יד המלך (לנדא) - ד. ה

ולדעתי היה זה שורש פורה ראש חטא עץ הדעת טוב ורע. לא דקודם החטא לא היה האדם יודע להבחין בין טוב לרע דהלא מאז מראשית כאשר עלה במחשבה לפני המקום ב"ה לברוא את האדם בצלם דמות תבניתו אמר. נעשה אדם בצלמינו לדמותינו וזה הוא היתרון אשר חלק ה' לאדם שכם אחת יותר על כל שאר ברואי מטה וצבא מעלה. לבל יהיה מוכרח בפעולותיו רק למראה עיניו ישפוט לבקר בין טוב לרע ואת אשר יבחר יקריב אלא דמקור משחת של חטא זה היה דקודם החטא לא היה האדם יודע רק מהטוב וגם רע אשר הם טוב ורע באמת. ואחר החטא ירדו אחורנית להיות יודעים גם בטוב ורע אשר בדו להם המה מלבם וכאמור יודעי טוב ורע שהיו יודעים להמציא להם טוב ורע על פי הסכמת עצמם ללהשנות המון מותרות ביגיעה ותלאה ועבודה רבה ולתענוגות בני אדם שרים ושרות שידה ושידות. ולרדיפות כבוד המדומה ברוב עמל ורעות רוח ולקול רכב ודהרת סוס וקול מלחים וחובלים חופשי משוט ושפעת גמלים ולהמיית קול הידד וכח נהמת שודד לעומתם משבחים ואומרים כי טוב ולחיי הצמצום והצנע לכת בהשקט ומנוחה אין פרץ ואין צוחה ולמשכנות הבדידות. באין מסיבות מריעות ובאין קנאה ותחרות רע רע יאמרו וההפרש אשר בין שתי סוגי הטובות והרעות האלה הוא דהטוב והרע אשר הוכן לפעמיו של אדם קודם החטא דלא היה להגוף שום חלק בהם והטובות גם הרעות הכל היה רק מצד הנפש לבד הגם דאת זה לעומת זה עשה ה' וכמו דהטוב אשר מצד הנפש הוא יקר מאוד כמו כן גם הרע אשר ממנה כבד ועצום מאוד בכל זאת כל הרעות אשר היו באו לאדם מצד הנפש אף אם כמעט נוטי רגליו ואשמה הנפש ההוא הלא עינינו הרואות סגולתה וכחה של הנפש זה דרכה אש תמיד תוקד בקרבה. להלהיב לב האדם לתשובה על פשעיו ומרדיו הבאים לו מצד הגוף על אחת כמה וכמה על החטאים אשר היו באים להנפש מצד עצמה. כי עד מהרה היתה תרוץ החרטה והיתה שבה אל מקומה אשר היה שם אהלה בתחלה ומעולם לא היתה נדחית ממחיצת קדשה ואם היתה הנפש ראויה לאיזו עונש היתה מקבלת עונשה במקום כבודה כאחד מצבא מרום במרום. לא כן הטובות והרעות אשר בדו להם בני אדם עלבה דהרעות אשר באו לאדם על ידם המה מצד הגוף. ולא מצל הנפש אך אלה לבדם המה בעוכרינו המה ישקיעו את האדם בנבכי המון גלי מצולות הבלי העולם וחשכת רדיפת כבוד המדומה אך הטובות והרעות האלה לבדם המה ידיחו את הנפש ממקום קדשה ויורידו את האדם לבאר שחת. וכמו שנאמר אחר החטא וישלחהו ה' אלקים מגן עדן ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת כי מהחטא ההוא והלאה הוכן להנפש מקום תפתה ואבדון אשר שם תקבל עונשה ואחר תטהר והגם דהשם ב"ה בכבודו ובעצמו נטע עץ הזה בתוך הגן והטביע כח זה בהבריאה שיהיה כחות אלה נתונים ביד האדם להיות בודים להם טוב ורע עפ"י הסכמת עצמם. והדבר אשר יסכימו עליו כי הוא נחמד למראה וטובה הוא לעינים יהיה לו כח עצום ורוב כל כך. עד אשר לא ילאו בני אדם לבלות כל ימיהם ולמסור נפשותם להשיגו וכמו כן להיפוך גם כל נתח טוב ויפה אשר יסכימו עליו בני אדם שהוא רע ימאסו בה ויברחו ממנו בכל זאת הבא לבעבור כך הזהיר הבורא ב"ה את האדם לבל יפתה לבבו. ולבל יתור אחר הכח הזה. וכמו שנאמר ומפרי עץ הדעת טוב ורע לא תאכל. כי ביום אכלך ממנו מות תמות בעה"ז ולעולם הבא כי אך תשקות ורדיפות המותרות אשר ישתוקק האדם לרדוף אחריהם הן בעודנו חי תרפת נבל תשימנו לילה לא ישקוט יומם לא ינוח וכמשא כבוד יכבדו ממנו אף כי אחרי מותו שאול מתחת רגזה נגדו וזה הוא עיקר תיקון חטא זה של עץ הדעת אשר עלינו לצרף את סיגינו ולהסיר תשוקת המותרות ורדיפות ההבלים המדומים ההם מלבינו ונתת תאות הגופנים כופר תחת נפשינו ואז בעולם הזה לילה כיום יאיר למו גם ליום שכולו ארוך נזכה לחזות בנועם אור עליון ומצאך ה' הולך לפנינו וכאשר יעדו לנו חז"ל כל המשים ארחותיו בעה"ז זוכה ורואה בעה"ב ועיקר כונתם היה לצמצם דרכינו בענינו הגופנים וכן הורו לנו איזה דרך ישכון אור תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה וחיי צער תחיה אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא:

אמנם יש עוד חסרון שני אשר הוטבע בחק הבריאה ואין לאדם חלק בו מצידו אך החסרונות כאלה כולם איננם רק לפי תולשות דעתינו ופקיחת השגתינו אשר בחוקינו. כי האדם יראה לעינים ועיניו לנוכח יביטו ולא ראה את אשר היה לפניו ולא ידע את אשר יהיה לאחריו אבל באמת מאתו לא תצא רעה. וכל החסרונות כאלה אשר הוטבעו בהבריאה בכלליה ופרטים כולם להשלמת כל הבריאה היו וממילא לא יונח עליהם בעצם שם חסרון כלל וחז"ל דרשו על קרא והנה טוב מאוד זה המות ואף דלפי הסכמת דעת האדם אין להם רעה גדולה מן המותה ואולם עינינו הרואות דהטובה המאודיית הזאת אשר רמזו חז"ל על המות לא נאמר רק בהבריאה הכללי וכדכתיב וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד אבל לא מצינו בשום בריאה פרטי תיבת טוב מאוד וזה מורה לנו הכונה דאל יקשה בעיני האדם על טובה זו של המות דהלא הוא נגד החוש. ודאבון הלב אשר נפש כל אדם עליו יכאב על כן רמז לנו הכתוב. דאין הטובה זו בפרטי רק הבריאה הכללי ואם יהיה לאדם לב לדעת ועינים לראות סתרי הבריאה על מה אדניה הוטבעו אז יפקחו עיניו להבין ולהשכיל את כל אשר עשה ה' דהיינו חכמת הבריאה בכללי ואז בעיניו יראה ובלבשו יבין כי טוב מאוד זה המות וכאשר הוא בחסרון המות דהוא חסרון כללי. כמו כן הוא גם בכל חסרונות בני אדם פרטיים אשר הוחקו עליהם בסדרי בראשית וחכמינו ז"ל רמזו לנו דבר זה במאמרם כשראה משרע"ה תורתו של ר' עקיבא ולבסוף היו סורקין בשרו במסרק של ברזל והיו שוקלין אותו באיטלז היה אומר רבונו של עולם. זו תורה וזו שכרה והשם ב"ה השיבו משה שתוק כך עלה במחשבה לפני וכוונת הענין הוא דמשה עלה בדעתו דהצרה הזאת אשר בא על ר' עקיבא. בשלו היתה הרעה הזאת והוא מסוג החסרון הראשון אשר התגולל האדם על עצמו מצידו והוא רעה בהחלט והיה מתמה על זה זו תורה וזו שכרה ואיה שוקל ואיה סופר לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו והלא ר' עקיבא לא קלקל חלילה מצד עצמו מאומה והשיבו השם ב"ה משה שתוק דלא כמו שאתה סובר דהצרה הזאת בא לו לר' עקיבא מצד עצמו והוא רעה בהחלט אלא דכך עלה במחשבה לפני והדבר הזה אשר ראו עינך ואתה מיצר עליו כל כך. בראשית הבריאה להשלמת כל הבריאה בכללה ואין זה בגדר רעה כלל:

והאיר ה' את עיני למצוא ע"י ענין זה כונה אמיתי בשינוי הברכות אשר מצינו בפרק הרואה (דף נ"ח) דמייתי הגמרא מימרא דר' יהושיע בן לוי הרואה את הבהקנים מברך ברוך משנה הבריות ואותיב הגמרא מברייתא דהרואה את הכושי ואת הגיחור והווקן כו' מברך ברוך משנה הבריות את הקיטע ואת הסומא ואת פיתוי הראש ואת החיגר ומוכה שיזין ואת הבהקנים מברך ברוך דיין אמת הרי חשיב הברייתא את הבהקנים בהדי דמברך עליהם ברוך דיין אמת. ומשני הא דאיתיילד כך ממעי אמו הא לבתר דאיתיילל. וכן פסק רבינו בהלכות ברכות פרק עשירי הלכה י"ב דעל כל חסרון הנולד כך ממעי אמו מברך ברוך משנה הבריות ועל חסרון הבא לאדם לבתר דאיתיילד מברך הרואה אותו ברוך דיין אמת ואולם לא נאמר טעם ההפרש אשר בין שתי סוגי חסרונות אלה אמנם לפי מה שכתבתי אזי החילוק אשר ביניהם הוא הדבר אשר דברתי דהחסרון אשר בא לאדם לשחר דאיתיילד. דהחסרון הזה סיבב לו האדם בעצמו ע"י עוצם יגיעותיו והמון פעולותיו בעניני העולם או דחטאיו גרמו לו וחסרונות כאלה המה מעין סוג חסרון אשר הוא רעה בעצם והאדם בעצמו ידיו היו במעל הזה. והוא התגולל עליו הרעה הזאת. לכן מברכין עליו ברוך דיין אמת להצדיק דין שמים. כי בצדק ובמשפט בא כל זה משא"כ בחסרון הנולד עם האדם ממעי אמו דחסרון זה מאת ה' היתה זאת לו. והצור תמים פעלו. ומאתו לא תצא רעה וכל החסרונות האלה להשלמת כל הבריאה ולטובתה בכללי היו. ואין זה בגדר חסרון להניח עליו שם רע כלל על כן גם נוסח הברכה שמברכין עליו אין מברכין ברוך דיין אמת כשם שמכרכין על הרעה. רק ברוך משנה הבריות כשם שמברכין על כל טובה ועל כל בריות טובות ונאות שברא השם ב"ה בעולמו ברוך שברא בריות טובות ונאות לטובת העולם בכללי. כך מברך להודות לשם ה' על כל טובה אשר היה להבריאה בכללי אף אם הוא בא ע"י איזה חסרון בתולדות הפרטי ברוך ששינה הבריות לטובת העולם בכללי: