יד המלך (לנדא) - ד. קסח

ושדה וכרם הוא תמוה דלמה השמיט רבינו מלהביא דכל אותן ענינים אשר רוצה לחזור בשבילן צריכין להתברר אמיתתן וכמובא בירושלמי ואם אמנם דבגמר' דידן לא נמצא בירור עדים אלה מ"מ עכ"פ לא נמצא ג"כ בש"ס דילן חולק על זה והלא זה דרכו של רבינו בכל פסקי הלכותיו שלא להשמיט שום דין המובא בגמרת ירושלמי ובפרט היכי דבש"ס דידן לא נמצא חולק עליו ואדרבה דמגמרא דידן מוכח ג"כ דהחוזר צריך בירור וכשיטת הירושלמי דקאמר במתניתן דלר"י הגלילי הוצרכה התורה לתת להחוזר מקום לתלות בשדה אשה וכרם בכדי שלא יתבייש ולמה הוצרכה התורה לכך והלא מבלעדי אלה יש מקום לתלות באין בו כח לעמוד בקשרי המלחמה דמודה בי' ר״י הגלילי לר' עקיבא דחוזר אלא ודאי כשיטת הירושלמי דלר"י הגלילי בירא מעבירות שבידו וכל שאר החוזרים צריכים להביא עדים חוץ מי שאין בו כח לעמוד בקשרי המלחמה אין צריך להביא עדים ומשום דעדיו עמו ולפיכך שפיר אין מקום לתלות חזרתו בחסרון שאין בו כח לעמוד בקשרי המלחמה דהא חסרון זה ניכר לעיני כל ואינו צריך לעדים והירא מעבירות צריך להביא עדים, ואם יהיו רואין שמביא עדים אזי יהיו הכל יודעים דחזרתו לאו מחמת מניעות יכולת לעמוד בקשרי מלחמה רק מחמת עבירות שבידו הוא חוזר והעדים על עבירות שבידו באו להעיד ולפיכך. תלתה לו התורה בשדה אשה וכרם דגם המה צריכין לעדות ויחשבו הרואים שההבאות העדים האלה המה על אחד משלש אלה:

וראיתי להרב ר"א מזרחי על התורה פרשת שופטים דהוסיף פירוש חדש מדעתו על דעת ר"י הגלילי וז"ל ר"י הגלילי סובר דמאחר שאין מיתה בלא עון אין לו לירא שמא ימות אלא כשהוא בעל עבירות ולפיכך פירש הירא והרך לבב מעבירות שבידו אבל השאר של אירס אשה ונטע כרם לא מפני שיראים שמא ימותו חוזרים שהרי אינם בעלי עבירות. מאחר שכל בעלי עבירות נכללים בהירא ורך לבב אלא שהתורה תלתה לכסותו שאלו לא גזרה לחזור אלא בעלי עבירות לבדם היו הכל יודעין שכל שחוזר אינו חוזר אלא מחמת שהוא בעל עבירות כו' ופירש שלא ימס את לבב אחיו כלבבו שהשומעים שהוא ירא שמא יהרג לא ידע שהוא מחמת שהוא בעל עבירות ירא שמא עונותיו ילכדנו אבל הם שאינן בעלי עבירות אין להם לחוש שאין מיתה בלא עון אלא יחשבו אותן שאינן בעלי עבירות ואפ"ה ירא וייראו גם הם כמותו. עכ"ל של הרב המזרחי והנה הרב המזרחי האריך בכונת פירושו ולא ידעתי מאין המציא דבר זה בכונת ר"י הגלילי להתאחד פחד מלחמה עצמה עם פחד עבירות ומאין לו זאת שאי אפשר להיות לאיש מלחמה שום פחד ואימת מות אחר זולת מחמת חטא שבידו הלא החוש מעיד ואנו רואין ממש בכל יום אנשים רכי הלב אשר חולשה זו נטוע בטבעם ובמזגם. כי יתעלפו ויהי' לבם כדונג בראותם טיפת דם אצבע הניקף ומוכה באבן או בעץ ומכ"ש דמצוים בני אדם שאין בהם כח לעמוד בקשרי המלחמה אשר דם בני אדם נוזלים כמו אגמים ויאורי מים ומלבד זאת קשה לדעת המזרחי. דלר"י הגלילי אין שום פחד מלחמה כלל מצד עצמו רק מצל עבירות שבידו א"כ איך סלקא אדעתי' דגמרא שם דר"י הגלילי דסובר דכונת הירא ורך לבב קאי על יראה מעבירות שבידו א"כ איך סליק אדעתיה דגמ' דריה"ג דסבר דכונת היראה הוא דירא מעבירות שבידו פליג אברייתא להרתיע לקול הגפת תריסין דחוזר והלא גם ברייתא דהרתיע לקול הגפת תריסין הוא ג"כ יראה מחמת עבירות שבידו דמסתמא מדקא מפחיד חטאה הוא וממילא חוזר מפני החטא וביותר תמוה מה דחיק ליה להרב המזרחי לפי פירושו לפרש כונת הפסוק דולא ימס לבב אחיו כלבבו והלא בגמרא שם מסיק דברייתא דהתריע לקול הגפת תרסין אתיא אף כר"י הגלילי ואף ר"י הגלילי מודה דביראה מחמת מלחמה בודאי חוזר ומשום דכתיב ולא ימס את לבב אחיו כלבבו הרי אף לר"י הגלילי קאי קרא דולא ימס על אינו יכול לעמוד בתוך קשרי המלחמה כמו לר' עקיבא ולא פליגי רק בכונת הפסוק של הירא ורך הלבב והמזרחי פירש גם כונת הפסוק דולא ימס ג"כ על עבירות שבידו וזה הוא היפוך הגמרא ומלבד כל זאת לא ידעתי כלל מי הכריח להרב המזרחי לפירוש הזה ולדעתי היה קשה לו להרב המזרחי דכיון דהגמרא מסיק דאף ר"י הגלילי מודה בזה לר' עקיבא דכל שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה חוזר רק דר"י הגלילי הוסיף דגם הירא מחמת עבירות שבידו ג"כ חוזר א"כ מאי קאמר במתניתן לר"י הגלילי דלפיכך תלתה לו התורה כל אלו שיחזור בגללן ומה הוצרכה התורה לאשה שדה וכרם לתלות החזרה בהן תיפוק ליה דיש לתלות בכל החוזרין דמחמת דאינן יכולין לעמוד בקשרי המלחמה המה חוזרים דבשביל זה חוזר לכ"ע ולעולם לא יחשדו הרואים את החוזרים דהוא משום עבירות וקושיא זו הכריח להרב המזרחי דלר"י הגלילי גם הירא לעמוד בתוך קשרי המלחמה יראה זו גופא הוא מחמת עבירות שבידו לבל יספה בעונו ומחמת פחד והמורך הזה אינו יכול לעמוד בתוך קשרי המלחמה ולפ"ז גם בחסרון כחו עצמו דאין בו כח לעמוד בקשרי המלחמה יתבייש דיפורסם עונו בכך דמחמת עבירות שבידו נימס והרך לבבו והלכך שפיר הוכרחה התורה לתלות החזרה בענינים אחרים אמנם גוף פירוש המזרחי אינו עולה לנכון לפום שיטת הגמרא ובפרט דלפי מה שהבאתי לעיל שיטת הירושלמי דאף לר' עקיבא צריך להתברר בפני כל מניעות יכולת עמידתו במלחמה לכל יהיה רמאות בדבר א"כ ממילא לר"י הגלילי בחוזר מחמת עבירות שבידו אין בו מקום לתלות כלל דחזרתו הוא משום מניעות כח לעמוד בקשרי המלחמה דהא כל צבא המלחמה עיניהם הרואות דהוא מביא עדים על חזרתו ואם היה הסיבה מחמת מניעות כחו לעמוד בקשרי המלחמה לא היה צריך להביא עדים וכמו שכתבתי ושפיר הוכרחה התורה לתלות חזרתו בענינים אחרים בכדי שלא לביישו:

שם באותה ההלכה וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ולהבהיל א"ע עובר בלא תעשה דכתיב לא תיראו ולא תערצו מפניהם ע"כ:

הנה הרמב"ן ז"ל בספר המצות הרבה להשיב על רבינו דמנה זה בתוך הלאוין דלא תראמן ולא תערצון, וכתב דאיך אפשר דיראת המלחמה הוא ל"ת והלא הכהן המשוח והשוטרים מכריזים על כל ירא ורך לבב דילך וישוב לביתו ולר' עקיבא דקיי"ל כותי' כונת היראה הוא דירא מפחד המלחמה ואנכי לא ידעתי דהלא הא דמכריזין היינו קודם התחלת המלחמה ואחר אשר שבו לביתם כל אותן החוזרין מעורכי המלחמה כתיב ופקדו שרי צבאות בראש העם ואח"כ כשהתחילה המלחמה. אזי מחויב כל אחד מאנשי המלחמה ללחום בכל תקפו וגבורתו לקדושת השם ואסור להעלות על מחשבתו שום פחד ומורא דכתיב לא תיראו ולא תערצו וכל העולה על לבו בעת המלחמה איזה פחד ויראה עובר על לאו זה. ומלבד דהדעת והסברא נותנת דכן הוא וגם לשון רבינו ברור מללו דכתב ומאחר שיכנוס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה כו' ועל אותה שעה נאמר הלאו דלא תיראון ולא תערצון אלא אף דמוכח כן מגמר' דאין עבירת הלאו זה רק אחר התחלות המלחמה דבפרק משוח מלחמה אמרו שם בגמר' אפלוגתא דר"ע ור"י הגלילי דבריית' דהרתיע לקול הגפת תריסין. או מים שותתין על ברכיו מציחצוח חרבות הרי הוא חוזר נימא דלא כר"י הגלילי דלר"י הגלילי כונת הכתוב דהירא ורך לבב הוא על יראה מעבירת שבידו אבל לא על יראת פחד המלחמה ומשני דבהא מודה ר"י הגלילי דכתיב ולא ימס את לבב אחיו כלבבו ואם נאמר דאף בפחד ומורך בתחלת המלחמה עובר על לאו דלא תערצו קשה דהיכי סלקא אדעתא דגמר' כלל דר"י הגלילי פליג באינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה וסובר דאינו חוזר רק בירא מעבירות שבידו לבד הלא לא משכחת כלל פחד מלחמה בלי עבירה דהלא בפחד זה גופא עובר על לאו דלא תערצו ועכ"פ עבירת לאו זה. קשה הרבה יותר מסח בין תפלה לתפלה ואיך היה משכחת כלל לפום ה"א זו. דלר"י הגלילי לא יהיה חוזר באינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה הא צריך לחזור מחמת עבירת פחד זה עצמו אלא ודאי דלאו דלא תערצו אינו רק בתוך המלחמה וכמו שכתבתי:

פרק ה' הלכה א' חלוצי צבא כשיכנסו בגבול אויביהם במלחמה מותר להם לאכול נבילות וטריפות ובשר חזיר וכיוצא בו אם ירעב ולא מצא מה יאכל אלא מאכלות אלו האסורים. וכן שותה יין נסך מפי השמועה למדו ובתים מלאים כל טוב ערפי חוהזרים וכיוצא בהן. ע"כ:

הנה רבינו סתם וכתב דמותר להם לאכול אז דברים האסורים ולא פירש דדוקא משל אויבים מותר אבל מדידהו אסור ובגמר' פ"ק דחולין (דף י"ז) מסיק דכי אישתרי להו שלל של כותים דידהו לא אישתרי ויש שם בגמר' אית דגרסי או דילמא דאף דידהו אישתרי אמנם בתוס' לא גרסינן ליה רק דהכי הוא מסקנא דגמר' דדידהו לא אישתרי והדבר תמוה על רבינו דאיך השמיט כל חילוק זה מהלכה ויכול להיות דסמך עצמו על הא דסיים דמפי השמועה למדו ובתים מלאים כל טוב כו' והאי קרא קאי על שלל אויבים