יד המלך (לנדא) - א סו

תלוים אז גלי דעתיה דניחא ליה בשתיהן ובזה אף לדעת התוספות עובר על בל תוסיף הגם דאין הציצית נפסלים בעבירת לאו זה בכל זאת אין לו להניחם יחד לעבור על לאו של תורה אבל אם חתך אחת שוב אין עוד לאו דבל תוסיף ויוצא באחת הכשירה הנשארת ולדעתי הדבר פשוט דאם חתך להשניה והשאיר לראשונה בודאי יוצא בראשונה ולא איכפת לן כלל מה דנתכוין לבטלה והא דכתב רבינו בחותך לראשונה והשאיר לשניה רבותא אשמועינן בזה דלא מבעיא דאם השאיר. לראשונה דתחלת קשירתה היתה בעודה לבדה דודאי לא שייך בה הפסול דתעשה ולא מן העשוי אלא אף אם חתך הראשונה והשאיר לשניה דבשעת קשירתה היו שניהם יחד מ"מ כיון דגם בעודם יחד לא נפסלו מחמת מנין יתרון הגדילים ומשום דהאי לחודא קאי והאי לחודא קאי ואף דבעודם יחד עבר על בל תוסיף בכל זאת כיון דאין הציצית נפסלין בכך לכן גם הקשירה של השניה היה בהכשר והלכך יכול לחתוך גם להראשונות ואז מותר לכתחלה לצאת בהשניות דגם בהקשירה השניה אין בה הפסול דתעשה ולא מן העשוי

הלכה ט' באמצע ההלכה נשים ועבדים וקטנים פטורים מן הציצית מן התורה כו' ונשים ועבדים שרצו להתעטף מתעטפים בלא ברכה ע''כ

וכתב הראב"ד ז"ל דזה הוא דוקא בבגד ציצית שאין בו כלאים. והנה הראב"ד מבאר דעתו דאין כלאים נדחים מפני ציצית רק דוקא בעידנא דמתקיים ע"י דחייה זו חובת מצות ציצית אבל מבלעדי זה אין כלאים נידחים. מפני ציצית ואין הנשים ועבדים רשאים להתעטף בבגד ציצית שיש בו כלאים כיון דאין עליהם חובת עשה דציצית ורבינו דלא חילק בכך דעתו הוא דכיון דלאו דכלאים נדחה מפני ציצית אף דאין הלובש חייב בציצית מ"מ כיון דעכ"פ נתקיים חובת מצות ציצית בהבגד שוב הוי בבגד הזה הלאו דכלאים כמו שאינו וממילא מותר כל אדם ללבוש הבגד הזה אף שלא במקום מצוה. והנה הדבר תמוה עד להפליא דבבגדי כהונה שהותרה ג"כ כלאים גבייהו מצינו לרבינו וגם להראב"ד דדעת כל אחד מהם ממש להיפך דבסוף הלכות כלאים פסק רבינו דכהן הלובש כלאים דבגדי כהונה שלא בשעת עבודה לוקה משום כלאים הרי דעת רבינו דלא אידחי כלאים בבגדי כהונה, רק בשעת עבודה בשעה שמחויב ללובשן והראב"ד ז"ל משיג עליו שם וכתב דטעה בזה דגם שלא בשעת עבודה מותר בכלאי בגדי כהונה הרי לך דדעת הראב"ד דבבגדי כהונה דאידחי כלאים גבייהו בשעת חיוב לבישתן אידחי בהם אף שלא בשעת חיוב ואפילו שלא במקום מצוה והוא ממש היפך דעתם כאן דגבי כלאים בציצית

והנה בפ''ק דעירובין קאמר שם הגמ' דכהנים איצטריך ליה דסד"א הואיל ואישתרו כלאים גבייהו לא יתחייבו בציצית כלל קמ"ל נהי דאישתרו בעידן עבודה שלא בעידן עבודה לא אישתרו ולשון זה מורה בפירוש דאבגדי כהונה קאי דלא הותרו ללובשם שלא בשעת עבודה וכדעת רבינו שם בהלכות כלאים דאלת"ה הוי להו להגמ' למימר דנהי דבבגדי כהונה אישתרו בשאר בגדי חול מי אישתרו אמנם בציצית לא נמצא בגמ' דבר זה מאומה בפירוש והדבר צריך עיון ותלמוד אם אישתרו כלאים בציצית אף שלא במקום מצוה וכדעת רבינו או דוקא במקום מצוה וכדעת הראב"ד והנה אם אמנם דבראשית ההשקפה שתי אלה. בגדי כהונה ובגד ציצית שתיהן שוה בתכונתן דבשניהם אידחי לאו דכלאים מפניהם בכל זאת יש הפרש וחילוק ביניהם דבבגדי כהונה אין סבת הדחיה של האיסור כלאים מצד הבגדים בעצמם רק מצד פעולתם ולבישתם המתפעל מהם בשעת העבודה והלכך שפיר יש לנו לומר דאין איסור כלאים נדחה בהם רק בעת פעולת מצותן. דהיינו בשעת העבודה אבל שלא בשעת העבודה הרי הם ככל שאר בגדי חול דהא עצם הבגדים אין להם שום מעלה וחשיבות מצד עצמן משא"כ בבגד ציצית דלשמואל דציצית חובת טלית. הרי כל חובת מצוה זו הוא רק על הבגד לבד ואפילו אם הבגד מונח בקופסא חייבת בציצית מצד תבניתה ותמונתה בארבעה כנפותה. ולסברא זו בודאי אין שום סברא לחלק לענין דחיות איסור כלאים שבו בין שעת לבישה ובין שלא בשעת לבישה דכיון דהבגד מצד עצמותו. חייב בציצית ממילא גם מצד עצמותו דוחה הלאו דכלאים דהיינו שהטלית העשויה בתבנית ארבעה כנפות אין בהחיבור גדילי צמר אשר בכנפותיה לאו דכלאים בין לובשה האדם החייב בציצית או לא דליכא למימר דהיתר דחיות הכלאים אגברא קאי דהיינו שע"י המצוה שמקיים האדם בלובשו בגד ציצית נדחה אצלו איסור לבישת כלאים. דהלא למ"ד דציצית חובת טלית הוא אין כונת התורה בעשה דמצות ציצית בלבישת בגד ציצית רק בעשיות הציצית בבגד לבד וממילא למ"ד דחובת טלית הוא גם בדחיות איסור כלאים. לא היתה כונת התורה כלל בסמוכין עשה דגדילים ללא תלבש שעטנז להתיר קיום המצוה הזאת בכלאים דהא אם הציצית חובת טלית הם הרי המצוה מתקיים תיכף בהטלת הציצית בבגד בעוד הבגד בקופסא ובשעה שהבגד בקופסא מה לנו אם הבגד הוא כלאים או לא הלא כל זמן שלא לובשו אדם עדיין להבגד אין בו משום איסור כלאים דהלא יכול האדם לעשות לעצמו כמה בגדי כלאים כשירצה אך שלא ילבשם וע"כ למ"ד זה היתה כונת התורה שהסמיכה ציצית לכלאים להתיר הלבישת בגד כלאים זה ולאו משום קיום המצוה נדחה איסור כלאים. דהא עצם המצוה נתקיים כבר בהבגד הזה טרם לבישתו בשעת הטלת הציצית בו וקודם דחיות איסור כלאים שבה רק דחק התורה כך היתה דאין איסור כלאים נוהג בבגד ציצית כלל ודחיות עשה דדחה את ל"ת דרצה הגמ' בפ"ק דיבמות למילף מכלאים בציצית היינו דכיון דחזינן דיש כח בבגד שנתקיים בו מצות ציצית. לדחות לאו דכלאים מכ"ש דבקיום שמקיים האדם שנדחה ל"ת מפני קיום זה וכיון דאין הדחייה מצד קיום המצוה רק מצד חק התורה ממילא אין חילוק בין אם האדם הלובשו חייב בציצית או לא דאם הכסות. מצד עצמה בתבניתה ובתכונתה הוא חייבת בציצית.. מה לי אם לובשו אדם שאינו חייב בציצית הרי לא נגרע ע"י כך חק התורה. אשר דחה לאו דכלאים מהבגד הזה דעכ"פ לענין מצות ציצית הנהוג בהבגד הזה לא גרע הלבישה שלובשו אדם זה. שאינו חייב בציצית. מאם מונח הבגד בקופסא דהיה מקוים בו מצות ציצית וממילא גם אם לבוש בו אדם שאינו חייב בציצית אף דאין קיום המצוה מצד האדם מ"מ נתקיים המצוה מצד הבגד משא"כ אם היינו אומרים דציצית חובת גברא הוא לבד והיה קיום כל מצוה זו וכל כונת התורה בדחיות כלאים ממנה רק בעת קיום מצותה דהיינו בעת הלבישה ואז היה מקום לחלק בין נעשה מצותה בלבישה זו או לא והיה. אז דומה ממש לבגדי כהונה ואף דאנן לא קיי"ל דחובת טלית הוא מ"מ חובת גברא ג"כ אינו דהלא אין אדם חייב ללבוש את עצמו בטלית בת ד' כנפות רק למ"ד דחובת גברא לא חל החיוב על הבגד בעודו בקופסא רק כשלבשו אדם אזי חל החיוב על הבגד אבל בכל אופן עיקר כונת התורה בעשיות ציצית ודחיות הכלאים הוא מחמת עצם הבגד ולא מצד חיובו של אדם ומבלעדי זאת כל איש הישר יראה בעין כונתו דבעצם הבגד בלא"ה אין שום סברא לחלק בין שעת מצותו או לא ואין לבגד ציצית שום דמיון כלל עם בגדי כהונה דבבגדי כהונה אין לעצם הבגדים עם דחיות הכלאים שבהם. שום יחוס כלל וכמו שביארתי

וראיתי להתוספת בפרק התכלת דף מ"א ד"ה תכלת הביאו בשם ר"ת דהוכיח מהא דאמר שמואל דתכלת אין בה משום כלאים דלשון זה מורה בהדיא דהתכלת דהיינו ציצית לא שייך בו כלל איסור כלאים בין בשעת שנעשה מצותו או לא והביאו שם לחלק בין היתר כלאים בציצית. ובין היתר כלאים בבגדי כהונה. ודבריהם שמה אינם מובנים לי ולבסוף הונח הדבר אצלם בספון דיכול להיות דגם בבגדי כהונה הותר הכלאים אף שלא בעידן עבודה ודחקו שם בכונת הגמרא דפ"ק דעירובין שהבאתי ולפי מה שביארתי מבלעדי כל אלה עולה מימרא זו כהוגן ובפרט דמרא דהאי מימרא דתכלת אין בו משום כלאים הוא שמואל. ולשיטתו דסובר דציצית חובת טלית ובפירוש אמר שמואל אפילו מונח בקופסא חייב בציצית: ולפי שיטה זו אין שום מקום לחלק כלל לענין איסור כלאים בין עידן מצותו או לא וכמו שביארתי ושפיר קאמר דאין בתכלת משום כלאים דהיינו בעצם הבגד שיש בו החיוב התכלת אין בו משום כלאים בין נעשה מצותו מצד האדם הלובשו. ובין לא נעשה מלבד כסות לילה דלא שייך בו דין ציצית כלל בעצם הבגד וכמו טלית בת ג' כנפות וממילא לא הותר מעולם להיות נדחה בו מעיקרו איסור כלאים כלל וקושית התוס' מהיתר כלאים דבגדי כהונה ג"כ לא קשה מידי דלפמ"ש אין קיום המצות של שתי אלה הבגדים ודחיות כלאים שבהם דומים זה לזה כלל

וראיתי להראב"ד בפירושו על מסכ' תמיד דף י"ב ע"ב שהרבה להשיב על דברי ר"ת אלה. שהביאו התוס' וחשב להשומעים ששמעו וטעו להביא בשם ר"ת. דבר שאפילו התינוקות לא יטעו בו וכל טענותיו של הראב"ד הוא דאיך יעלה על הדעת דהואיל ואישתרו כלאים במקום מצוה אישתרו גם שלא במקום מצוה א"כ גם ביבום חייבי לאוין איך קאמר הגמרא דגזרה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה הלא גם ביאה שניה לישתרי דהואיל ואישתרי ביאה