יד יצחק (רמב"ם) ח

הלזו הוא מתלמודן דסנהדרין (דף פ"ד ע"ב) דאיתא שם בתלמודן רב לא שביק לברי' למישקל לי' סילוא מר ברי' דרבינא לא שביק לברי' למפתח לי' כוותא דילמא חביל והוה לי' שגגת איסור ופריך אי הכי אחר נמי ותירץ אחר שגגת לאו בנו שגגת חנק הרי להדיא דמחלקינן בין מיתה ללאו וא"כ הלא שבת דאיסור סקילה חמורה מכל היא. ובודאי נחלוק בינה ללאו ולהיפך אם לא נחלוק בין כרת ללאו ובין איסור מיתה ללאו ורק נאמר דאמוראי אלו סבירי להו דגם כרת ולאו חלוקים המה מ"מ האם גם לנגד כל הנה רבוותא ננקוט כרבא שלא לחלק בין לאו לכרת וחולק על כולם ובודאי יבטל דעתו כנגדם ובפרט דמר ברי' דרבינא הוא בתרא טפי מרבא. וכן נפסק ברמב"ם ובטוש"ע כוותייהו וא"כ חדא מיהת נקטי או דאין הדבר כסברת רבא ורק נחלוק באמת גם בין כרת ללאו. או דלפחות אף דכרת ולאו כחדא נינהו מ"מ איסור סקילה חלוק מאיסור לאו וכנ"ל ולכאורה מוכרחים הדברים:

אבל באמת אין הכרח כ"כ מזה והוא בדברי רש"י ז"ל דכתב ביבמות (קי"ט) שם ד"ה מה לי איסור לאו וז"ל מי לא בעינן למיחש לספק איסור לאו כי היכי דחיישינן לספק איסור כרת הא מידי דספיקא לאו איסורא דרבנן היא בדבר המותר דנימא לכרת עביד הרחקה ללאו לא עביד הרחקה בדבר המותר דהכא שמא איסורא דאורייתא ממש קעביד ע"כ וא"כ אולי באמת איסור מיתה וכרת ולאו כולהו כהדדי נינהו היכא דהוי ענין ספק כספיקתנו הנ"ל וכאשר יבואר עוד קצת משא"כ בתלמודן דסנהדרין הנ"ל דהתם רק רבנן גזרו אולי יבוא לאיסור סקילה שיעשה חבורה באביו ובזה שפיר מחלקינן בין מיתה ללאו. ואולי בכיוצא בזה אף בין כרת ללאו נחלוק. [וזהו ודאי דאין לסתור תחילת דברינו ולומר דאף בלתי דברי רש"י אלו אין מקום לדברינו משום דבתלמודן שם פריך על דברי רב ומר ברי' דרבינא הנ"ל והדתנן מחט של יד ליטול בה את הקוץ בשבת ליחוש דלמא חביל והויא לי' שגגת סקילה. ותירץ התם מקלקל הוא וא"כ הרי להדיא דלגבי מקלקל שוים לאו ומיתה. והלא גם מילה מקלקל הוא ואיך נחלוק ביניהם דלא כן דמזה אין כאן אף התחלת סתירה דכבר הובא דברי רב אשי דשבת הנ"ל דמילה מתקן מיקרי ואדרבה דמי' ממש באיסורא לחבלת אביו. ורק אין הכרח משום דברי רש"י הנ"ל]. אך מ"מ גם עם דברי רש"י הללו עדיין אינו מוכרח כ"כ לדחות דברינו דאולי התם בסנהדרין לא דמי' כ"כ לאיסור וגזירה דרבנן כיון דבמעשה עצמה הלזה שעושה עתה יכול לבוא לאיסור חנק גרע טפי דקרוב הדבר שיחבול ודמי' ליבמות הנ"ל דמחלקינן בין מיתה ללאו ויש להאריך עוד בזה ואחר כל דברינו הללו עדיין יש להסתפק לפחות לדעת ר"ת והרא"ש דזה שתפסנו לפשיטות דברכה שאינה צריכה איכא איסור לאו הנה הוא דעת הרמב"ם ז"ל כאשר הובא דבריו לעיל אבל דעת ר"ת וכן דעת הרא"ש ז"ל בפ"ק דקידושין והובא במג"א סימן רט"ו סק"ו דברכה שאינה צריכה הוי רק דרבנן ולא דאורייתא וכן תפס לפשיטות ולהלכה בט"ז סימן מ"ו סק"ז. וז"ל שמה [בתוך דבריו] זה אינו דכבר הוכיח ר"ת והביאו הרא"ש בפ"ק דקדושין שאין בזה משום לא השא כיון שמזכיר שר את השם דרך ברכה אעפ"י שאינו חייב בה ומביא ראיות ברורות על זה וכו' ע"כ וכבר האריכו מאוד בזה האחרונים עי"ש וא"כ לבד מה שהתעוררנו לעיל בדעת הרמב"ם הלא לפי שיטתייהו דר"ת והרא"ש ויתר האחרונים בוודאי יש להסתפק דאולי שאני בין ברכה שאינה צריכה דהוי רק דרבנן לבין איסור דשבת. וכבר הוקדם דספיקתנו הוי בלעדי דברי ר"ב אשכנזי

אך לכאורה אם רצון האב הקראי שימולו ויעשה גם כריעה ואז ליכא למיחש למרדין בודאי יכולי' לברך ומוכח כן מירושלמי דפ"ב דיבמות ומובא בפוסקים דאם נולד בן ישראל מעובדת כוכבים ומזלות אין מלין אותו בשבת משום דר' יוחנן דאמר ביבמות (כ"ג) בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מעובדת כוכבים ומזלות קרוי בנך אלא בנה וא"כ מוכח דרק בן העובדת כוכבים ומזלות אין מלין משא"כ בקראים הנ"ל והלא כתב הב"י בבדה"ב דגה בן הנולד מישראל שנעשה עובד כוכבים ומזלות מלין בשבת וא"כ כ"ש בני הקראים וודאי לפחות לענין ברכה מברכין. ונאמר א"כ דהא שכתב הר"ב אשכנזי דאין מלין בניהם של קראים בשבת היינו דווקא אם אינו נותן רשות לפרוע ואז יש לחוש למרדין כמובן וזהו כוונתו במה שכתב שם כיון דאינם מודים בפריעה איך יעשה להם פריעה וכו' ע"כ וסוף לשונו יוכיח על זה עי"ש וזה פשוט ועכ"ז עדיין אינו מוכרח כ"כ דבאמת הש"ך והט"ז אין דעתם כדעת הב"י בבדה"ב וסברי דבן הנולד מישראל שנעשה עובד כוכבים ומזלות אין מלין אותו בשבת וראייתם מלשון הבה"ע שכתב ואין אנו מחזיקים אותו שיוצא לתרבות רעה כיון דאמו מישראלית משמע דחדא בעינן או אביו ישראל או אמו ישראלית וא"כ אולי להם ידמה בן הצדוקי לדעת הרב"א הנ"ל ולא ניתן שבת לדחות אצלם אבל באמת יש להבין דעת האחרונים הנ"ל בזה דאף דלשון הבה"ע דייקא כן עכ"ז הלא דעת הב"י מכרעת מסברא וכלשונו בבד"ה ולי נראה דאפילו נשוי ישראלית שנעשה עובדת כוכבים ומזלות נמי מלין בשבת בן הנולד להם שהרי הם חייבין בכל המצות וישראלית דנקט העיטור אפשר דלאו לאפוקי עשה עובדת כוכבים ומזלות אלא לאפוקי עובדת כוכבים ומזלות מעיקרא עכ"ל וא"כ מה יענו האחרונים בסברתו זאת דחייבים בכל המצות וגם מירושלמי הנ"ל מוכח כדעת הב"י:

וראי' עוד לזה ממתניתין דיבמות (כ"ב) דאיתא שם מי שיש לו בן מ"מ פוטר אשת אביו מן היבום ובנו לכל דבר חוץ ממי שיש לו בן מן השפחה ומן העובדת כוכבים ומזלות ע"כ וטעם דממעטינן בן השפחה הוא מר' יוחנן הנ"ל דכי יסיר את בנך בנך הבא מישראלית קרוי בנך וכו' ומוכח א"כ ממתניתין דאם יש לו בן שנעשה עובד כוכבים ומזלות פוטר ג"כ וכ"כ גבי אח דאיתא התם במתניתין מי שיש לו אח מ"מ זוקק את אשת אחיו ליבום ואחיו הוא לכל דבר חוץ ממי שיש לו אח מן השפחה ומן העובדת כוכבים ומזלות. וכיון דלא מיעטה מהניתין רק בן ואח מהשפחה והעובדת כוכבים מוכח הדבר דאח מן שנעשה עובד כוכבים ומזלות היינו דאביו ואמו הישראלים נעשו עובדי כוכבים ומזלות ונולד להם בן הלזה דהוא כמותם זוקק מ"מ את אשת אחיו דכישראל נחשב עדיין. וכן נפסק בהרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות יבום ובאבן העזר סימן קנ"ו כמתניתין הנ"ל ומפורש שם בהדיא דגם הנעשה עובד כוכבים ומזלות כן ולא שמענו שום חילוק אף אם גם אביו וגם אמו נעשו עובדי כוכבים ומזלות ואף דבתלמודן שם איתא מ"מ לאתויי מאי אמר רב יהודה לאתויי ממזר ולא זכרו כלל לאתויי נעשה עובד כוכבים ומזלות היינו משום דזה פשוט ולא הוצרך לאשמעינן וכסנהדרין (מ"ד) חטא ישראל אעפ"י שחטא ישראל הוא ובבעילתם אין כאן איסור ולכן לא הוצרך ר"י להשמיענו