יד המלך (לנדא) - ד. כח

רק דילדה אצלו דלא חשיב שינוי לענין הפרה. ומהתימא על מרן הב"י ז"ל שלא הגיה שם כלום וצ"ע. אחר זה מצאתי וראיתי בשלטי הגבורים בפרק הגוזל עצים שתמה על הטור בזה גם הש"ך בח"מ סימן שנ"ד עמד ע"ז והניחו בתימא ותמוה לי שנשמט מזה עינו של הש"ך ולא הביא קושיא זו בשם הש"ג:

פרק שלישי הלכה ד' גזל בהמה והזקינה. או כחשה כחש שאינו יכול, לחזור או שגזל מטבע ונסדק או שגזל פירות והרקיבו כולן כו' הרי זה כמו שגזל כלי ושברו ומשלם כשעת הגזלה אבל אם גזל בהמות וכחשו כחש שאפשר לחזור כו' או שגזל פירות והרקיבו מקצתן או שגזל מטבעות ונפסלה במדינה זו ויוצאות במדינה אחרת כו' או שגזל חמץ ועבר עליו הפסח כו' אומר לו הרי שלך לפניך ומחזיר אותה בעצמה ע"כ:

הנה הא דכתב רבינו לחלק בפירות בין הרקיבו כולן להרקיבו מקצתן הוא ממסקנות הגמרא פרק הגוזל קמא (דף צ"ח) ורקיבת מקצתן וכולן דקאמר קאי על גוף הפירא ולא על מספרן וכן הוא בהגהות אשר"י שם במקומו דאם הרקיבו עם הפנימה משלם כשעת הגזלה אבל אם הרקיבו מקצתן מחמת תולעת הרי הן כבריאים וכן הוא בירושלמי ועיין בש"ך ח"מ סימן שס"ג ס"ק ו' מה שהשיג שם על הסמ"ע ס"ק א' והשגתו נכונה:

נסתפקתי בגזל כמה ככרות חמץ ואכל כבר אחד ועל הנשארים עבר עליהם הפסח או גזל שק מטבעות והוציא מטבע אחת והנשארים נפסלו במדינה זו ויוצאות במדינה אחרת אם גם בהאי גונא יכול הגזלן לומר הרי שלך לפניך או דלמא דכיון דהוציא קצת מהגזלה ודמי מעליא בעי שלומי אזי גם על הנשאר בעין אין בידו לפטור עצמו בחזרתם באמירת הרי שלך לפניך ונראה לי דבהאי גונא מחויב לשלם ממון גמור בעד כל הגזלה ואין בידו לומר בזה הש"ל דהרי אנו רואין בגזל כלי ושברו דאין שמין השברים להנגזל אלא משלם דמיו והשברים המה להגזלן והוא ממסקנת הגמרא בפ"ק דב"ק ( דף יא) דהלכתא דאין שמין לא לגנב ולא לגזלן וכן פסק רבינו לעיל בפ"ב הלכה ט' ומה התם דהשברים יש להם שיוי דמים ובכל זאת כיון דאינו יכול להחזיר הגזלה בעין כמו שגזלו הרי נתחייב בתשלומי כולה וממון גמור מחויב לשלם והשברים הנשארים שייכים לו ולאו דוקא בשברו אלא אף בחסרו להגזלה ופחתו ואין בידו להחזיר. כל הגזלה כולה בשלימות כמו שגזלה מחויב לשלם מעות גמור בעד כולה ואין בידו לפטור מתשלומי מקצתה אשר נשאר עדיין בידו להחזירה בעין ומכ"ש באם אותו חלק הנשאר בעין נפחת כל כך עד שאין לו שום שיוי דמים וכמו בחמץ ועבר עליו הפסח דלא נאמר במתניתן רק דאומר לו הרי שלך לפניך ואמירה זו לא שייך רק כשכל הגזלה הוא בעין בלי שום פחת וחסרון ומחזירה בשלימות כמו שגזלה דאז הרי כולה שלו מונח בהחזרה לפניו משא"כ באם נחסר מקצת מהגזלה דאין בזה מקום לאמירת הרי שלך לפניך דהרי אותו חלק הנחסר אינו לפניו ומאן פלג ליה לומר על הנשאר הרי שלך לפניך ובפרט דגם בככרות ומטבעות יש ג"כ סברא לומר. דהרבה ביחד שוים ביותר לפי ערך מאם כל אחד הוזל בפני עצמו וע"י החלק שחיסר בא פחת גם להחלק הנשאר ועכ"פ לא עדיף מגזלה שנשברה או נחסרה וכמו דהתם שייך הנשאר להגזלן והגזלן מחויב לשלם בעד כל הגזלה כמו כן הכא מחויב לשלם הגזלן בעד כל הככרות או בעד כל המטבעות שגזל והככרות הנשארים שעבר עליהם הפסח או הנשאר מהמטבעות שנפסלו המה שייכים להגזלן ועיין מה שכתבתי בזה בהלכות חובל ומזיק פרק שביעי הלכה ד':

איברא דזה גופא יש עלינו לברר דאפשר לומר. דהא דאין שמין השברים לא לגנב ולא לגזלן זה הוא דוקא בגזלת חפץ אחת ונשברה אותו חפץ ונשאר שברים ממנו אבל בגזל הרבה חפצים במספר אזי יכול להיות דכל חפץ לגזלה בפני עצמו יחשב ואם נחסר אחת מהנה אזי אינו צריך לשלם רק בעד הנחסר לבדו אבל שאר החפצים הנשארים עדיין יש ביד הגזלן להחזירם בעין ואין צריך לשלם בעדם ולפ"ז גם בגזלת ככרות או מטבע באם הרבה במספר כל ככר ומטבע לגזלה בפני עצמה יחשב ואם נפחת מהם ונשאר קצתן אף דעל המקצת הככרות הנשארים עבר עליהם הפסח או נפסלו המטבעות אינו צריך לשלם רק בעד הפחת והנשאר בעין אומר עליהם הרי שלך לפניך. אבל גם זה אי אפשר לומר כן דהרי מצינו בגמרא בפרק הגוזל קמא (דף ק"ג) בגזלת אגודות דבגזל שלשה אגורות שוות ג' פרוטות והוזלו והרי שוה שלשתן שתי פרוטות והחזיר שתים דחייב להחזיר השלישית הואיל ובתחלה היתה ש"פ ובגזל שתים שאינן שוות רק פרוטה אחת והחזיר אחת מסיק הגמרא דגזלה אין כאן מצות השבה אין כאן וכתב ה"ה לעיל פ"א הלכה וא"ו בשם המפרשים דכונת הגמרא דאף דלאחר חזרת האגודה לא נשאר בהאגודה הנשאר ש"פ ואין כאן גזלה בכל זאת כיון דבתחלה היה בגזלת השתים ש"פ והיה חל על כל אחת מהם מצות השבה אזי לא קיים מצות השבה עד שיחזור גם האגודה השניה, ואם נאמר דבגזלת הרבה חפצים במספר אזי כל חפץ לגזלה בפני עצמו יחשב וממילא גם חלות חוב ההשבה הוא ג"כ על כל חפץ בפני עצמו וא"כ מאי ענין מספר האגודות אל דמי שויה הגזלה. הלא גם אגודות חלוקות במספרן ואיך יצורף גזלת וחזרת אחת מהם נגד השנית אלא ודאי דאין משגיחין בכך אם החפצים הגזולים חלוקים המה במספר או דאינו רק חפץ אחת ואנו אין לנו רק כל שלקח משל אחרים שלא מדעת בעלים לגזלה אחת יחשב וממילא גם לענין ההשבה כל שאין בידו להחזיר הגזלה כולה כמו שגזלה מחויב לשלם דמי כולה:

הלכה ה' בד"א שהחזיר הגזלה אבל אם נשרפה הגזלה או אבדה אחר שנאסרה בהנאה חייב להחזיר לו דמיה. לפיכך אם כבר בו אחר שנאסרה בהנאה ונשבע חייב לשלם קרן וחומש ואשם ע"כ:

והראב"ד השיג על רבינו וכתב דאינו חייב. רק דוקא היכי דקאי האי מידי דכפר ביה באגם דאפשר דמגנב מהם וכמסקנת הגמרא בפרק הגוזל ועיין בהרב המגיד במה שכתב להצדיק דעת רבינו ולחלק בין ההוא לשורי גנבתי לגזל חמץ ולולי שאיני כדאי להכריע הוי אמינא דדברי רבינו נכונים בזה וסוגיות הש"ס שם בפרק הגוזל מצד עצמה מוכרחת לחלק כסברת ה"ה. דהנה תמוה על גוף סברת הסוגיא דמבעי ליה לרבא מהו לחיוביה בחומש ואשם ומשום דאי מגנב חייב לשלם ממונא קא כפר ליה והא כל גופא של איבעיא זו בודאי לא מיירי, רק במושבע מפי עצמו דמושבע מפי אחרים לא משכחת כלל בזה דהא לא שייך שום שבועה בב"ד רק בכפירת שתי כסף או בשבועות ע"א עכ"פ בכפירת פרוטה והכא בכפירת חמץ לאחר הפסח אין הכפירה שוה כלום וליכא למימר דמכח האי סברא גופא דאי מגנב יהיה כפירת פרוטה ומשום הא גופא גם הב"ד מחייבים אותו שבועה דאם הא מלתא פשיטא ליה לרבא דהוי כפירת ממון לענין חיוב שבועה שיחייבו הב"ד לכתחלה א"כ מאי קא מיבעיא ליה כלל לענין חומש ואשם אלא ודאי דאיבע זו דרבא לא מיירי רק במושבע מפי עצמו וכיון דכל גוף שבועות הפקדון במושבע מפי עצמו לא ידעינן רק משבועות העדות ומג״ש דתחטא תחטא הרי לא עדיף עכ"פ משבועות העדות ואף לרבנן דסברי דין מינה ואוקי באתרא הכא לא שייך לומר כן דהא אף במושבע ועומד מפי אחרים גופא לא ידעינן אם הוא חייב בדבר הגורם לממון וכמו דבשבועות עדות במשביע ע"א למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי פטור מקרבן כמו כן נימא בשבועות הפקדון בכפר בחמץ שעבר עליו הפסח דכיון דהשתא לאו ממונא הוא ואף דאם מגנב יהיה חייב לשלם מ"מ אינו רק דבר הגורם לממון וכמו שאמרו בפרק מרובה) ( דף ע"א) דמוקי הגמרא שם. הא דגנב שור הנסקל מטבח או מכר בהזיק בבית שומר כו' וכר' שמעון דסבר דהג"ל ה"ד ולמ"ד דדבר הגורם לממון לאו כממון דמי למה לא יהיה פטור מקרבן שבועה. ואף למ"ד דדהג"ל כממון דמי הו"ל למפטר כאן ומשום דמי יימר דמגנב וכמו שאמרו שם בפרק שבועות, העדות (דף ל"ג) בשבועות עדות דהכל מודים בשכנגדו חשוד על השבועה דפטור במשביע ע"א ומשום דמי יימר דמשתבע וכמו כן אם מגנב יהיה חייב לשלם מ"מ כל כמה. דלא מגנב יהיה פטור מקרבן שבועה דמי יימר דמגנב והיותר קשה דעכ"פ למה לא הביא הגמרא כאן הפלוגתא בדבר הגורם לממון. אי כ"ד או וכמו שהביא הגמרא לקמן בפלוגתא דשמואל. ור' אמי בדינא דבן עזאי בשלש שבועות באבדה. וכדי לישב זה צריכין אנו להסביר הסוגיא דהכא בכפר חמץ שעבר עליו הפסח אינו ענין כלל לדהג"ל ואף למ"ד דלאו כממון דמי הכא מודה דחייב ומשום דזה הוי ממון גמור דאף דהגזלן מצי אמר ליה הרי שלך לפניך ומשום דהיזק שאינו