יד המלך (לנדא) - א נז

הריקן ואח"כ היה מקבל את המלא אבל היכי דאין מצוה הראשונה מוכשרת ומוכנת לעשותה אף אם עדיין עוסק בה לא איכפת לן מה שהתחיל בהשניה וכן מוכח בפרק אלו נאמרין דף ל"ט דאין המפטיר רשאי להפטיר עד שיגלול תחלה ופירש רש"י הטעם כדי שיוכלו גם הגוללין לשמוע ההפטרה אמנם אין אנו צריכים לטעם זה כלל דבלא"ה כל זמן דהס"ת היא פתוחה ועדיין מונחת לקרות בה אין המפטיר רשאי להפטיר בנביא משום דאין עושין מצות חבילות חבילות. ומדקאמר הגמרא דאין רשאי להפטיר עד שיגלול הספר ולא קאמר עד שיניח הספר בהארון שמע מיניה דסבירא להו להגמרא דידן דלא שייך בס"ת הא דאין עושין מצות חבילות חבילות רק בזמן שהס"ת פתוחה ומוכנת לקרות בה אבל כשהיא מגוללת ואינה מוכנת לקריאה אין חילוק בין הניחה בארון או שמונחת על השלחן דכיון דהיא מגוללת אינה מוכנת לקריאה באותו רגע אין כאן מצות חבילות וזה הוא דלא כהירושלמי דסובר דכל זמן דהס"ת היא חוץ לארון אם מוציא השניה הוי חבילות מצות וכן הוא ג"כ במסכת סופרים פרק י"א הלכה ג' כדעת הירושלמי וזה לשון המשנה שם וכד אינון תרתין תהא מוביל חדא ומייתי חדא אמנם כיון דהגמרא דידן הוא דלא כהירושלמי ומסכ' סופרים. לכן גם מנהגינו הוא כגמרא דידן דבס"ת מגוללת לא שייך מצות חבילות ולכן שפיר אנו מוציאין ב' הספרים יחד אבל אין פותחין את השניה עד שיגללו את הראשונה דאם יפתחנו להשניה בעוד שהראשונה אינה מגוללת ויהיו שניהם ראוים לקריאה אזי הוי חבילות מצות ובזה גם הגמרא דידן סובר דאינו רשאי כך

הא דהביא לנו לשנות מהאמור בירושלמי ולהוציא ב' ספרים יחדיו ואין אנו עושין לצאת כל הדיעות של שני התלמידים להכניס הראשונה ולהוציא את השניה נראה לי להסמיך הענין דזה הוא בכדי שנוכל להניח הס"ת השניה על השולחן טרם שיסלק את הראשונה וטעם הענין הוא דסמכוהו אהא דסידור שתי הלחם דאנן קיי"ל כחכמים דרבי יוסי במנחות דף ס"ז דטפחו של החדשה בצד טפחו של הישינה וכן פסק רבינו בפ"ה מהלכות תמידין ומוספין. דטעמא דרבנן שם הוא דדרשי קרא דעל השלחן לפני תמיד שלא ילין השלחן בלא לחם בכל זאת כיון דחזינן דקפדה תורה בקדושת שתי מצות הבאים זה אחר זה דיהיו תכופים יחד בלי הפסק לכן סמכו להמציא עצה גם בשתי ספרי תורות הבאים להניחן על השולחן זה אחר זה שיהיו ג"כ תכופים יחד בהנחתן וסילוקן להניח ס"ת השנית על השלחן טרם שיסלק את הראשונה מעל השלחן לגוללה וכמו בשתי הלחם דהיה ג"כ טפחו של מסדר בצד טפחו של מסלק

הן אמת דפסקו של רבינו בשתי הלחם גופא צ"ע טובא דלמה פסק כרבנן דטפחו של מסדר בצד טפחו של מסלק והלא רבי יוסי פליג על רבנן וסובר דיכול לסלק את הישינה שחרית ולסדר החדשה ערבית וקרא דלפני תמיד היינו שלא ילין השולחן בלא לחם, ובפ"ג דמגילה דף כ"א מייתי הגמרא אמתניתין דזה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום לאתוי מאי לאתוי סילוק בזיכין וסידור בזיכין וכר' יוסי דתניא ר"י אומר סילק את הישינה שחרית וסידר החדשה ערבית אין בכך כלום וכיון דסתם מתניתין דזה הכלל אתיא כר"י איך פסק רבינו דלא כוותיה וכבר הרגיש בזה התוי"ט במשנה דמנחות ומישבו דמתניתין דהובא מחלוקת הרבנן עליה דר"י הוא עיקר וזה הכלל דמתניתין דמגילה אגב גררא נקטיה ולפיכך סמך רבינו טפי אמתני' דמנחות ופסק הלכה כרבים ובאמת עינינו הרואות דבמגילה הביא הגמרא הא דר"י בלשון דתניא דהוא רבי יוסי דברייתא ולמה לא הביא הגמרא רבי יוסי דמתניתין דאמר אפילו אלו נוטלין ואלו מניחין אף היא היתה תמיד וממילא כשרה ההנחה כל היום וזה מורה דכונת הגמרא היה שלא לקבוע בזה הכלל המובא במתניתין ההלכה כרבי יוסי לכן אישתמיט הגמרא מלהביא רבי יוסי דמתניתין רק, רבי יוסי דברייתא דלא איתאמר בה רק רבי יוסי לחודא וכיון דמצינו במתני' דפליגי רבנן עליה דר"י אנו קיימין כרבנן דמתניתין דמנחות וזה הכלל דנקיט רבי במתניתין דמגילה לא נקיט לה. רק אגב גררא וסמיך אמתניתין דמנחות דהובא שם רבנן דפליגי עליה דר"י והלכה כרבים

ומבלעדי זאת מסוגית הגמרא שם במגילה ממקומו הוא מוכרע דהא דמוקי המתניתין דזה הכלל כר' יוסי לאו מלתא דפסיקא היא דהא באמת אף כרבנן מצי אתיא וזה הכלל דמתניתין אתא לאשמועינן דהסילוק והסידור שניהם כאחד תכופים יחד כשרים כל היום ובהשקפה ראשונה דברי הגמרא אלה תמוהים מאוד ולא נודע להם שום פירוש כלל דמה ענין פלוגתא דרבנן ור' יוסי לכלל זה דמתניתין הלא כמו דר' יוסי אשמעינן זה הכלל דמתניתין דהסידור והסילוק שניהם כשרים כל היום כל אחד בפני עצמו בהפסק רב בנתים כמו כן לרבנן אשמעינן דשניהם תכופים יחד כשרים כל היום ולמה איצטריך הגמ' לאוקמי זה הכלל דמתניתין כיחידאי ועל כרחינו צריכין אנו לבאר כונת הגמרא דהגמרא רצה למנוע זה הכלל דמתניתין דלא לאוקמי אותו בפלוגתא דתנאי טובא ובריש פרק תמיד נשחט מייתי הגמרא פלוגתא דר' ישמעאל ור"ע דר"י סובר דמוספין קודמין לבזיכין ור"ע סובר דבזיכין קודמין למוספין והנה לר"ע דסבר דהקטרת בזיכין קודמין למוספין ומוספין בשבע ומחנה. הרי ממילא היה צריך לסלק הבזיכין להקטירן קודם שבע ומחצה. ועל כרחך לר"ע הא דקאמר הגמרא לאתוי סידור וסילוק בזיכין דכשר כל היום לאו דוקא הוא ולדידיה לא אתיא זה הכלל רק אסידור בזיכין לבד אבל סילוק בזיכין היו מוכרחים להיות לר"ע קודם שבע דוקא וכן פירש הברטנורה על משנה דמגילה דזה הכלל לאתוי סידור שני בזיכי לבונה אבל מסילוק הבזיכין לא הזכיר מאומה אמנם עדיין גם סידור בזיכין לר"ע אם היה סבירא ליה כרבנן דר' יוסי דטפחו של מסדר בצד טפחו של מסלק לא היה משכחת שהסידור יהיה כשר כל היום דכיון דהסילוק היה מוכרח להיות קודם שבע ממילא אם סבירא ליה כרבנן גם הסידור היה מוכרח להיות אחריו תיכף ג"כ קודם שבע בצד טפחו של מסלק וא"כ על שניהם לא שייך לאתוי כלל דכשרים כל היום דשניהם היו מוכרחים להיות קודם שבע אלא ודאי דר"ע סבר בזה כר"י דמסלק את הישינה שחרית ומסדר את החדשה ערבית ושפיר היה יכול להיות הסילוק הישינה מהקטרת בזיכין קודם שבע וזה הכלל אתי לאתוי דסידור החדשה כשירה כל היום עד הערב והנה כל זה הוא לר"ע משא"כ לדידן דקיימינן כר' ישמעאל דמוספין קודמין לבזיכין הרי גם סילוק הבזיכין היה יכול להיות כל היום כולו אימת שירצה בין קודם המוספין ובין לאחר המוספין רק דלר' ישמעאל מאחר הקרבות הישינה עד אחר מוספין אשבל הסילוק של הישינה היה יכול להיות אף קודם הקרבות המוספין וכיון דלמאי דקיי"ל כר' ישמעאל היה הסידור והסילוק שניהם יכולים להיות תכופים יחד כשרים כל היום כולו הרי ממילא אין אנו צריכין לאוקמי מתניתן כיחידאי כר' יוסי דוקא ואתיא מתניתן אף כרבנן וזה הכלל דמתניתין אתי. לאתוי שניהם תכופים יחד הסידור והסילוק דכשרים כל היום כולו ולפיכך רבינו דפסק בהלכות תמידין ומוספין כר' ישמעאל דמוספין קודמין לבזיכין אידחי לן כל הא דמוקי הגמרא זה הכלל דמתניתין כר' יוסי ולפיכך פסק רבינו כרבנן דטפחו של מסדר בצד טפחו של מסלק

פרק י''ד הלכה י'ד כיצד ברכות כהנים שבמקדש כו' ואין העם עונין אחר כל פסוק אלא עושין אותה במקדש ברכה אחת וכשישלמו כל העם עונין ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ע"כ

וכתב מרן הכ"מ ע"ז דזה הוא מפרק סדר תענית דף י"ו דמייתי שם הגמרא תניא אין עונים אמן במקדש. אלא מהו אומר ברוך ה' אלהים אלהי ישראל מן העולם ועד העולם. ודברי הכ"מ תמוהים ומופלאים מאוד דברייתא שם לא קאי רק על החזן דהיינו המברך עצמו עונה אחר ברכותיו ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם אבל הציבור עונין אחריו בשכמל"ו וכן הובא בפירוש בפרק סדר תעניות במקומו באותו ברייתא. ולא מצינו כלל בשום מקום ברכה זו. דברוך ה' אלהים שיהיו הצבור עונין ומברכין אותו ודברי הכ"מ תמוהים מאוד אמנם גם על רבינו תמוה הא גופא דמאין הוציא ברכה זו להציבור מה שאינו מוזכר לא בגמרא בבלי וירושלמי ולמה לא הביאו כמו שהביאו בגמרא דהציבור עונין בשכמל"ו והנה עלה במחשבה לפני לרבינו הוציא זאת מגמרא פרק ואלו נאמרין דקאמר שם הגמרא בזמן שהכהנים מברכין את העם מה העם אומרים ברכו ה' מלאכיו כו' במוספי דשבתא מה היו אומרים הנה ברכו את ה' ברוך ה' מציון ולימא נמי יברכך ה' מציון אמר ר' יהודא בריה דר"ש בן פזי מתוך שהתחיל בברכותיו של הקב"ה מסיים בברכותיו של הקב"ה. ומסיק שם הגמרא בשם ר' חייא בר אבא דכל האומרה בגבולין אינו אלא טועה ופירש רש"י דלא נתקנו אלא לכבוד שם המיוחד הרי לך דבמקדש צריכים העם לענות אחר הכהנים פסוקים דרך הודאה וברכה להקב"ה ומסתבר ליה לרבינו דעניות פסוקי הודאות האלה. שהציבור עונים בברכת כהנים הוי הציבור בפסוקי הודאת האלה כמו המברכים בעצמם וכיון דכל ברכות של המברכים עצמם במקדש היו מסיימים המברכים, ברוך ה' אלהים אלהי ישראל ולכן כתב רבינו כאן דבסוף היו הצבור מסיימין על עניות פסוקי ההודאה וברכה שהיו עונים ומברכים בשעת ברכת