יד המלך (לנדא) - ד. ד

היד אני העשרתי את אברם דבלקיחת דבר מהביזה אשר לקחתי מאויבי בחרבי ובקשתי לא האמנתי בעצמי שלא תתפאר ידי עלי כל כחה וגבורתה עשו לי את החיל הזה וכמן כן מצינו גם במשה רבינו ע"ה במלחמת עמלק דכתיב והיה כאשר ירים משה את וגבר ישראל ואמרו חז"ל וכי ידו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה כו' וגם בזה הכוונה הוא כי הרים משה את ידיו למעלה למען ימסור יפה יפה כל כח ידו ביד מעלה וזה שסיים הכתוב, ויהי ידיו אמונה עד בוא השמש. דהרמות ידו למעלה היה אות אמונה למען יאמינו בה' ישירו תהלתו ולמען יהיה לאות לבני ישראל דאף דנאמר ויחלוש יהושיע את עמלק ואת עמו לפי חרב בכל זאת לא בקשתם יבטחו וחרבם לא הושיע למו רק לה' הישועה וגם כח ידיו של אדם נתונים נתונים המה ביד ה' והמגן והרומח אשר בידם הוא רק להניח דעתם בתפארת כח הניצחון הנטוע בחק האדם. ובאמת אנו רואין דהגם דרוב כיבוש א"י היה הכל שלא עפ"י דרכי הטבע כמו כבישת עיר יריחו וכדומה בכל זאת מלחמת עי ועוד הרבה כזה היה בחרב וחנית ותחבולות אורב אמנם מחסדי ה' היתה זאת לבני ישראל לתת להם גם בזה שמות בארץ לתתם עליון על כל הגוים אשר תפארת עוזמו הוא רק החרב והחנית. ועתה יכירו וידעו. כי בני ישראל אך המה הגבורים ואמר הכתוב אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותך. והכוונה הוא דאל תאמר בלבבך בהדוף גוים רבים ועצומים בחרבך ובקשתך. כי בזרוע עוזך עשית זאת. לא כן הוא'. כי האושר שלך הוא אשר ישועתך הוא רק בה' לבדו והחרב אשר ניתן בידך הוא רק לגאותך ולתפארת הניצחון נגד שאר אומות וזה שסיים הכתוב ויכחשו אויבך לך ואתה על במותימו תדרוך והכוונה הוא דינוסו משנאך מפניך ומרוב פחדם ומוראם ממך יכחישו שנאתם נגדך. כי גם על הבמות והגבהות של אויבך שהוא החרב והקשת תדרוך בעוז מתנך:

והנה מצינו במפלת סנחרב שהיה לו במלחמתו שלחם על ירושלים עם חזקיהו מלך יהודה דבתחלה כאשר שלח חזקיהו אל ישעיהו השיב לו ישעיהו בשם ה' כי יתן רוח בסנחרב ושמע שמועה ושב אל ארצו והפלתיו בחרב בארצו אבל מאותו המפלה שהיה אל עמו ואל מחנהו כשצרו על ירושלים דבלילה אחת מגופו והיו כולם פגרים מתים.. מזה לא נזכר בתשובות ישעיהו מאומה וזה מורה דמתחלה לא נגזר מאת השם ב"ה על סנחרב רק להושיע את ישראל מידו אבל לא להכחידו אותו ואת עמו להמיתם במגפה ואולם אח"כ לעוצם ענותנותו והכרח חולשת כחו אשר הראה חזקיהו בתפילתו וכמו שאמר כי באו בנים עד משבר וכח אין ללידה ושם כל מחסו ובטחונו רק בה' לבדו. על כן כתום, לבבו וכנקיון כפו עשה לו ה'. כי לא לבד דשלח עזרתו מקודש להושיעו ממתקוממיו כאשר ביקש ועתה ה' אלקינו הושיענו מידו אלא עוד התנשא מלכותו להנקם משונאיו ומאויביו יתגבר. כי לא נשאר ממחנה שנחרב כי אם מעט מזער. ונער יכתבם ולדעתי יש לכוין זה בכונת השירה האמור בישעיה (כ"ו א') ביום ההוא יושר השיר הזה בארץ יהודה. עיר עוז לנו ישועה ישית חומות וחיל דהשירה הזאת קאי על מפלות סנחרב והצלחות חזקיהו. דהנה יש שני סוגי הצלחות במלחמה הסוג האחד. כאשר מחנה אחת הצליח למצוא מגן ומחסה ושם איתן קנייתו לבלתי נתון אויביו להצר לו והצלחה זו אינה בגדר עוז. כי יכול להיות דמשנאיו עוד אמצו ממנו. רק דהוא בגדר ישועה אשר מן אויביו יושע. דאין ביד האויב להרע לו והסוג ההצלחה השנית הוא כאשר תמו ונכרתו כל צורריו דאז יתאזר עוז ועל אויביו יתגבר. והנה על פי תהלוכות חוקי הטבע כאשר תקראנה מלחמה. ומחנה אחת ימצא מנוס ומחסה בעיר חומה ובצורה אזי כל הימים אשר המה אסופים בעיר אין בידם להשיג רק הצלחות ישועה דהחומה להם סביב לבלתי נתון האויב לעבור בגבולם אבל אין בידם בעודם בעיר להשיג הצלחות עוז. דהלא תמיד הדרך נכון לפני האויב לעזוב המצור ולהרחיק א"ע רחוק מן העיר ההוא והלאה זולת אם יצאו מן העיר ויערכו מלחמה מחנה מול מחנה אז יוכלו להשיג הצלחות עוז לנצח את האויב להשמידו ולכלותו אבל אז איננם עוד סגורים בעיר ואולם במצור הזה שהצר סנחרב ומחנהו על ירושלים היה חזקיהו ובני יהודה סגורים בעיר והאויב מבחוץ ומלאך ה' רדפם. והכחיד והשמיד בלילה אחת כל מחנה סנחרב כולה לכן שוררו את השירה הזאת לאמר עיר עוז לנו ישועה ישית חומות וחיל והכונה הוא דהדבר הזה לפלא יחשב שיהיה בעיר השגת הצלחות עוז נגד האויב ישועה ישית חומות וחיל דעפ"י תהלוכות חוקי הטבע ישיתו חומות וקול השגת הצלחות ישועה אבל לא הצלחות עוז ובהשירה הזאת היו מפרסמים והודיעו לכל. כי המה היו סגורים בעיר. ולא היה כחם ועוצם ידם בעוז וניצחון וכליון אויב הזה. כי אם יד ה' היתה בהם להומם ולאבדם:

ויש מקום לכוין כונה זו בדברי יעקב אבינו כאשר ירא ממלחמת עשו. נאמר שם ויחץ את העם ואת הגמלים והשפחות לשני מחנות דאם יבוא עשו אל מחנה אחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה. ואמר קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות. והנה לא היה כונת יעקב בשתי מחנות האלה על עוצם עשרו ורבת ההון שהיה לו עד שהיה מוכרח לחלקו לשני מחנות דהלא באמת לא הוכרח לחלקו לבעבור כך כי רב ועצום מחנהו רק דעשה זאת בהתחכמות תחבולות מלחמה ואם היה עולה במחשבתו כי טוב לפניו לתחבולות ההצלה מהאויב לשלש או לרבע כל אשר אתו לשלשה או לארבעה חלקים האם היה תפארת עשרו בכך כי היה לארבעה מחנות אבל כונת יעקב היה בזה. דגם על התחבולות הקטנות האלה אשר החץ את המחנה מפחדו ומיראתו מעשו היצר לו על קוטן בטחונו בה' ואמר קטונתי כל כך בכח הבטחון דאחר כל החסדים והאמת אשר עשית את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן ולא היה איש עמי וכן תרגם אונקלס ארי יחידית עברית ירלדא והקב"ה הציל אותי ממשטמת עשו אחי ועתה הרך לבבי כל כך עד אשר הוכרחתי ליתן עצות לנפשי ולהתחכם בתחבולות יתירות להחץ את אשר לי ולהיות לשתי מחנות ואם אנו רואין כי גבורי כח עושי דברו כאלה אשר אך המה לבדם היו ראש אמנה ופתח תקוה לכל באי עולם ומן יום צאתם מרחם וכל ימי היותם אך ישועת ה' לבדו היה משובם ואם המה לא האמינו בעצמם לבל ימוטו פעמיהם ולבל ירום לבבם בכחם ועוצם ידם אנחנו פה כולנו היום חסירי השכל אסירי התקוה. מה נענין אבתריהו:

ואולם לבל יבהל אדם ברוחו לאמר בלבבו אם אין אני לי מי לי היעשה ה' ארובות בשמים (כאשר היה נבהל להשיב השליש אשר המלך יהורם היה נשען על ידו להנביא אלישע). ומבלעדי פעולות ובקשות תחבולות מאין יבוא עזרי כאשר רגיל בקול המון דיבת רבים הנה מקום אתי להעיר בדבר פשוט אבל בכל זאת העלימו חכמים את עיניהם ולא דברו עדיין מזה מאומה. כי כאשר ישים אדם אל לבו דהבורא ב"ה ברא עולמו בחכמה והכין תבל בתבונה וכל הנבראים כולם שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה כולם היו צפוים וגלוים לפניו גם בני אדם כולם עלו במחשבה לפניו בעת הבראם והיה צופה ומביט עד סוף כל הדורות וכאמור לעולם ה' דברך נצב בשמים אזי לא יעלה שום ספק על לבו דכל בריה ובריה מהגדול בענקים. מקרני ראמים עד בעי כינים הוכן להם אז די מחסורם אשר יחסר להם כל ימי היותם למצוא אותם בדרך נכון לבל יכשלו בלכתן ולא יעבטון אורחותם דאיך יעלה על הדעת דהבורא ב"ה אשר חכמתו ויכולתו וטובו הכל הוא באין סוף ותכלית יברא בריה בעלת חסרון מראשית הבריאה ועינינו הרואות דאף אומן בשר ודם אין בחוקו לעשות כלי מחדש עם חסרון מראשית מלאכתו אמנם הענין בזה הוא כי יש שתי סוגי חסרון הבאים לאדם הסוג האחד הוא אדם הנברא שלם בהספקות די מחסורו אשר יחסר לו בכל ימי חלדו אך האדם בעצמו ברוע מעשיו ועקמימת תחבולותיו וערמימותיו ותשוקות ההון לאין סוף ובקשת המותרות לאין תכלית השחית דרכו ומסבב על עצמו כל הרעות וחסרונות וכל הפגעים רעים אשר ימצא כל ימי חיי הבלו וכאמור תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחך. ומגדולי התנאים אמר על עצמו. אלא להריעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי: