקא כו' והאכלתיך נחלת יעקב אביך כמה דכתיב ויתן לך מטל השמים וגו' והיינו נחלת יעקב וברכתא דבריך יצחק ליעקב על האי שמים קאמר כו' מטל השמים דבי' זמינין מתיא לאחיא לזמנא דאתי דנפיק מעתיקא לז"א ושריא בהאי שמים ובדף פ"ח אמר על ה' על ה' ודאי דההוא שעתא אתגליא ע"ק כו'. וז"ש ואוקימנא:

היכלא דא כללא. ר"ל כלל הכל כמש"ו דכל אינון היכלין תתאין כלהו כלילין בהאי היכלא. ר"ל דבהיכל הזה בו ששה היכלין כמש"ו והן שורש של ששה היכלין תתאין ספיר. ונגה. וזהר וזכות. ואהבה. וכן בת"ת דדכורא כולל ו"ק שבו ו"ס והוא שרש לכל הו"ק כידוע:

היכלא קדמאה והוא נגד היכל שלמטה הראשון ממטה למעלה לבנת הספיר:

דתמן קיימא ההוא רוחא דקאמרן וכל אינון חיוון. ר"ל הרוח של כלל היכל הזה שנקרא רזיאל והי"ב חיוון כלם עומדים בהיכל הזה הראשון וכן כל הנשיקין שהן ברוחא כנ"ל. והוא כמ"ש לעיל שכל חיבור וזיווג בין בנשיקין או חיבוק כלם הוא ביסוד של אותו דבר. וכן כאן בהיכל הראשון שהוא נגד לבנת הספיר יסוד:

אסתמיך בתרין סמכין כו' וקיימי לבר. הן שמנה יתדות המשכן ועומדין חוץ להיכל:

כד מלכא עלאה אתי נטלי כו' דקא אמרן. שזהו הליכות ונשיאת החיות כאשר בא מלכא עלאה והוא נסיעת המשכן שכאן הוא סוד המשכן כמ"ש לעיל ובנסיעת המשכן היו עוקרין היתדות והמיתרים ממקומן והן סמכין דמשכנא כמ"ש את יתדות המשכן ואת יתדות החצר ואת מיתריהם וכל יתדות המשכן כו'. וכלן סלקין למלכא עלאה כמ"ש פ' ויקהל דף קצ"ח ובגין דארימו לה לעילא וסלקין לה אקרי תרומת ה' וע"ד כד חמא יחזקאל רזא דחיות דהוו סלקין לא חמא מהו דסלקין בגין דאיהי סלקא לגבי מלכא עלאה כו':

ההוא רוחא קדמאה כו' ברוחא אחרא דבי'. ר"ל שבששה היכלות אלו ששה רוחין רוחא בכל א' וא' ונכללין אחד בחבירו כמו בהיכלות תתאין שנכלל רוח של היכל הראשון ברוח של היכל השני ושני בשלישי וכן כלם כן הוא ג"כ כאן של היכל ראשון בשני כו':

אינון תרין סמכין כו' וכלהו יתדות כדקאמרן. ר"ל ב' יתידות של צד מזרח אחד לימין אותו צד ונקרא קרעיאל והשני לשמאל אותו צד ונקרא שמעיאל וכ"א ממונה על י"ב אלף ממונים וכלם נקראין יתידות וכלם עומדים מבחוץ להיכל כמו יתדות שבמשכן. וכן הוא לכל רוח ב' יתדות אחד מימינו וא' משמאלו וכ"א ממונה על י"ב אלף ממונים יתדות מבחוץ והם כלם ח' כ"א על י"ב אלף ממונין וכן הוא בהיכל השני והיכל השלישי שבהיכל הזה כמ"ש למטה:

אינון ממנן אחרנין כו' משלטניהון לעלמין. שסטר דדרום הוא סט' דקיומא שעומדין תמיד כמ"ש לעיל:

אלין כלהו ממנן על קיומא בעלמא. ר"ל לקיום הדבר בברית כמש"ו אלין אינון דקיימין בקיומא דאינון דאתנסיבו כו'. ר"ל שעומדין בברית איש ואשה שנשאו זא"ז ולא הפרו בריתם. שבצד מערב ממונין על אותן שהפרו ברית של אשה כמ"ש למטה וכאן עומדים על קיום וכמ"ש ואשת בריתך ות"י ואתת קיומך. וז"ס וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו כו' שכאן הוא סוד הקיום בברית בין איש ואשה שהוא סוד לבנת הספיר שהוא יסוד ומלכות והוא איש ואשה כידוע. והוא ברגלין סוף הרגל כמ"ש לעיל והוא סוד הנעל מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב ולכן על הגאולה כו' שלף כו' וכמ"ש בפ' חקת דף ק"פ ע"א קם ר"א ואמר וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים וגו' האי קרא אית לאסתכלא (כו' עיי"ש עד) בגין לאתכסאה מלין דאינון ברזא עלאה והא אוקמוה ויאמר אל תקרב הלום של נעליך מעל רגלך וגו' וכי אמאי נעל הכי אלא אתמר דפקיד ליה על אתתא לאתפרשא מנה ולאזדווגא באתתא אחרא דנהירו קדישא עלאה ואיהו שכינתא וההוא נעל אוקים לי' באתר אחרא ואיהו שכינתא] ר"ל לחלוץ נעל דהאי עלמא ולנעול נעל דשכינתא וכמש"ו] אעבר ליה מהאי עלמא ואוקים ליה בעלמא אחרא וע"ד כל מה דיהיב מיתא לב"נ בחלמא טבא איהו נטל מנא מן ביתא ביש כגון סנדלי' מ"ט בגין דאעבר רגלי' מהאי (עלמא) וכניש לון וסליקי לעלמא אחרא אתר דמותא שארי ביה דכתיב מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב ורזא דמלה בין חבריא איהו [ורומז אל מ"ש לעיל שהפעמים בנעלים הוא מקום האשה. וז"ש (חגיגה יא סוכה מט ב) בת נדיב בת של אברהם אבינו דנקרא נדיב שנאמר נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם אלקי אברהם ולא אלקי יצחק ויעקב אלא אלקי אברהם שהיה תחלה לגרים. שהיכל לבנת הספיר מקום הנעלים הוא היכל הגרים גירי צדק ולא יתיר כידוע ולכן אומר כאן בת נדיב כנ"ל. ואמר שם] ודא כד מיתא נטיל לון אבל בזמנא דחייא שליף מסאני' ויהיב לב"נ אחרא בגין לקיימא קיים קא עביד בגזרה דלעילא נעל דחליצה כגוונא דלעילא נעל אחרא וכלא אתר חד. וסוד הענין שנקרא בת נדיב ברתיה דאברהם חסידא כי מדריגת האבות בתחלה אברהם במלכות לבנה חוורא יצחק ביסוד יעקב בת"ת ואח"כ נתהפכו כידוע ולכן מלכות נקרא בת של אברהם. והטעם כי גר צדק מדרגתו במלכות ואחר כך במעלתו הגדולה הגדיל מעשיו ועלה וזהו בת נדיב שהתנדב בתחלה כו'. ואמר שם ת"ח ההוא מיתא דאסתלק מעלמא בלא בנין האי בת נדיב לא כניש לההוא בר נש לגבה ואזיל לאתטרדא בעלמא דלא אשכח אתר וקוב"ה חייס עליה לאתבא ולתקנא בעפרא אחר' כמה דכתיב ואדם על עפר ישוב ואוקמוה [שג' גילגולים הם מצד נפש רוח נשמה בג' חיוון אריה שור נשר ועל גלגול הרביעי אדם לא אשיבנו כידוע. וכאן נעקר מעלמא דדכורא לפי שלא רצה לאסגאה האי נהר נעקר מעלמא דדכורא שהן ג' חיון ג' אבהן בבת אחת ואי זכי לפירוקא אתהדר בעלמא דנוק' כמ"ש בסבא פ' משטטים ד' ק"א ע"א אוף הכי האי מאנא בקדמיתא איהו בדרגא דיוסף בעל אילנא תתאה הות ברשותי' ושליט עליה דהא כל נוקבא בדיוקנא דנוקבא אילנא תתאה קיימא כיון דאיהו לא בעא לקיימא בההוא דרגא דיוסף ולא אתקיים לשמשא בי' ולאפשא בעלמא ולמעבד תולדין כדין נחית לתתא