יד המלך (לנדא) - ד. קנז

ימין שהוא שמאל לא זכר ולא פקד מזה מאומה ולא ידעתי אם גם טעמו של רבינו היה לדחות הספרי הזה מקמיה הגמרא דידן דרפ"ק דהוריות שהבאתי או שהי' לו לרבינו איזה טעם אחר שלא הביא דברי הספרי זה ויכול להיות דגם רבינו מסתבר ליה להשות לדינא דעת הספרי עם הגמרא דידן עפ"י החילוק שחלקתי והא דלא הביא דרשה דספרי כלל. עכ"פ על אופן זה היכי דהוראות הסנהדרין אינו סתירה חלוטה לד"ת אף דלפי דעתו טעו בהוראותם דצריך לשמוע להם משום דבירושלמי רפ"ק דהוריות הובא דרשה על פסוק זה עצמו דימין ושמאל ממש היפך דברי הספרי דיכול לומר דלא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך אפילו אמרו על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין תלמוד לומר ימין ושמאל עד שיאמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל וכיון דבירושלמי נדרש פסוק זה להיפוך מדרשת הספרי וגם בגמרא דידן אף דנאמר להשות לדינא להגמרא דידן דלא יהיו נגד הספרי וכמו שביארתי בכל זאת עכ"פ מדרשה זו של הספרי לא מצינו גם בגמרא דידן שום זכר ורמז כלל לכן גם רבינו בחר דרכו להשמיט דרשה זו מהלכותיו ואולם בכל אופן דבר זה הוא ברור דכפי מה שהבין רש"י והרא"מ כונת הספרי הרי הוא נגד הגמרא דידן ונגד הירושלמי וכיון דגם רבינו השמיטו להספרי הזה לכן אנו אין לנו רק את המבואר לנו בפירוש בשני התלמודים בבלי וירושלמי וכל הוראה אשר נראה בעליל כי הוא היפך וסותר דברי תורה וכמו אכילת חלב והריגת דם נקי וכדומה יהיו המורים מי שיהיה אל תאבה ואל תשמע להם וכמבואר בהדיא בירושלמי וגם בגמרא דידן דאם טעה והיה. סבור דחייב לשמוע להם ואכל חלב עפ"י הוראתם דחייב חטאת קבוע כמו על כל אכילת איסור בשוגג:

פרק ששי הלכה י"א הממזר חייב בכבוד אביו ומוראו אעפ"י שהוא פטור על הכאתו ועל קללתו עד שיעשה תשובה ע"כ:

דין זה הוא ממשנה פרק ב' דיבמות (דף כ"ב). דמי שיש לו בן מ"מ פוטר את אשת אביו מחליצה ומן היבום ובנו הוא לכל דבר וחייב על הכאתו ועל קללתו וקאמר בגמר' שם דמ"מ לאתוי ממזר ופריך הגמר' ואמאי קרי ביה ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך ומסיק בגמר' כשעשה תשובה ובגליון הש"ס שלי רשמתי שם במקומו דדינא דמתניתן דממזר חייב על הכאות אביו על כרחך מיירי בממזר הנולד מביאת אונס וכגון בהלך בעלה למדינת הים ובאו שני עדים ואמרו שמת בעלה ונשאת ואח"כ בא בעלה או שנשא ערוה שאינה מכירה בחופה וקידושין ולא ידע בה שהיא ערוה עליו ואח"כ נודע שהיא ערוה דבממזר כזה שייך לומר דנהרג על הכאות אביו דהיינו ע"ז שהוא מוחזק לאביו דכיון דהוא נולד מביאות נשואין אשר אביו ואמו היו סבורים שהמה יחד כבעל עם אשתו בהכשר והיתר. לכן שפיר שייך בזרעם הנולד מביאות שוגג אלה דאזלינן בתר רובא ורוב בעילות אחר הבעל וכמו כן בן כשר המכה את אביו דנהרג מחמת רוב זה משא"כ בממזר הנולד מביאות איסור א"א בפשע ורשע דלא שייך בו רוב זה דהרי אנו רואין דהפקירה א"ע לטמאה בו בהבועל הרשע וכמו כן יכול להיות דהפקירה א"ע גם לאחרים וגם בממזר הנולד מביאות זדון של פנויה שהיא ערוה עליו יש לנו להחזיק יותר דהפקירה עצמה גם לאנשים אחרים מרובא דעלמא אשר איננה ערוה עליהם. ואף באם הוא מזיד והיא אנוסה גם בזה לא שייך חזקת כשרות של האשה לסמוך עליה שלא הפקירה עצמה לשום אדם אחר ועיין בתוס' פ"ק דחולין (דף י"א) ד"ה כיון דתוס' לא כתבו סברתם שם. רק בא"א נגד הבעל דאמרינן דאוקמוה אחזקת כשרות דלא נטמאה לשום אדם. וזרעה כשירים מביאת בעלה המה אבל נגד הבועל שהיא ערוה עליו בשום אופן לא שייך חזקת כשרות דידה דאם הבועל בא עליה באיסור א"א אדרבה יש לפעול החזקת כשרות לתלות. ולהחזיק כל זרעה הנולד לה דמביאה כשרה של בעלה הם ואם היא פנויה רק דהיא ערוה על הבועל מחמת קורבה הרי בפנויה בלא"ה לא שייך חזקת כשרות כלל דאנן קיימינן דפנוי הבא על הפנויה לא נעשתה זונה ולאו דלא יהיה קדשה לשיטת הראב"ד אינו רק במוכנת לזנות אבל באקראי לא ואף לשאר הפוסקים דאף באקראי עברה על לאו דלא יהיה קדשה מ"מ עכ"פ בשום אופן לא אלים כל כך, כח חזקת כשרות דפנויה דנהיה דנין את הבן הנולד על הכאות אביו מיתה עפ"י חזקה זו ובפרט באשה כזו דאיתרע טובא שנאנסה מביאות חיי"כ הרי יצתה מכלל רובא וחזקה אשר היה לה כדת נשים הכשירות לכן לדעתי לא משכחת כלל דינא דמתניתן דממזר יהיה חייב מיתה על הכאות וקללות אביו אם לא בממזר הנולד מביאות אונס וכגון דבאו שני עדים להעיד לאשה על מיתת בעלה. ונשאת לאחר והולידה ואח"כ בא בעלה דהולד מאחרון ממזר מדאוריית' ובכל זאת שייך בזרע הנולד מאחרון רוב זה של רוב בעילות אחר הבעל דכיון שהיו דרים יחד כדרך איש אשתו ודעת שניהם כשרה עליהם שפיר שייך בהם אומדנא זו דרוב בעילות אחר הבעל וזרעם הממזרים חייבים על הכאות וקללות אביהם ואמם כמו כל מכה ומקלל אביו ואמו כשרים דחייב מיתה גם כן. עפ״י הרוב הזה דרוב בעילות אחר הבעל ואף דבגמר' פריך שם עלה דאמאי חייב על הכאות אביו קרי כאן ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך והאי לאו עושה מעשה עמך הוא הרי היה פשוט ליה להגמר' דדינא דמתניתן מיירי בממזר הבא מביאות פשע ורשע דהא אינו עושה מעשה עמך קרי ליה על כרחך צריכין אנו לומר דקושיות הגמרא לא קאי רק האכאות האם. דאמו ודאית ומסתבר ליה להגמרא דסתמא דמתניתן מיירי בכל ממזר בין הנולד מביאות מזיד ובין נולד מביאות אונס ועל הכאות האם שפיר פריך דאיך חייב על ההכאות האם שהיא אמו מביאות מזיד הלא היא אינה עושית מעשה עמה ולשון הגמרא בתירוצם דעשה תשובה הוא לאו דוקא והכונה עליה דעשאה תשובה. ולפ"ז לא ידעתי ליתן עצות לנפשי כי יפלא ממני הדבר איך שלשת הרועים האלה עמודי התורה הלא המה רש"י והרי"ף ורבינו ז"ל כולם כאחד כתבו דין זה דמתניתן בהכאות אביו דאינו חייב רק בעשה האב תשובה. ועל כרחך גם המה מיירי בביאות מזיד דאי באונס מה תשובה שייך ביה ובביאות מזיד אף בעשה תשובה איך יתחייב הבן על הכאות אביו, ודלמא לאו אביו הוא וכהוכחות הגמרא עצמה דהוכיח מזה דאזלינן בתר רובא ובזה לא שייך הרוב דרוב בעילות אחר הבעל וכמו שביארתי והיותר תמוה על רבינו דכתב בעצמו לעיל מזה פ"ה הלכה ט' וז"ל שתוקי חייב על אמו ואינו חייב על אביו אעפ"י שנבדקה אמו ואמרה דבן פלוני הוא אינו נסקל או נחנק על פיה ע"כ. ואיך כתב כאן דממזר חייב על הכאות אביו ואיך משכחת כלל ממזר הבא מביאות זדון שלא יהיה בו עכ"פ דין שתוקי ואנו רואין דבארוס שבא על ארוסתו בבית חמיו דרב מחמיר בו דהוי ממזר ודאי. ואביי מסיק שם דאף דלא דיימי מעלמא סבר רב דהולד ממזר ומשום דמסתבר ליה לרב דכיון דלא שייך בארוס וארוסה רובא דרוב בעילות אחר הבעל אמרינן הרוב להיפך דמביאות אחרים הוא דהוי רובא דעלמא נגד הארוס ומהם נתעברה ושמואל דמיקל סובר עכ"פ דהוי שתוקי ומשום דאף דארוס ודאי בא עליה מ"מ בעודן בארוסתן לא שייך בהם רוב בעילות אחר הבעל וחיישינן עכ"פ גם לביאות אחרים ומהם נתעברה וכמבואר בסוגיא סוף פרק אלמנה לכה"ג ג) דף ס"ט) אף דאחרים המה חיי"כ נגד הארוס ומכ"ש באחד הבא על הערוה שהוא חיי"כ עליו וכל אחרים כשרים הם אצלה נגד הבעל דנהיה מסופקים בולדה שנבעלה מאחרים ומהם הולידה ואף שיש עדים שזה הבועל ודאי בא עליה בכל זאת לא עדיף ע"כ עדות עדים האלה מעובדא דארוס וארוסתו שהבאתי דג"כ הארוס בודאי בא עליה ובכל זאת חיישינן להולד גם על ביאות אחרים:

ולא אכחד תחת לשוני. דבאמת אני נבוך ומסובך בכל חיוב מלקות אשר מצינו בממזר הבא על בת ישראל דלא משכחת מלקות האלה רק בממזר הבא מא"א דעל ממזר כזה התורה האמינה לכל בעל אשה לומר על איזה מזרע אשתו בן או בת שהוא ממזר דכתיב יכיר דנאמן על בניו איזה מהם הוא בכור. ואף דלפעמים יכול להיות דאיזה משאר זרע אשתו נעשים ממזרים עי"כ וכיון דהתורה האמינה להבעל לומר על זרע אשתו שהמה ממזרים ממילא לוקין ג"כ ע"י נאמנות הבעל אם באו אח"כ על בת ישראל וכפום כללא דכייל רבינו בפ"א הלכות איסורי ביאה. הלכה כ"א משא"כ בממזר הנולד מפנויה שהיא ערוה מחמת קורבה לא ידעתי איך יש בידינו ללקותו ודלמא באו גם אחרים עליה אשר אין אשה זו ערוה עליהם ומהם נתעברה ואין זה ממזר כלל אם לא בממזר הנולד מביאות שוגג דנשא ערוה בדרך נשואין דלא ידעו זה את זה ודרו יחד כדרך איש עם אשתו דסמכינן בזה על רוב בעילות אחר הבעל ולוקה על בואו בקהל כמו שממיתין אותו על הכאות אביו:

וראיתי במרדכי שם פ"ב דיבמות גבי הכאות האב שהרגיש בזה וכתב דמתניתן מיירי בהיו שניהם הבועל והאשה חבושים בבית האסורים ואף דבפ"ק דחולין קאמר שם הגמרא דאף דהיו חבושים מ"מ אין אפטרופוס לעריות סמך המרדכי אמסקנות הגמרא סוף פרק אלמנה לכה"ג גבי ארוס הבא על ארוסתו דקאמרד