יד המלך (לנדא) - ד. קט

והשלמות הרצון שייך בחפץ אשר איננו שלו אם לא דאמר לו בפירוש זכה לי וחבירו הגביהו על דעת כן הרי המגביה גלי דעתו בזה דבשביל חבירו הגביה ולכן באמר זכה לי זכה בו:

פרק רביעי הלכה י' יתר על אותן הדרכים שקונה בהם עצמם בעבד עכדי אין האדון יכול למכור אמה העבריה ולא ליתנה לאיש אחר בין קרוב ובין רחוק ואם. מכר או נתן לא עשה כלום שנאמר לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה וכן עבד עברי לא יכול למכרו לאחר ולא ליתנו ויראה לי שלא הוצרך הכתוב לאסור דבר זה באמה אלא מפני שיש לו ליעדה לבנו לכך נאמר לעם נכרי לא ימשול למכרה ע"כ:

הנה יש להעיר פה כוונה נפלאה שכוון ראינו בדבריו הקצובים והמנויים בהלכה זו דהנה עינינו הרואות בפסקי רבינו בהלכות מלכים דהביא שם בפרק ח' הלכה ו' ביפת תואר אשר לקחה במלחמה דאם לא חפץ בה משלחה לנפשה ואם מכרה עובר בלא תעשה שנאמר ומכר לא תמכרנה בכסף ואינה מכורה ומחזיר הדמים ובהשקפה ראשונה יש דין אחד לשני ההלכות אלה של מכירת אמה עבריה ומכירת יפת תואר ובכל זאת נמצא בהם הרבה סתירות אשר ההלכה אחת סותרת להשנית דבמכירת יפת תואר כתב רבינו דאם מכרה עובר בלא תעשה ולמה לא הביא עבירות לא תעשה במכירת אמה עבריה גם במכירת אמה עבריה כתב רבינו דאם מכר או נתן לא עשה כלום שנאמר לעם נכרי לא ימשול למכרה והלא ביפת תואר לא נאמר דלא ימשול למכרה ובכל זאת גם שם כתב רבינו, דאם מכר ונתן לא עשה כלום ואולם המדקדק בצחות לשון הזהב של רבינו יראה דכוונת רבינו הוא דאף דשתי ההלכות האלה דיניהם שוות בכל זאת אין טעמיהם שוות דהכא במכירת אמה עבריה כתב רחמנא דלא ימשול למכרה הרי בטלה התורה בפירוש כח המכירה וממילא אם מכרה אין בזה מקום לומר דעבר על לאו דהלא עצם המכירה הוא כלא היה כלל וכמו אם מכר אדם לחבירו בקנין גמור א"ס חפץ שאינו שלו האם נאמר דעבר בזה על לאו דלא תגזול הלא, גוף העשיה איננה כלום ואין זה דומה לסברא דרבא בכל מלתא דאמר רחמנא לא תעבד דאמר רבא דלא מהני והא דלקי משום דעבר על מימרא דרחמנא דבכל הני דאמר רחמנא לא תעבד לא בטלה התורה להעשיה רק דהתורה הזהירה לבל יעשנה וגם בזה הוכיח אביי דאי עביד מהני דאי לא מהני אמאי לקי ורבא מסתבר ליה דכיון דלא בטלה התורה העשיה בפירוש רק דהיא בטלה ממילא מחמת עבירת הלאו וכמו דעבירת הלאו פועל לבטל העשיה כמו כן פועל עבירת הלאו ללקות העובר משא"כ היכי דהתורה ביטלה העשיה בפירוש דעשיה כזו בטלה בין לרבא ובין לאביי הרי אין בהעשיה זו מקום. לעבירת הלאו כלל וכיון דבמכירת אמה עבריה אין בו עבירת לאו הרי ממילא אין בו מקום לכללא דרבא דכל מלתא דא"ר לא תעבד ולכן הביא רבינו דהא דלא מהני המכירה משום דהתורה נטלה ממנו הכח למכרה ולענין מכירה כאיש זר יחשב אדונה אצלה ולפ"ז הא דלא הביא רבינו עבירת לאו במכירה והא דהביא הטעם של ביטול המכירה מקרא דלא ימשול ולא מכללא דרבא דכ"מ דא"ר ל״ת אעל"מ שתי אלה תלוים זה בזה משא"כ במכירת יפת תואר דלא נטלה התורה ממנו כח המכירה רק דהתורה הזהירה על המכירה וכאמור ומכר לא תמכרנה בכסף וכיון דלא בטלה התורה לעצם העשיה הרי ממילא אם עבר ומכרה עבר בלאו וכיון דעבר בלאו הרי ממילא אף דלא נאמר בה דלא ימשול למכרה בכל זאת גם גוף המכירה בטלה מכח כללא דרבא דהלכתא כוותי' דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעבד אי עביד לא מהני והרואה בעינים פקוחות יראה דרבינו דקדק לכתוב במכירת אמה עבריה דאם מכרה או נתנה לא עשה כלום ובמכירת יפת תואר כתב דאם מכרה אינה מכורה ולא כתב בזה דלא עשה כלום וטעם חילוק לשונו הוא עפ"י מה שכתבתי דבאמה עבריה בטלה התורה להמכירה ונטלה ממנו הכח למשול עליה. למכרה על כן אם עבר ומכרה לא עשה כלום ואין כאן עבירת לאו כלל וכמו אם מכר אמה עבריה של חבירו רק דבמכר אמה עבריה של אדון אחר אינו עובר על שום לאו כלל ובמוכר אמה עבריה שלו גזרה התורה שיהיה עובר במעשה זו בלאו אבל לענין הכח של גוף המכירה אין שום חילוק בין אמה עבריה דידיה ובין א"ע של אדם אחר דמקרא מלא דיבר הכתוב לא ימשול למכרה משא"כ במכירת יפת תואר דלא בטלה התורה לעצם המכירה ואי לאו דעבר אמימרא דרחמנא גם גוף המכירה היתה קיימת על כן אין מקום לומר דאם מכרה לא עשה כלום דאיך לא תהיה נחשבת עשיה זו כלום הלא עבר בה על עבירת לאו ורק ע"י עשיות עבירות הלאו ניטל כחה של העשיה ולכן דקדק רבינו לכתוב ביפת תואר דעבר במכירתה על לאו ולכן אינה מכורה וכפום כללא דרבא דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעבד אי עבר ועביד עובר על לאו ועשייתו לא מהני:

ודע דבאמת הדבר נעלם ממני דעל מה ולמה לא כתב רבינו בדין זה של מכירת יפת תואר דלוקה ומשום דעבר על מימרא דרחמנא ואף דיש בלאו זה עשה דושלחה לנפשה אין עשה כזה מנתק הלאו דאנן קיי"ל כר' יוחנן דכל לאו שקדמו עשה לוקין עליו ודוקא באונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה ומשום דכל ימיו בעמוד והחזר קאי או לרש"י כדאית ליה דהלאו דלא יוכל לשלחה על כל ימיו דוקא קאי או לתוספת כדאית להו דהעשה דולו תהיה לאשה על כל ימיו קאי אבל במכירת יפת תואר דאין בה מקום לסברא זו דבעמוד והחזר ועבירת הלאו של ומכר לא תמכרנה בכסף וגם ביטל העשה של ושלחה עבירת שתיהן הוא רק ברגע זו של המכירה וכיון דבתורה נאמר העשה קודם הלאו ואין בכחה לנתק הלאו למה לא ילקה, ואף דהמכירה בטלה הלא בכל מלתא דאמר רחמנא לא תעבד אי עביד לא מהני ובכל זאת לקי על דעבר על מימרא דרחמנא:

עוד זאת הוא תמוה בעיני הא דהביא רבינו דגם עבד עברי לא יכול למכרו לאחר ולא ליתנו ומשמעות לשונו דאינו יכול למוכרו מורה דגם בעבד עברי אם מכרו המכירה בטלה ומאין לו לרבינו דבר זה והא קרא זה דלא ימשול למכרה באמה עבריה כתיב וביותר תמוה והפלא הא דכתב רבינו דיראה לו שלא הוצרך הכתוב לאסור דבר זה באמה אלא מפני שיש לו ליעדה לבנו לכך נאמר לעם נכרי לא ימשול למכרה דזה מורה דדעת רבינו היה דקרא דלא ימשול למכרה לאו דוקא אאמה עבריה לחוד קאי רק גם על עבד עברי ואיך אפשר לומר כן והלא נאמר בצידו טעם הדברים דמפני כך לא ימשול בה למכרה לנכרי בבגדו בה דהיינו משום שבגד בה ובין לר' יונתן בן אבטלמס המובא במכילתא פרשת משפטים דבבגלו בה קאי על האב דמאחר שבגד בה ונהג בה מנהג ביזיון למכרה שלא כמשפט הבנות ובין לר' ישמעאל דבבגדו בה קאי על האדון דמאחר שבגד בה ולא יעדה עכ"פ לכ"ע אין מקום לבגידת אלה רק באמה עבריה אבל לא בעבד עברי וכיון דמקרא מלא דיבר הכתוב לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה הרי נאמר טעמו בצידו דמפני הבגידה אשר נעשה בה ניטל כח הממשלה למכרה ובעבד עברי דאין בו מקום לטעם בגידה זו למה לא ימשול למכרו והנה מרן הכסף משנה כתב על דברי רבינו אלה דדבר פשוט הוא שלא ימכרו ממכרת עבד כלומר לימכר ולחזור אותו אדון למכרו לאחר. ואנכי בעניותי יגעתי וחפשתי בשני התלמודים בבלי וירושלמי וגם בספרי ולא מצאתי נכלל באזהרה זו דלא ימכרו ממכרת עבד רק שלא ינהוג בו במכירתו כעין מכירת עבד דהיינו שלא ימכרנו בפרהסיא להעמידו על אבן המקח ולא בסימטא כדרך שהעבדים נימכרים וכמו כן הביא רבינו לעיל בפ"א הלכה ה' דלא ימכרנו אלא בצינעה ודרך כבוד אבל מהא דיהיה אסור לאדון הראשון למכרו לאדון אחר לא נמצא בשום מקום שיהיה ניכלל שום רמז מזה באזהרה זו דלא ימכרו ממכרת עבד ובפרט. דרבינו דעתו לבטל הקנין באם עבר ומכרו או נתנו ומכח מלתא דא"ר ל"ת ולדעת מרן הכ"מ אנו צריכין לומר דאזהרה זו דלא ימכרו ממכרת עבד הוא לאו גמור על האדון שלא ימכרנו לאדון אחר ואיך יש בידינו להמציא מדעתינו דרשת איזה לאו על איזה דבר אשר איננו בא אצלינו בקבלה בדברי חז"ל ודברי רבינו צריכין עיון גדול בזה:

פרק ז' הלכה ה' מי שחציו עבד וחציו בן חורין ועמד רבו והקנה חציו לבנו הקטן כדי שלא יכופו אותו בית דין לשחררו מעמידין ב"ד לקטן אפוטרופוס וכותב לו האפוטרופוס גט שיחרור וכותב לו שטר בחצי דמיו ואם נצטרך הקטן בעבד. ויש לו