יד המלך (לנדא) - א מ

לים הגדול דהמה כלים ואבודים מן העולם לגמרי ואין לנו השבתה גדולה יותר מאת אשר אנו צריכין בחמץ ומשנה שלימה שנינו למפרר וזורה לרוח או זורקו לים וכיון דנפילת דבר מאכל לים הוי כאלו אבוד מן העולם ואין במציאות כלל להיות לנו עוד מקום לדון על אותן התאנים הנפולים ולפיכך אין חילוק בתאנים בין נפל תאנה אחת או שתים ואף בתאינה אחת דכיון דהיא אבודה מן העולם ואין מקום עוד לדון עליה מכח הכלל דכל דפריש ושל היתר הוא אנו תולין בה כדרב דנפיל דאיסורא הוא

והשתא נבוא לבאר דעת רבינו בדינא דכל הזבחי' דנתערבו בהם שור הנסקל דפוסק רבינו דינא דרב וגם דינא דמתניתין דאפילו אחת בריבוי ימותו כולן ובגמרא פריך ארב ממתניתין ומשני דרב אמר כר"א ולפי משמעות הגמרא פליג רבי אליעזר אמתניתין דימותו כולן ואתי רב כר"א ולא כמתניתין ואיך פסק רבינו דיני דתרוייהו דינא דרב וגם דינא דמתניתין דימותו כולן. ולפי מה שהסברתי ניחא דהא דפריך הגמרא ארב ממתניתין דימותו כולן היינו לפום הה"א דלא ידע המקשן עדיין מהא דשנים שנים דר"א ותרתי תרתי דרב וכפי הקס"ד דהמקשה דבנפילת טבעת אחת סגיא ולכן שפיר מקשה ממשנה דאחת בריבוי ימותו כולן דלמה לא סגיא באחד מהם שמת בראשונה ונימא על זה דמית דאיסורא מית והשאר יהיו מותרים והוכרח הגמרא לאוקמי דרב כר' אליעזר ופליג אמתניתין דימותו כולן משא"כ לפי המסקנא דמייתי הגמ' הא דלא הכשיר ר"א אלא שנים שנים וגם רב תרתי קאמר ולדעת רבינו הכוונה הוא דדוקא היכי דהוקרבו שני אברים או דנפלו שתי טבעות בפעם אחד אז תלינן האיסור באחד משניה' ולפי מה שהסברתי טעמו של רבינו משום דבשנים איכא בכל אחד ספק ספיקא להתירו ואין אנו צריכין לדון בהם כללא כל דפריש ולפי מסקנא זו בלא"ה לא שייך סברא זו רק בנפלו שנים בבת אחת אבל בזה אח"ז מה בכך דהנפולים היו שנים הלא מ"מ בשעת הנפילה שנפל כל אחד לבדו היה מקום לדון על כל אחד מהם כללא כל דפריש מרובא פריש ותו אין בידינו לדון בהם הא דרב ולתלות עליו דשל איסור הוא ומה מהני אם אח"כ נפל עוד אחד הלא גם על השני אשר נפל אח"כ צריכין אנו ג"כ לדון כזה ולפ"ז לא משכחת כלל בתערובות חטאות המתות או בשור הנסקל דינא דרב כיון דאסור להמיתם בידים רק יכניסם לכיפה וימנע מהם מזון ומים עד שימותו וכמובא בגמרא נזיר דף כ"ה והביאו רבינו בפ"ד מהלכות פסולי המוקדשין הלכה א' ואי אפשר לצמצם שימותו שנים ברגע אחת ובפרט דמתניתין בודאי איירי בסתמא דמתים אחת אחת ובאחת אחת אף רב מודה דלא תלינן באיסורא ולפיכך לפי המסקנא שפיר פסק רבינו בתערובות זה דינא דמתניתין דאחת בריבוי ימותו כולן

ויובן בזה הא דתמוה שם בסוגיא דפרק כל הזבחים דקאמר שם הגמ' רב דאמר כר"א דזה מורה בפירוש דר"א פליג על המתניתין דימותו כולם וסובר גם שם דאם מת אחת מהם כולן מותרין והלא באמת הן כפי שפירשו התוספת והן כפי שפירשתי עכ"פ כל עיקר טעמא דר"א באברי תמימים ובעלי מומים הוא מקרא דמום בם דע"י תערובות גם הבעלי מומין מרצין משא"כ בתערובות חטאות המיתות ובשור הנסקל דלא שייך דרשה זו על מה ולמה פליג בזה ר"א על רבנן ולפמ"ש ניחא דהא דקאמר הגמרא דרב הוא דאמר כר"א ור"א פליג על מתניתין דימותו כולם כ"ז הוא רק לפי הה"א דלא ידע עדיין מזה דלא הכשיר ר"א אלא שנים שנים וסד"א דאפילו אחת נמי מכשיר ר"א וממילא לפי הה"א זו לא הוי טעמא דר"א כלל מחמת מום בם דע"י תערובות מרצין דהא גם בהקריב אחת אחת בלי תערובות מכשיר ר"א אלא טעמא דר"א לפי הה"א דתלינן בראשון דשל איסור הוא וזה שייך גם בחטאות המתות ולפיכך לפום הה"א שפיר פליג אמתניתין דימותו כולם ולא תלינן בזה דמת בראשונה דשל איסור הוא משא"כ לפי המסקנא דבתערובות בעלי מומין בעי ר"א שנים והטעם הוא משום קרא דמום בם דמרצה בדיעבד וממילא מקילין בה מחמת דינא דרב דתלינן באיסורא להכשיר לכתחלה וכיון דטעם זה דמום בם לא שייך כלל שייך כלל בתערובו' חטאות המתות אזי ממיל' לפי המסקנ' הזאת לא פליג ר"א כלל אמתניתין דימותו כולן ומתניתין זו ד"ה הוא וגם רב סבר כן רק דבטבעת ובאברי בעל מום סמכינן על הראשונים כשהיו שנים בפעם אחת אבל במתניתין דימותו כולם דלא שייך מיתה מיקרית בשנים בפעם אחת כ"ע סוברים דלא סמכינן בזה על האחד דמת בראשונה דשל איסור היה ולפיכך ימותו כולן

פרק י"א הלכה י"ב הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה וכן הקורא על התינוק יבעת והמניח ס"ת או תפילין על הקטן בשביל שיישן לא די להם שהם מנחשים וחברים אלא שהם בכלל הכופרים בתורה שהם עושים ד"ת רפואות הגוף ואינם אלא רפואות הנפש שנאמר ויהיו חיים לראשך ע"כ

בריש פרק חלק הוסיף ר"ע למנות. אף הלוחש על המכה בהדי הני דאין להם חלק לעולם הבא ובריש פרק ידיעות פריך סתם הגמרא מיניה משמע דהכי הלכתא וצ"ע למה השמיט רבינו להביא כאן חומר עונשו של הלוחש על המכה דאין לו חלק לעולם הבא וגם בפרק א' מהלכות תשובה השמיט רבינו ג"כ הא דהלוחש על המכה בהדי הני דאין להם חלק לעולם הבא אמנם נראין הדברים דרבינו היה לו דרך בפני עצמו בהני הנוספים שם במשנת חלק דלא חשיב ג"כ הא דהוסיף אבא שאול בההוגה את השם באותיותיו דאין לו חלק לעולם הבא ובפ"ק דע"ז דף י"ח פריך על רבי חנינא בן תרדיון דנענש על שהיה הוגה את השם באותיותיו והיכי עביד הכי והא הוסיף עליהם אבא שאול דאף ההוגה את השם באותיותיו דאין לו חלק לעולם הבא ומשני דלהתלמד עביד הרי לך מבואר דדעת הגמרא דהלכתא כאבא שאול בזה ורבינו השמיתו מכל וכל וצריך עיון

הלכות פרק ראשון הלכה ב' שעיר המשתלח לפי שהוא כפרת כל ישראל כה"ג מתודה עליו כו' שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה הקלות והחמורות בין שעבר בזדון בין שעבר בשגגה ע"כ

בפ"ק דשבועות דף י"ב מסיק הגמרא דחמורת היינו כריתות ומיתות ב"ד וקלות היינו עשה ול"ת ובפרק בתרא דכריתות דף כ"ו מייתי הגמרא מימרא דרבי תחליפא דעל חייבי מלקות שעבר עליהם יוה"כ אין יוה"כ מכפר ונסתפקתי לפי מאי דקיי"ל דכל חיי"כ שהתרו בהן לוקין אם עבר עליהם יוה"כ אם חייבים מלקות ומשום דהמנקות עונש בידי אדם הוא ואין מתכפר ביוה"כ או דלמא כיון דעיקר עונשו של החטא כרת הוא ומתכפר ביוה"כ ואין כפרה לחצאין הלכות תשובה וכל עון עצמו נמחק וממילא נפטר גם מידי עונש מלקות והנה ממימרא דר"ע דר"פ אלו הן הלוקין דקיי"ל כוותיה נראין הדברים דאף דנפטר מחיוב כרת נשאר עליו עדיין חיוב מלקות אם התרו בו דר"ע פליג עליה דרבי ישמעאל שם וסובר דחיי"ב ישנו בכלל מלקות ארבעים שאם עשה תשובה ב"ד של מעלה מוחלין לו ופירש רש"י שם וז"ל ואין כאן משום שתי רשעיות לפי שיכול לפטור א"ע מעונש כרת ע"י תשובה מב"ד של מעלה. הרי לך בפירוש דאף אם נפטר מב"ד של מעלה מעונש כרת נשאר עליו עדיין מחטא זה בב"ד של מטה עונש מלקות ומה לי אם נתכפר העון ונפטר מכרת ע"י תשובה או דנתכפר העון ונפטר מכרת בכפרת יוה"כ

מבלעדי זה נראה לי להביא הוכחה ברורה לזה דאף דנתכפר בכפרת יוה"כ ונפטר מעונש כרת נשאר עליו