יד יצחק (רמב"ם) ט

שש נורא כ הנם ננם כ ו צש.דד ששוה יי ים ו שד יב שהאשה או שנשא שארי כלל דכישראל הוא נחשב משא"כ ממזר דאיכא בבעילתו איסור כרת או מיתה והוה אמינא דלאו בנו ואחיו מיקרי לכן מפרש ר"י לאתויי ממזר וכיון שכן דגם אביו ואמו כישראלים נינהו וידוע דכופין ומכין כו' לקיים מצות עשה ואם הי' הדין נותן דמלין את הגדול גם אביהם היו מלין שבת לולא דמילת גדול אינו דוחה שבת וא"כ למה יגרע בניהם זה הבן שמונת ימים שלא למולו בשבת אתמהה ולא יגרע מממזר דמלין אותו בשבת וכר"ש בן הרשב"ץ דמלין אותו בשבת והובא בבד"ה ובאחרונים וזה ראי' נכונה לכאורה לסברת הב"י הנ"ל ודלא כש"ך וט"ז הנ"ל. ולמה נחדש סברות מלבנו לחוש שמא יוצא לתרבות רעה. וא"כ גם בקראי ידחה אפילו גם שבת וכדעת הבד"ה. ולפחות נברך עליו ואף להגאונים שהביא הטור באבן העזר שם דסברי באמת דאחיו הנעשה עובד כוכבים ומזלות אינו זוקק וא"כ לדעתם גרע מממזר. [ואולי טעמם דאדרבה מדייקי מתלמודן דרב יהודה דאמר מ"מ לאתויי ממזר ולא אמר לאתויי הנעשה עובד כוכבים משמע להם מדברי ר"י דדוקא ממזר נקיט והא דממעט מתניתין בן שיש לו מן השפחה והעובדת כוכבים ומזלות ולא נקטי שנעשה עובד כוכבים ומזלות היינו דרבותא נקט מתניתין אף דמודה בכל המצות. אבל הנעשה עובד כוכבים ומזלות גרע טפי]. הלא רבינו הטור כתב ולא ידענא למה לא תהי' אשת הנעשה עובד כוכבים ומזלות זקוקה ליבם וכו' עכ"ל והב"י הוסיף ויש לתמוה על מי שעלה בדעתו היתר זה וכו' ועל בעל העיטור שהעתיק דבריהם יש לתמוה למה לא רדפם [לתלמידי רב יהודאי ז"ל] וכתתם עד החרמה דאין לדברים הללו שרש וענף ולא שום צד סמך כלל ואוי לו למי שמיקל בזה עכ"ל ועוד אולי גם הם לא דברו רק לענין יבום דבנחלה תלה רחמנא וכדעת הגאונים שישראל הנעשה עובד כוכבים ומזלות אינו יורש את אביו כדכתיב להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך וכדעת האחרונים ז"ל עי"ש וא"כ לכאורה דברי הש"ך והט"ז שהשיגו על הב"י צע"ק דודאי מוכרח כהב"י דמלין אותם בשבת וכנ"ל:

אך לכי דייקינן אדרבה הסברא נותנת כדברי האחרונים הנ"ל דעד אימתי נאמר דדינו כישראל גמור למולו בשבת האם עד עולם יהי כן אתמהה. וא"כ ודאי הסברא נותנת דרק הנעשה עובד כוכבים ומזלות הראשון דינו כישראל כדכתיב בקרא הנ"ל חטא ישראל אבל לא בניו [וודאי נדבר בין האחרונים עד אימתי נחשב הנעשה עובד כוכבים כישראל ואינם תחת ידי המדברים בענין זה]. וזהו סברת הש"ך והט"ז לפי דעת הנותנת:

ולפי זה יש להסתפק א"כ [חוץ לדרכנו] אם בן הנעשה עובד כוכבים ומזלות כזה יורש את אביו דאף דנפסק ההלכה בחוה"מ סימן רפ"ג שלא כדעת הגאונים דנעשה עו"ג אינו יורש את אביו. רק דיורש. ומוכח כן מתלמודן קדושין (י"ז) דאיתא ההם רב חייא בר אבין אמר ר' יוחנן עובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה שנאמר כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר ופריך תלמודן ע"ז ודילמא ישראל הנעשה עובד כוכבים ומזלות שאני וכו' הרי להדיא שלא כדעת הגאונים שאינו יורש ורק דיורש אבל אולי דוקא התם דאביו ואמו ישראלים נינהו דיצחק ורבקה צדיקים גמורים נינהו משא"כ ישראל הנעשה עובד כוכבים ומזלות לירש את אביו ואמו דגם המה כמוהו אולי באמת אינו יורשם כלל ואין לומר דאין כאן מקום ספק כלל דהלא הא דכתבה רחמנא כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר הלא על בניו ידבר דאז לא היו בעולם רק בניו ועכ"ז יורשים אותו. וא"כ הלא אביהם נעשה עובד כוכבים הרי להדיא דבני מהנעשו עובדי כוכבים ומזלות דגם הוא כמותם יורשים אותו לא כן ולא מוכרח עדיין כ"כ דאולי באמת בן מהנעשה עובד כוכבים ומזלות אינו יורש את אביו אם גם הוא כן והירושה הנ"ל לו לעצמו קאמרי ואף דעל בניו קאי נאמר כדרך שמצינו לתלמודן שם דאפיק רבא דעובד כוכבים יורש את אביו מדכתיב וחש עם קונהו מכלל דאית לי' יורשים ורחב"א מסיק שם משמי' דר"י מדכתיב כי לבני לוט נתתי את ער ירושה ואמרינן שם ורבא מ"ט לא אמר כרחב"א משום כבודו דאברהם שאני ע"כ וכ"כ הכא אולי הוי ירושת בני עשו משום כבודו דאברהם ויצחק. ואף לר' חייא בר אבין דמפיק מן לבני לוט ולא אמרינן סברא זו דמשום כבודו היינו דוקא התם דכתיב לבני לוט ומשמע דכל אחד ואחד מבניו אתו מכח ירושה אבל הכא אולי כיון דכתיב כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר על עשו לבדו קאי אבל בניו עיקר כחם לאו מכח ירושה הוא רק משום כבודם דאברהם ויצחק ואף דכל זה דחוק קצת בכוונת הלמודן ובפרט דגם עשו דקרא אולי כל בניו ויוצאי חלציו בכלל מ"מ הלא אולי טוב לנו לדחוק קצת ולמעט המחלוקת בין הפוסקים להגאונים [ובפרט דאמם היו עובדות עבודת כוכבים מעיקרא כמובן]. ויש להאריך עוד אך יען כי הוא חוץ לעניננו קצרנו:

ועדיין נאמר לפשוט ספיקתנו דברכת בן הקראי דמברכין על מילתם כיון דאביו רוצה למולו לשם מצוה מתלמודן דעבודת כוכבים (כ"ו) דאיתא התם ת"ר ישראל לא ימול כו' לשם מורנא אבל לשם מצוה מל אותו וכן נפסק ברמב"ם וטוש"ע יו"ד סימן רס"ח ובוודאי גם מברכין וכ"כ הכא מכ"ש גבי הקראי אך עדיין אינו מוכרח דהתם דגדול הוא ובא לימול ולעשות בנפשו צער גדול לשם מצוה בוודאי יקיים ג"כ אבל הכא שייך טעם הש"ך ז"ל דיוציאנו לתרבות רעה באולי וכ"כ אפשר גבי בן קראי. ואולי א"כ משום טעם זה לא יברך ג"כ וה ודאי דאין להביא ראי' דמברכין על מילתם מהא דמברכין על בהמת עובד כוכבים בוודאי. דהלא נא מצינו להפוסקים דעת האומר דאין מברכין על שחיטת בהמת עובד כוכבים ולהביא עוד קצת ראי' לזה דמברכין מהא שהביא המרדכי דעת אלדד הדני דבהמה שנשחטה בלי ברכה אסורה באכילה והביאוהו האחרונים והלא מוכח מתלמודן חולין נ"ט) בעובדא דהני טייעא דאם שחט בהמת עובד כוכבים מותרת באכילה דזה מחשב וזה עובד לא אמרינן הרי להדיא דמותרת באכילה וודאי דמברכין ע"ז [והלא מזה לא הושג הדני] וא"כ ה"ה גבי מילת בן הקראי דלא כן הדבר ואין כאן אף רמז ראי' לספיקתנו. דאף דבאמת גבי בהמה פשוט הדבר דמברכין [אף דמדברי תלמודן והדני אין כאן אף רמז ראי' גם לזה דהלא התם תחילת השחיטה הי' על דעת דלאכול ממנה הישראל כמפורש שם בתלמודן דאמרו תרבא ודמא לדידכו ובישרא לדידן מ"מ אין לדמותו כלל למילה דהתם גבי שחיטה צוה לן רחמנא וזבחת ולא מצינו שום חילוק למי שייך הבהמה. משא"כ הכא גבי מילה כתבה לן רחמנא בהדיא והיתה לאות ברית בבשרכם וכדומה ולא נצטווינו כלל על מילה כהמה מכיון שיוציאנו לתרבות רעה ואיך יברך וצונו

אבל עדיין יש להביא ראי' דמברכין על מילת בן קראי מתלמודן דכתובות (י"א א') דאמר רב הונא התם דקטן מטבילין אותו על דעת ב"ד דזכות הוא לי'