יד המלך (לנדא) - א ד

החלושה אבל בכל זאת לא היה שום עול חלילה בזה דנתגדל ענשו דהלא בחירתו נשארה לו תמיד חפשי כמקדם ועפ"י בחירתו בא לו ענשו וכל המכות האלה וכמו דאין עול לכל גדולי לב אשר עניניהם נשערה מאוד וחטאתם כבדה ועונשם גדלה ואין להם התנצלות דמגודל לבבם גם יצרם היה גדול.. דהלא לבעבור זה פעולותיהם בידיהם לכל הישר בעיניהם יעשו וכמו כן נשארו תמיד גם ביד פרעה כל תהלוכותיו חפשים ובפרט דפרעה בתכונתו הפחותה וברוע לבבו לא היה לו שום הבדל בבחירתו החזק הוא או רפה. כי הוא היה תמיד בוחר ברע וכמו שנאמר ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה דהכונה הוא. דבין קודם שיתחזק לבו ובין אח"כ הוא מצד בחירתו יהיה נוטה תמיד לרעה. ולא נשתנה שום דבר בחיזוק לבבו רק תחת אשר אם המרה פי עליון בבחירתו החלושה אזי לקול מכה אחת אשר הרעים עליו משמים ה' היה לבו כדונג לעשות נגד בחירתו ולשלוח את ישראל מארצו ולא היה נתפרסם עוצם ענשו כל כך ואח"כ בבחירתו החזקה וגם כחותיו הגרועים גם המה עזרו לרעה. עד אשר לכל האותות והמופתים אשר ראו עיניו העיז רשע בגובה אפו. וענה כחשו ואמר מי ה' אשר אשמע בקולו והשים לבו כנחושה להקשות ערפו לעמוד ברשעו. עד אשר עפ"י חוזק בחירתו אשר נטה אותה לרעה. נעשו בו כל השפטים והאותות האלה. ועל ידי זה נודע צדקת ה' ומשפטיו ונתגדל שם כבוד מלכותו וראו כל עמי הארץ כי על ישראל תפארתו

וחכמינו ז"ל בפ"ק דקידושין (דף ל') כיונו ענין זה בכונת מאמרם של ר' שמעון בן לוי ור' יצחק דיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ויצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום. דר' יצחק הוסיף על מאמרו של ר' שמעון בן לוי דלא די דיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום מצד תכונתו. דיצר לב אדם רע מנעורו אלא דגם מצד האדם מתחדש עליו יצרו בכל יום דיותר שהאדם הוא חכם. ועוד לימד דעת ואיזן וחיקר הרבה יום אחד יותר מהשני אזי נגד כחות הטובות החדשות אשר נתחדשו בו יום יום. גם יצרו מתחדש עליו בכל יום בכחות חדשות לערוך מלחמה נגדם ועינינו הרואות באדם הראשון שהיה יציר כפו של הקב"ה. והשגותיו קודם החטא היה כל כך גבוהים ורמים עד אשר אחר החטא שנלקחה השגה זו מאתו אין אתנו עוד יודע עד מה מהשגה נוראה זו ובכל זאת במקום שאתה מוציא גדולתו שם התגבר עליו כל כך כחות של נחש הקדמוני עד אשר הפילוהו בפח הרשת אשר הכין לפעמיו ותחת אשר אהב ה' אותו וחלק מחכמתו אליו להשיג בה רק השגות יקרות וטובות הטה בחכמתו זאת אשוריו מני הדרך לדעת טוב וגם רע י. ולכן הוכרח עי"ז לירד אחורנית ממעלתו הגבוה והרמה בכדי שנגד פחיתת מעלתו אשר נחסר בו. יוחלש כמו כן נגד זה גם כח הרע אשר התגבר נגדו בהיותו במדרגה העליונה ומצד חולשת יצרו שנחלש מגבורתו אשר היה לו מקדם בעת חטאו ראה גודל עונו וחטאתו כי כבדה אשר נתפתה לתגבורת יצרו שהתגבר עליו אז. ובא מיד אליו החרטה והתנחם על רעתו. ולכן גם אין לתמוה על חטא העגל אשר חטאו בני ישראל במדבר דנראה כענין זר. דבזמן קצר כזה ארבעים יום אחר אשר פנים בפנים דיבר ה' עמהם יעשו עגל וישתחוו למסכה אמנם גם המה לגודל מעלתם אשר זכו במעמד הנבחר בהר סיני. לעומת כח היקר ורוח הקדושה אשר נתחדש בקרבם כן התגבר והתחדש יצרם עליהם כל כך למעלה ראש.. עד אשר היה בו כח לעמוד לשטן נגד עוצם רוח הטהרה והקדושה אשר היה אז בקרבם והמה מצד בחירתם לא היה בקצתם כח לעמוד נגדו ובאמת גם המה הוכרחו להוריד עדים אשר היה עליהם מהר חורב דבהראותם כי מטה ידם ולא עצרו כח לעמוד נגד יצרם אשר התגבר עליהם לעומת סגולת מעלתם אשר נתחדש בהם בהר חורב אזי הוכרחו להוריד מעצמם הדרגה גבוה ומראה הזאת בכדי דלפי ערך ירידתם יוחלש כמו כן גם כח יצרם אשר התגבר בקרבם

ונחה. שקטה בזה קול המון המיית רבים אשר נפלאות הוא בעיניהם דעל מה ולמה גדול כל כך כח הנסיון של אברהם אבינו בעקידת יצחק בנו.. באמרם כי גם המה כאשר ציוה ה' אותם והיו שומעים את השם הנכבד והנורא מפורש יוצא דברות קדשו להעלות את בניהם לקרבן אשה לה' היה גם להם לבב. כמו אברהם אבינו לשמור אמרי אל ופקודותיו ינצורו. ואולם האנשים האלה לא ידעו ולא יבינו. כי לעומת רוח קדשו והדרגתו העליונה שהיה אז לאברהם בעת אשר דיבר אתו ה' כן התאזר נגדו בכל עוז כח יצרו לעבור אותו על רצון יוצרו בכמות זרות ורעות כאלה אשר התחדש אז לפי ערך הכח הטוב ההוא עד שהיה בהם די להתעות כל כך לב שוכן בית חומר. עד אשר יקל בעיניו גם דברות ה' והוא בגודל אהבתו ועוצם דבקתו בה' נלחם בכח בחירתו נגד כל הכחות האלה ובאמת מצינו נרמז ענין זה במדרש שהיה השטן מפתה אותו בדרך הליכתו ומווכח עמו בויכוחים שונים י והיה מתעה אותו כל כך עד שהביאו במצולות המבוכות על צוארו במים והיה אברהם מתפלל הושיענו ה' כי באו מים עד נפש והכונה בזה הוא דבמקום גדולתו ורוח קדשו שהיה אז לאברהם שם התאזר יצרו ואסף עליו כחות זרות ורעות כל כך. עד שהיה אברהם ירא לנפשו והיה צועק לתשועות ה' ואם אנו רואין דכך עלתה לקדושי עליון כאלה. מה טוב ומה נעים עצת דוד ושלמה בנו אשר הזהירנו ברוח קדשם דכל איש אשר נשאו לבו לילך בגדולות ונפלאות ולעלות במעלות סולם החכמה עפעפיו נגדו יאירו לבל יסיר מני הדרך ושני המאורות הגדולים האלה הענוה והיראה המה יהיו לו לעינים המה ינחנו יביאנו אל גבול קדשו יסובבנהו יצרנהו כאישון עינו לבל תגוף באבן רגלו וכמו שנאמר ראשית חכמה יראת ה'

והנה. חז"ל דרשו סיפא דקרא שכל טוב לכל עושיהם ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם לעושים לשמה וחז"ל הראו לנו דעתם בזה.. דלימוד תורה מבלעדי עבודת ה' וקיום מצותיו אינו נחשב מאומה וקאי ארישא דקרא דראשית חכמה יראת ה' וכיון דהלימוד בא מכח החכמה. וקיום המצוה בא מצד האהבה ויראה לכן כמו דכל חכמה מבלעדי יראה אין סופה להתקיים כמו כן הוא בכל נאה דורש ואין נאה מקיים ומה נורא מאמר חז"ל. לכל איש חכם לב דכל מי שחכמתו מרובה ממעשיו דומה לאילן שענפיו מרובים ושרשיו מועטים. דהרוח באו ועוקרתו והפכתו על פניו וכיון דהמעשה עיקר לפיכך גדול כחן של קיום מצותי החוקיים עוד יותר מקיום מצות השכליים וכך היא המידה וכמו כן הוא גם בכל מעשה וכל פעולה טובה דכל מעשה וכל פועל טוב אשר אין תכליתה רק להשלים איזה חסרון אין כחה ככח הפעולה אשר היא טובה בהחלט דכל פעולה אשר היא להשלים החסרון אין בידינו לגדר פעולה זו בגדר טוב המוחלט ומשום דכיון דהטוב היוצא מתכליתה הוא מקושר עם חסרון הקדום לה הרי עכ"פ הטובה הזאת לא תוסיף תת כחה להשלים שום ענין יותר מאת אשר היה קודם שנתהוה החסרון ההוא וחז"ל כיונו לנו זאת במאמרם דטוב לו לאדם שלא נברא משנברא והטעם של ענין מאמר זה הוא משום דכל מעשי בני אדם והעתקותיהם