יהל אור קכו

אליך אליך ממש וז"ס יששכר חמור גרם דכפית לחמור כמ"ש בפ' ויחי דף רמ"ב ע"ב ואמר ר"ע (פסחים מט ב) כשהייתי ע"ה אמרתי מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור שהת"ח כפית לחמור כמש"ש. וראובן הוא ר"א הגדול ולכן נקרא הגדול הגדול שבאחים. ורשב"ג ור"י כ"ג הן שמעון ולוי הן היו תחלה בעצה לכן הן היו תחלה לכל העשרה ר"ש שמעון ור"י כ"ג משבט לוי. ונהרגו שניהם יחד בסוד שמעון ולוי אחים ולכן נהרג ר"ש תחלה שהוא התחיל ודבר ללוי. ועקיבא אותיות יעקב ולכן כל העשרה נתייחסו על שמו ר"ע וחביריו שהוא אב לכלם. וז"ס הוא ישופך ראש בימי יעקב כמ"ש בז"ח דף ל"ז ע"ד וזמנין פגימא סיהרא ושליט חויא ודוד הוה בעי רחמין ע"ד דלא ישלט באתריה לנטרא ההוא עקב ע"י דיעקב בוכרא דל"ל בעלמא דאתחבר לקבלא דהאי נחש כוותיה דיעקב ואעדי יתיה מאחסנתיה כו'. ואתה תשופנו עקב בר"ע דאתמסר לההוא נחש וכמ"ש בתיקונים דפרח יו"ד מיעקב ואשתאר עקב ואמר שם בדף ק"י ע"א ועוד כי שת לי אלקים זרע אחר שת אתפשטותיה הוה עד יעקב דפרח בי' יו"ד מן שית ואשתאר שת ואשתאר יעקב עקב דיעקב דיוקנא דאדם קדמאה הוה כמה דאוקמוה שופריה דיעקב מעין שופרי' דאדה"ר הוה ובגין האי יוד אתמר אבן מאסו הבונים דאינון אברהם ויצחק דאתמר בי' לגבי אדם הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב דהוו ידעין דהוה עתידה לאלקאה מחוויא כו' ע"ש. והוא יו"ד ניצוצות דעקב והוא יו"ד דאדנ"י אות רביעי מלכות שבה והוא שמאסו הבונים דאבות נתחברו בג' אותיות הראשונות ודוד נתחבר בה רגל רביעי כידוע והיא העקב כנ"ל והוא גלות השכינה כמ"ש בר"מ סוף ח"א יעקב לישנא דעוקבא דהיינו נוקבא דאתמר עקבו של אדה"ר מכהה גלגל חמה כו' והאי איהו דאמר קוב"ה לחויא הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב ודא גרם שכינתא בגלותא דאתמר בה עקב ענוה יראת ה' והוא מלכות שבה אופן אחד בארץ כמ"ש ז"ח ש"ה דף נ' ע"ב פן א' דאשתאר מרתיכא תתאה כלא שאלין עליה אופן אן איהו פן חד דאשתאר הדר ואמר באן אתר הוא בארץ כו' ע"ש והוא סוד לבנה כמש"ל לעיל סיהרא בפגימותא והוא באלף הרביעי ויגע בכף ירך יעקב שנשתאר כמנין עקב והוא עקב של נצח שבו שלטו בה הס"א בעקב והוא עקב של יששכר שהוא בנצח כמ"ש בסבא פ' משפטים והוא בר"ע בעקב כנ"ל והוא בסוד הניצוצות שיצאו מן העקב ושם שלטו משא"כ בגופין דמותא הוא ישופך ראש שנזדמן לו דש"א (ר"ת דיוקנו של אביו. ש"ל) וע"י יצאו הניצוצין משם כן נתעבר עמהם. ועל אלו ארבעה שנכנסו לפרד"ס וכלם הגיעו להם כמעשה כנ"ל ולקו מחוויא נאמר בקללת הנחש שלקה נחש עפר לחמו ואין לי אלא בשרא נאמר לו על גחונך תלך סוד הולך על גחון והוא אחר וכמו שהנחש לקה ואין לו רפואה למכתו בסוד ארור אתה מכל כו' כן שובו בנים כו' וז"ש ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה כמ"ש שכולם עתידים להתרפא חוץ מנחש על גחונך תלך כנ"ל [ושם בסט' דשמאלא בהיכלא דחובה מקום דאתדבק בי' אחר שם סוד ארור כמש"ל דף רס"ו ע"א ומהכא נפקא חד רוחא מסאבא דאקרי ארירא וכמה אלף ורבבן עמי' וכלהו אקרין אוררי יום כו'] ועפר תאכל כו' בסוד ב"ע שנכנס באוקידו דעפרא ומת שזהו ועפר תאכל קץ כל בשר כמ"ש לקמן דף רנ"ז ע"ב תאכל בשר דשלטא בבשרא ודא הוא קץ כל בשר ולקמן דף רס"ח ע"ב עפר איהו ויתוב לעפר כד"א כי עפר אתה כו' ובג"כ כתיב בי' בנחש ועפר תאכל כו' כל ימי חייך [זה הרוח דס"א שנפגע מהאי בו ב"ז וז"ס שדרש ב"ז כל ימי חייך הלילות סוד מפחד בלילות] ואיבה אשית בינך ובין האשה כו' הוא בסט' דימינא כמ"ש שם היכלא חמישאה כו' רוחא אקרי איבה בגין דשמא דהאי היכלא איבה שמי' וסימניך ואיבה אשית בינך ובין האשה כו' שהוא סט' דימינא ושם נתדבק ר"ע ונזהר ממנו וז"ש הוא ישופך ראש בתחלה ואח"כ ואתה תשופנו עקב כנ"ל. וענין של שני פסוקים אלו א' נגד צדיקים וא' נגד רשעים הראשון נגד רשעים ארור אתה כו' שהיה בקדושה ונפל לס"א וכן הרשעים שנתדבקו בו ואמר אח"כ אלו השלשה שהגיע אליהם כמעשה הרשעים שהציצו כנ"ל. ופסוק השני נגד הצדיקים דעבדין קטרוגא עמי' כל יומא ויומא ואתדבקן בסט' דימינא וזהו ואיבה אשית ואמר אח"כ ר"ע שאתדבק בסטרא דימינא ויצא בשלום:

חדו מסטרא דא ועציבו מסטרא דא כו'. ר"ל שגופא דלהון מסט' דס"א בעציבו ונשמתא דלהון מסט' דקדושה בחדו. והענין כי גופם מימי הרעה ששולט בהם הס"א ולכן הם בעציבו כי דרגא דס"א הוא עצבון ודרגא דקדושה הוא שמחה כמש"ו:

(רנה ע"א) כתיב ושבחתי אני את כו' וכי שלמה מלכא משבח דא אלא כו'. ר"ל כמ"ש (שבת לב) כתיב ושבחתי אני את השמחה וכתיב ולשמחה מה זו עושה וז"ש וכי שלמה מלכא כו' ואמרו ל"ק כאן בשמחה של מצוה כו'. וכן אמר כאן אלא ושבחתי אני את השמחה דא חדוותא דמלכא קדישא בזמנא דאיהי שלטא בשבתא וביו"ט כו' שאז הוא שמחה של מצוה:

ולאחזאה חדוותא בההוא סט' כו'. דמסט' דקדושה הוא שמחה ולכן בזמנא דאיהי שלטא צריך לשמוח עמה ולאחזאה חדוותא כמ"ש ביום טובה היה בטוב ופירש כאן מהו הטוב ואמר אשר אין טוב כו' כי אם לאכול ולשתות ולשמוח כו' ולהיפך ביום רעה וכמ"ש בר"מ פ' עקב דף רע"ב ע"ב וצריכין לאתערא שירה וחדוה לפתורא לגבה כו' ובהאי חדו' ותיקונא גרמין דאשתארת שפחה בישא בחשוכא ברעבון בבכי' בהספד כו' ואלין דאתמר עלייהו למזבחים ולמקטרים למלכת השמים ולמזלות אשר לא צויתי הוא פולחנא דשפחה בישא דשלטא בע"ש וערבי לילי רביעיות מה הוו אלין עבדין הוו נטלין לבושין אוכמין וחשכין נהורין ועבדין הספדא בלילי שבתות כדי לאשתתפא בהדה כמה דאיהי שריא כו' בתר דחאבו ישראל ואתחרב בי' מקדשא אתמר בשכינתא אימא קדישא איכה ישבה בדד כו' ומכבין בלילי ט"ב נהורין ושרגין ועבדין הספד ויתבין כאבלים לאשתתפא בשכינתא בדוחקא כו'. וזהו ימי הרעה שצריך להיות בצערא עמה וז"ס עשרה הרוגי מלכות כמ"ש למטה:

בגין דיהא ליה חולקא לעלמא דאתי. שממנה השמחה והיא מתגלה בשבתות וביו"ט:

ד"א והוא ילונו מאן הוא כו'. שלשון הראשון פי' ילונו לשון לויה ובלשון ב' פי' לשון הלואה ואמר ימי חייו שהן אלו הימים של הקדושה ימי הטוב וז"ש גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה:

ובג"כ דא שמחה ודא עציבו דא חיים ודא כו'. וזהו ימי חיי' ימי חייו כנ"ל. וכמ"ש בר"מ הנ"ל כי גם זה לע"ז עשה האלקים כו' ע"ש וכמ"ש (חגיגה טו א) מאי את זל"ז כו' א"ל ברא ג"ע ברא גיהנם כו' וז"ש וכלא דא בהפוכא דדא:

וע"ד גופא דלהון בעציבו ונשמתא בחדוה.