יד המלך (לנדא) - א עב

מה דשקיל הגמ' לפום ה"א דכונת צריך בדיעבד הוא ובסוגיא דגיטין מצא רש''י ז"ל א"ע מוכרח לדוחק זה דכונת אי מההיא קאי אדיוקא דרישא אך בכדי להסיר מעל הס"ד דגמרא תלונה זו דכונת צריך בדיעבד הוא אמנם לדינא כדאי המה רבותינו אלה הרא"ש והטור לסמוך עליהן ובפרט דבלא"ה ספק ברכות להקל ואם בירך ברכת הגומל שלא בפני עשרה אינו צריך לחזור ולברך

הלכה טז הרואה לבנה בחידושה מברך אשר במאמרו ברא שחקים כו' פועלי אמת שפעולתו אמת כו' ע"כ

כן הוא הגירסא בגמרא דידן שלפנינו ס"פ היו בודקין דף מ"ב. ובטוש"ע א"ח סי' תכ"ו הביא דיש גורסין פועל אמת שפעולתו אמת דקאי על הבורא ב"ה שפעולתו אמת וכן הוא בהנוסח שאנו נוהגין בו, וכן הובא ג"כ גירסא זו בתוספות שם בסנהדרין אמנם לפי גרסת רבינו ולפי האמור בגמרא שלפנינו הכונה הוא על צבא השמים וגלגלי שחקים והכונה הוא דאך המה לבדם בהנבראים כולם פועלי אמת המה כי האדם בפעולותיו הוא בעל בחירה ויש לו רצון לעשות דבר והפכו וממילא אף אם הוא בוחר בטוב בכל זאת אין פעולתו חפשי מכונת השלמות רצון עצמו בעשיתו זאת כי מבלעדי רצונו לא היה עושה פעולה זו ואם הוא רוצה בכך אזי גם מבלעדי הטוב היוצא מן הפעולה ההוא הרי גם למלאות חפצו ורצונו הוא מבקש וכל שיש להפועל צד כונת הנאה בפעולתו זולת חיוב אמיתיות הפעולה מצד עצמה שוב אין להפועל בפעולתו זאת כונת אמת בתכליתו., ולפיכך מצינו במרע"ה בפרשת המילואים בכל הציוים האמורים בפרשת צו ובכל העשיות והקרבות והתנופות היה משה בעצמו העושה והמקריב והמניף. ובכולן נאמר כאשר ציוה ה' את משה וכמו שנאמר בפרשה ח' כ"א ויקטר משה את כל האיל המזבחה כאשר ציוה ה' את משה וכן בכולן ולא נאמר כאשר ציוה ה' אותו והלא על משה קאי אמנם הכוונה בזה הוא כי התורה העידה על תום עבודתו של משה כי הוא צמצם כונתו כל כך עד שהיה מבטל רצונו מכל וכל וכאלו היה הוא ורצונו בטל ממציאות ולא היה לו לעצמו שום רצון מצד בחירתו כי אם כאשר ציוה ה' את משה וכאלו היה כאן שני איש משה וזה האיש משה אשר ציוה ה' אותו לא היה הוא העושה כלל רק דציווי השם ב"ה נתקיים מאיש אחר. ולכך לא נאמר כאשר ציוה ה' אותו כי בכונת העשיה היה זה האיש משה העושה כל אלה הציווים מופשט כל כך מעצמו ורצונו ודעתו עד שכל העשיית האלה לא היו רק שיקוים כאשר ציוה ה' אך לא אותו וממילא לא היה לו שום הנאה מצד בחירתו לעשות העשיות האלה כי כל עשיותיו אלה לא היה לשום בחירה עצמי בלתי לה' לבדו אמנם מדריגה זו לא היה רק למשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים ואין זה בכח שוכן בית חומר לבוא למדריגה זו אכן גלגלי שמים וכל צבאם שהמה מצד תכונתם אינם בעלי בחירה ופעולותיהם תמידי ולא במקרה ולפיכך רק צבאי שמים לבדם המה פועלי אמת שפעולתם אמת כי אין שום כונה בפעולותיהם ואין להם שום הנאה במעשיהם מצד רצונם וכל ישעם וחפצם ורצונם. הוא רק דהמה ששים ושמחים לעשות רצון קונם ושמחה זו נטוע להם בכחם לשכר עבודתם

הלכה י"ז ואם לא בירך עליה יום ראשון מברך עליה עד יום י"ו עד שתמלא פגימתה ע"כ

זו הוא פלוגתא שם סוף פ"ה דסנהדרין דעד אימתי מברכין על הירח דר' יעקב בר אידי א"ר יהודא עד שבעה ונהרדעי אמרי עד ט"ז וקיי"ל כנהרדעי והנה הב"י בא"ח סי' תכ"ו הביא בשם ר"י ג'יקטלייא שכתב בספר שערי אורה דיש להמתין בברכה זו עד אחר מלואות שבעה ימים לחידושה וכן הסכים ג"כ בש"ע סי' זה וכן הוא מנהגינו ולכאורה הוא תמוה דהוא נגד הגמ' דהא לפום הפלוגתא האמור בזה סבר ריב"א אר"י דאין לברך רק קודם שבעה אבל לאחר שבעה אין מברכין כלל ואף דאנן קיי"ל כנהרדעי דיכול לברך אף אחר שבעה עד ט"ז מ"מ הלא קודם שבעה מברכין לד"ה ולאחר שבעה יש פלוגתא והיה טוב יותר לצאת דעת כולן הן אמת דהרי"ג הביא זאת עפ"י דרך הנסתר אבל בכל זאת לא מצינו שיהיה הסכמת הש"ע עפ"י דרך הקבלה היכי שדעת הגמרא אינו מורה כן ואפשר להשות לזה גם דעת הגמרא עפ"י מה דמצינו בברכת המוציא דאף דבמוציא לחם מן הארץ הוא יוצא לד"ה מ"מ הורה ר' זירא לברך המוציא לאשמעינן דהלכתא כרבנן וכן הוא ג"כ מנהגינו לברך המוציא לכן כמו כן גם הכא אף דבתוך שבעה יצא ידי דעת שניהם בכל זאת יש טפי להמתין מלברך עד אחר שבעה בכדי לאשמועינן בזה דהלכתא כנהרדעי

ודע דכוונת רבינו בהא דאם לא בירך עליה יום ראשון מברך עד יום ט"ז הכוונה הוא אף אם ראה הלבנה בחידושה ולא בירך עליה בראיה ראשונה מברך להלאה עד ט"ז וכן נהוג אצלינו עפ"י המוסכם בש"ע ואף דבכל שאר ברכות האמורים שם במשנה בפרק הרואה אם ראה אותן ולא בירך עליהן בפעם ראשונה שוב אינו מברך עליהן אם רואה אותו הדבר עוד פעם בתוך שלשים יום לראיתו הראשונה שאני בזה ברכות הלבנה בחידושה דהברכה הוא על חידוש אורה אשר היא מאירה לארץ ולדרים עליה והרי בכל רגע ורגע עד עת מלואות לה ט"ז ימים תחדש אורה כבראשונה כמו באותו רגע של תחלת חידושה ובכל רגע ורגע יש בה תוספת אור ולכן בכל רגע הוא מברך על חידוש אורה המתחדש בה באותו רגע אשר רואה אותה אחר הראיה הראשונה. דהא אותו חידוש אור שניתוסף בה אחר שראה את הירח פעם ראשונה. לא ראה עדיין כלל והא דלא נתקנה ברכת הירח זאת הרבה פעמים בכל חודש בכל פעם על קבלת אור חדש אשר נתוסף והולך בכל רגע אשר רואה אותה עד מלואות לה ט"ז יום היינו משום דכל חודש וחודש בפני עצמו שם חידוש אור אחר הוא והלכך אם בירך פעם אחת בחדש שוב אינו מברך באותו חדש וכמו שמצינו בברקים ורעמים דכל זמן שלא נתפזרו העבים אם בירך פעם אחד שוב אינו מברך עוד על ברקים ורעמים ששמע אחר ברכתו ומ"מ אם לא בירך עדיין על שמיעות הרעם וראית הברק בפעם ראשון מברך על השני או על השלישי ואף אם הרעמים השנים היו בעוד שעדיין לא נתפזרו העבים מהרעמים ששמע בראשונה ומשום דאף דהעבים והעננים אחת המה וכל הברקים והרעמים אשר נשמעים ונראים באסיפת אותן העננים נפטרו כולן בברכה אחת בכל זאת כיון דעדיין לא בירך על הרעמים ששמע מהעננים האלה בפעם הראשון מברך על הברקים והרעמים הנראים ונשמעים עוד אח"כ בהעננים האלה ולא אמרינן כיון דלא בירך בפעם ראשון על הברק והרעם של העננים אינו מברך עוד דהא מ"מ גם בפעם שנית ברקים ורעמים חדשים ראה ושמע אשר לא ראה ולא שמע בראשונה וכמו כן הוא ממש מה שביארתי בברכת הלבנה בחידושה דאם בירך פעם אחת נפטר בכך. כל חידוש אור של אותו חודש ואף דבכל רגע יש בה תוספת אור' בכל זאת בכל חדש כולו מכח גלגל אחד שחוזר בעולם הוא אבל אם לא בפעם ראשונה יוכל לברך בכל פעם שרואה אותה עד מלואות אורה אח"ז מצאתי להרדב"ז בתשובותיו חלק שלישי שהסכים כן בברכה של הרואה קברי ישראל דמברך משלשים יום לשלשים יום דדוקא באם לא נקברו, שם מתים אחרים אחר ברכתו בתוך השלשים אבל אם נתחדשו לאחר ברכתו קברים אחרים מחויב לברך. אף תוך שלשים מחמת אותן הקברים שנתחדשו לאחר ברכתו וכמו שכתבתי: