יד המלך (לנדא) - ד. קו

דזכות הוא לעבד לצאת מתחת רבו דאין כחה של זכיה זו רק לענין חזרה לבד דמשיצא השטר שיחרור מרשות האדון שוב אין ביד האדון לחזור עוד אבל בכל זאת אין להעבד דין משוחרר עד שיגיע הגט לידו ואם מת האדון קודם שהגיע השיחרור ליד העבד לא יתנו לאחר מיתה ואולם רבינו הוסיף לחדש בדיעה זו את אשר אינו מבואר בפירוש בדברי הרי"ף דחילוק זה אשר בין מניעות הכח של חזרת האדון ובין עצם השיחרור של העבד זה הוא רק בתנו שטר שיחרור זה לעבדי אבל בזכו בשטר שיחרור זה לעבדי גם עצם השיחרור נגמר תיכף כשיצא השטר מיד האדון אסמת האדון קודם שהגיע השטר ליד העבד יתנו לאחר מיתה ובחילוק זה שחילק רבינו בין תנו לזכו נסתלק בזה כל הקושיות שתמה הר"ן על הרי"ף ממתניתן דפ"ק דקידושין דבכסף ע"י אחרים ועוד כמה מקומות כדומה לזה אשר מורים בהדיא דבזכיה ע"י אחרים גם העבד משוחרר בשיחרור גמור. אף קודם שיגיע הגט ליד העבד ולפי חילוקו של רבינו שחילק בין תנו לזכו מיירי כל המקומות האלה בזכו וכן כתב הלח"מ דגם דעת הרי"ף הוא כדעת רבינו דבאמר זכו נשתחרר העבד תיכף כשיצא השטר מיד האדון וכן מורה גם לשון הטור שהבין ג"כ כזה בדעת הרי"ף אמנם כמה כירכורים כירכורו נושאי כלי רבינו לישב על נכון גוף החילוק זה שחילק רבינו בין תנו לזכו ולא עלתה בידם דהלא אנן קיימינן דתן הוא כזכי גם גוף החילוק שחילק הרי"ף בין מניעות הכח של חזרת האדון ובין עצם שיחרורו של עבד הגם דהרי"ף רמז לתימוך סברת החילוק זה וסיים דאשכחן זכיה כהאי גונא אך אין בידינו עדיין בזה להסביר על נכון על מה ולמה הוא ככה דהעבד לא יהיה משוחרר ויהיה עליו עדיין דין עבד גמור. והאדון אינו יכול לחזור בשיחרורו:

ואולם הואיל ויצא הדבר מפי שני עמודי התורה האלה הרי"ף ורבינו אשר מפיהם אנו חיין נתתי אל לבי להסביר הענין ומצאתי דלפי מה שכתבתי לעיל בסמוך בכונת הירושלמי לחלק בין שיחרורי עבדים לגיטי נשים וכל טעם הענין בשיחרורי עבדים דזכין לו שלא בפניו ואף דידו של עבד בעצמו בעינן לקבל הגט היינו משום דבעבד דיש ביד האדון למסרו בע"כ לכל מי שירצה על כן אומדנא דמוכח כזו דניחא ליה להעבד להסיר מעל עצמו עול מוטות כאלה הוי מחשבה המוכחת דניחא ליה בהשיחרור וכמעשה קבלת העבד הגט לידו דמיא. משא"כ בגט אשה דאף דלפעמים גם הגט הוא זכות להאשה בכל זה אין זכות הזה נודע ומוכח לכל ואין נוח דעתה של האשה נחשב למחשבה המוכחת אבל אי לאו אומדנא דמוכח זו גם בעבד לא היה ביד הזוכה לזכות בהשטר שיחרור בשבילו וכמו בגט אשה וכיון דכל כחה של אומדנא זו הוא רק מחמת הסרת עול משא של היכולת ורשות אדונו הרובץ על שכמו למסרו ליד מי שירצה הרי ממילא משיצא השטר שיחרור מיד האדון ליד זה הזוכה ושוב אין ביד אדון לחזור בו ומכ"ש דשוב אין עוד ביד האדון למסרו לאחר והוקל מעל העבד עול רשות אדונו למסרו ליד מי שירצה שוב הלך הכח של האומדנא להיות מחשבה המוכחת ולהיות כמעשה והדר דינו של שיחרורי עבדים להיות כגיטי נשים ולכן אין תועלת הזכות בשיחרורי עבדים להיות זכין לעבד שלא בפניו רק לענין זה שלא יוכל האדון לחזור בו וממילא שוב אין עוד ביד האדון למסרו למי שירצה. אבל אחר אשר נעשה תועלת זו בכח הזכות ואין עוד ביד האדון למסרו למי שירצה אזי ממילא אפס וכלה בשטר שיחרור זה עכ"פ כח הזכות הנודע ומוכח לכל וממילא במה שנוגע לעצם השיחרור נשתוה לענין זה שיחרורי עבדים לגיטי נשים וכמו דבגיטי נשים אינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה, ואם מת הבעל קודם לכן אינה מגורשת ומשום דאין גט לאחר מיתה כמו כן בשטר שיחרור אין לעבד דין משוחרר עד שיגיע השטר שיחרור לידו ואם מת האדון קודם לכן אף דחזר עול העבד לאיתנו להיות ת"י היורשים וברשותם למוסרו ליד מי שירצה בכל זאת כיון דבעוד האדון בחיים הוסר מעליו החוב הזה ומיתת האדון הוא ענין דלא שכיח ועכ"פ מקרה זו של מיתת האדון אינו שכיח כל כך שהזכות המגיע להעבד על ידי השיחרור אז במיתתו. יהיה זכות המוכח ונודע לכל לכן אף דאחר מיתת האדון חזר הזכות שע"י השיחרור להיות נודע ומוכח לכל אין תועלת בזכות זה. אשר חזר להעבד לאחר מיתת אדונו להיות לו ע"י שיחרורו דכיון דזכות זה בא לאחר מיתת האדון ואז אין כח להזכות לחול דאין שטר לאחר מיתה:

ואל יהיה דבר זה כמו זר נחשב בעיניך דנאמר על מחשבה אחת בדבר אחד דלחלק אחד מהענין יעדיף כחה של המחשבה ולחלק אחר של אותו ענין עצמו יגרע כחה של המחשבה תא ואחוי לך דוגמתו בהר"ן בר"פ האומר שכתב כן גבי מעשה על הא דקאמר הגמרא דבא אחר וקידשה בתוך שלשים ועל דברת הרמב"ן והרשב"א והביא שם הירושלמי שאם מת השני בתוך שלשים הדר חלו קידושי הראשון וכתב הר"ן על זה וזה לשונו אבל זה אצלי ראיה של כלום דנהי דמעשה ודאי עדיף טפי מדיבור היינו אל מה שהמעשה מוכיח אבל ליותר מכן ודאי אי אפשר להמעשה לבטל הדיבור ולפיכך נהי כשחזרה בה בטלין קידושין הראשונים לגמרי היינו לפי שחזרה בהם בפירוש אעפ"כ כשקיבלה קידושין משני ס"ל להירושלמי דאף דהיה ראוי שיהיה עדיף הכח של מעשה קבלת הקידושין משני יותר מן דיבור החזרה אשר חזרה בהם ואם דיבור החזרה מבטל קידושין הראשונים לגמרי מכ"ש שקבלת קידושין השניים היה ראוי שיבטלו הקידושין הראשונים לגמרי בכל זאת עדיף כאן כחו של דיבור החזרה לפי דהדיבור הזה מבטל הקידושין הראשונים בפירוש משא"כ המעשה של הקבלת הקידושין מהשני אינו מוכיח שהיא רוצה בזה לבטל קידושין הראשונים לגמרי אלא יכול להיות דעדיין דעתה דכל זמן שיחולו קידושין השנים לא יחולו קידושין הראשונים אבל לכשיפקעו קידושין השנים וימצאו קידושין הראשונים מקום לחול יחולו וגדולה מזו סברינן לקמן אליבא דשמואל עוד טפי מזה דהא דאמרינן דמקודשת לשני היינו עד שלשים יום. אבל לאחר שלשים יום פקעו קידושי שני וגמרי קידושי ראשון ואע"ג דבמסקנא לא סלקי הגמרא הכי היינו דוקא בחייו של שני אבל אם מת אפשר דחיילי קידושי ראשון ע"כ תורף דברי הר"ן הרי לך סברת הר"ן גבי מעשה של קבלת הקידושין מהשני דעדיף טובא ממחשבה ובכל זאת חלוק כחה בענין אחד להועיל להשים לה גבול שלא תועיל רק עד מקום אשר תוכיח לכל דעת העושה דהיינו דכל זמן שיהיה מקום לחלות קידושי השני יהיו קידושי הראשון נדחים מפניה אבל אל מה שאין דעת האשה ברור ומוכח לכל גרע כח התועלת של מעשה זו עצמה דאם מת השני קודם שלשים יום בטלו קידושיו למפרע וחיילי למפרע קידושי הראשון וכמו כן הוא ממש הכא דאף דעדיף כח האומד הדעת של זכות העבד להועיל לענין זה דגם קודם שיגיע הגט ליד העבד אין ביד האדון לחזור בו בכל זאת יש גבול לתועלת זו ולענין זה גרע כח האומדנא של הזכות זה עצמו דאין על העבד דין בן חורין עד שיגיע השטר שיחרור לידו ואם מת האדון קודם שהגיע השטר ליד העבד אין העבד משוחרר:

ועפ"י הסברות דברים האלה אשכחנא פתרא לתמיה עצומה שיש לתמוה על דעת הרי"ף ורבינו דבתנו שטר שיחרור זה לעבדי אין העבד משוחרר עד שיגיע השטר לידו א"כ קודם שהגיע השטר שיחרור לידו איך יש מקום כלל דלא יהיה ביד האדון לחזור בו הא כל כמה דלא חל השיחרור ועדיין דין עבד עליו אין שום מקום כלל להיות להעבד איזה זכיה בעצמו אשר ימנע כח החזרה מאדונו והלא אנו רואין דחשיב במתניתן בהקנינים אשר העבד קונה א"ע גם קנין כסף שקונה העבד א"ע בכסף ע"י אחרים אבל ע"י עצמו לא משום דלא יצויר כלל בעבד שיהיה לו כסף לקנות א"ע בכסף שלו דאם אחרים היו נותנים לו כסף ע"מ שלא יהיה לרבו רשות בו אף אם המתנה מהני בהאי גונא בכל זאת אם קנה העבד א"ע בכסף זו אשר אחרים היו נותנים לו היינו בכסף ע"י אחרים ואם נתן לו רבו בעצמו מעות במתנה. אין המתנה כלום דידו כיד רבו ואף לזכות לו ע"י אחרים לא מהני, וכדעת רבנן הובא בירושלמי פ"ק דקידושין דהראוי לזכות ע"י עצמו ראוי לזכות ע"י אחרים וכל שאינו ראוי לזכות ע"י עצמו אינו ראוי לזכות ע"י אחרים וכן הוכיח הריטב"א בפ"ק דקידושין דגם דעת הגמרא דידן הוא כן דאם היה להעבד זכיה בהכסף שזיכה לו רבו ע"י אחרים א"כ היה מקום לעבד לקנות א"ע בכסף ע"י עצמו דהיינו בכסף שהיה לו מכבר שזיכה לו רבו ע"י אחרים ולמה נקיט במתניתן בכסף ע"י אחרים דוקא אלא ודאי דבעוד שהוא עבד אין לו שום יד לזכות דבר מאדונו והא דזוכה בעצמו בשטר שיחרור הבא לידו היינו משום דגיטו וידו באין לו כאחד והנה זה שייך בשטר שיחרור הנמסר מיד האדון ליד העבד דברגע זו אשר זכה בעצמו נסתלק ממנו דין עבד ובא לו כח ידו כמו שיש יד לכל שאר בן חורין משא"כ במסר השטר שיחרור ליד אחר ליתנו לעבדו. דלדעת הרי"ף ורבינו לא נסתלק מעליו דין עבד עד שהגיע השטר לידו וממילא גם כח ידו לא בא לו רק ג"כ כשהגיע השטר לידו וא"כ קודם שהגיע הגט לידו מאין בא לו להעבד כח זה למנוע מאדונו כח החזרה הלא בעוד דין עבד עליו אין לו יד לזכות בשום כח הבא לו מאת רבו ובכח זכיה זו אין מקום לומר דגיטו וידו באים לו כאחת דהא זכיה זו של מניעת כח החזרה מאדונו בא לו תיכף כשיצא השטר שיחרור מתחת אדונו ועדיין דין עבד עליו וכח ידו לא בא לו רק כשהגיע השטר שיחרור לידו: