יד שלמה )רמב"ם( ז

שהוא הוכחה שנאמן בזה הוא משום דאיכא חזקת כשרות וגם המגו וא"כ כמו דאמרינן בקדושין שם דף ס"ד מה לי לשקר כעדים דמי הכא נמי כנ"ל דאנן חשבינן למגו בצירוף חזקת כשרות לשני עדים ואף לר"נ דפליג שם על רבי מ"מ עכ"פ מודה דחזקה הוא וא"כ מגו בצירוף חזקת כשרות כשני עדים הוא ושם משום דהחזקה מכחשת לדבריו לא מהימן יעו"ש אבל בשאר דוכתי מודה ר"נ ומעתה נראה דגם בענין אין אדם משים עצמו רשע דאמרינן מטעם דקרוב אצל עצמו הוא וקרוב לאו מטעם רשע פסול רק מגזה"כ הוא דפסול כמבואר בב"ב דאפילו משה ואהרן פסולים מחק המלך וא"כ כיון דלאו מטעם משקר הוא רק מגזה"כ א"כ למה דמבואר בש"ך סי' קכ"ז דמה דע"א נאמן באיסורין רשע אינו נאמן וא"כ כיון דגם רשע לאו מטעם משקר פסול רק מחק המלך א"כ נשמע מכל זה דודאי קושטא הוא כדברי העד וא"כ נראה בטעמא דאין אדם משים עצמו רשע אף דהי' בידו מ"מ כיון דאנן אמרינן דרשע פסול לעדות מגזה"כ א"כ כיון דקושטא הוא שהוא רשע א"כ אמרינן כמו לר"י ברצלוני רשע הוא והתורה אמרה אל תשת רשע עד והכא נמי אמרינן כן כיון דמאמינים לו שהוא רשע א"כ אינו נאמן לעשות עצמו רשע דאל תשת רשע עד וזה נכון ודוק היטב עכ"פ מבואר כמו שכתבנו לעיל, ובזה ליתא למה שהביא ראי' מב"ב דף קל"ד בגירשתי את אשתי דאינו נאמן למפרע אף שהי' בידו ולפמ"ש ניחא דכיון דענין בידו הוא רק משום שרוצה לעשות תשובה וא"כ התם שאין בזה שום מעלה ומוריד דבמה רוצה לעשות תשובה דיוכל ליתן גט עכשיו, ובזה יש ליישב מה שהקשו התוס' בב"ב שם מאי קמ"ל בהך דא"נ למפרע דמילתא דפשיטא הוא דאל"כ יחפה על בת אחותו ויאמר גרשתי למפרע יעו"ש ולפמ"ש ניחא דעיקר דס"ד דנאמן הוא משום שרוצה לעשות תשובה שאינו רוצה לדור עמה באיסור וכ"ז אמרינן דיוכל ליתן גט עכשיו וא"כ בהס"ד מאי יחפה על בת אחותו דודאי לא נימא שרוצה לעשות תשובה רק שיחפה על בת אחותו כנלענ"ד נכון ודוק היטב בכל זה

[ודע שנסתפקתי במה דע"א מחייב שבועה דילפינן מלא יקום ע"א באיש ודרשינן לכל עון ולכל חטאת הוא דאינו קם אבל קם הוא לשבועה אי גם ע"א קרוב יוכל לחייב שבועה מי נימא דהוי כמו באיסורים דמהיימן ע"א גם קרוב ג"כ כנ"ל או דילמא די"ל כיון דאמרינן כ"מ ששנים מחייבין ממון ע"א מחייבו שבועה וא"כ י"ל דהיכא שאין שנים מחייבין ממון אין ע"א מחייבו שבועה וצ"ע כעת]

והנה מ"ש עוד הרב ש"ש שם דע"א בדבר שבערוה אינו נאמן אף שאינו מעיד נגד חזקה כיון דילפינן מממון ובממון אין ע"א נאמן אף היכא שאינו נגד חזקה כדאמרינן רפ"ב דב"מ סימנין וסימנין וע"א יניח יעו"ש ותמהני דהרי להדיא כתב הר"ן פרק גיד הנשה דע"א באבידה נאמן ועל כרחך צ"ל דהתם בסימנים וסימנים וע"א יניח הוא משום דהך מכחיש לעד וא"כ בדבר שבערוה נאמן ע"א היכא דאינו נגד חזקה, אך בלא"ה נראה לענ"ד בדבריו הראשונים דבדבר שבערוה לא מהני בדבר שהי' בידו כיון שהוא מטעם בעלים והנראה לענ"ד דהענין דבעלים מהימני הוא כמו בכל דוכתא דאמרינן בהימנוהו כבי תרי דנאמן והכא נמי בפועל שם פרק הנזקין דהימני' ומעתה אין שום ראי' מממון דלא שייך הימניה דמי הימניה, וכן נסתלקה ראייתו מגירשתי את אשתי אבל בדבר שבערוה אם שייך ביה ג"כ ענין הימניה בודאי מהימן ע"א היכא דהי' בידו וזה ברור ודוק היטב

ובזה נלענ"ד להבין דברי הש"ס קדושין דף ס"ה ע"א דגרסינן שם אר"י המקדש בע"א אין חוששין לקידושין בעי מיני' מר"י שניהם מודים מהו אין ולאו ורפיא בידיה ופרש"י שניהם מודים לדברי העד מהו הא דתניא אין חוששין לקידושין משום דלא מהימן הוא והא המנוהו או דילמא משום דאין קידושין חלין בלא עדים ויליף דבר דבר מממון וכו' עכ"ל והדבר תמוה שכתב והא המנוהו דמי מהימן ואינו מובן, ולכן הנלענ"ד דהנה באמת הא דאין עדות ע"א מועיל לאו מטעם משקר הוא רק מגזה"כ דבעי תרי או שאר פסולי עדות והנה באיכא הכחשה בהא ודאי דע"כ אחד משקר בהא שפיר לא מהימן די"ל דמשקר דהרי ע"כ א' משקר אמנם בליכא שום הכחשה בזה שפיר אמרינן דודאי הענין אמת ומ"מ בעי תרי ומעתה הכי קמבעי' לי' בשניהם מודים מי נימא טעמא דאין חוששין לקידושין משום דאיכא הכחשה ולא מהימן והא הימנוהו והיינו כיון דליכא הכחשה דהרי שניהם מודים וא"כ על כרחך הענין ודאי אמת וכמו שכתבנו דלא חיישינן לשקר ומעתה כיון דהענין אמת שקידשה א"כ שוב מוכח דהימנוהו לעד דאל"כ דילמא ישקר וע"כ דהימנוהו וא"כ באומר העד שקידשה נאמן או דילמא דילפינן דבר דבר וכו' ואין קידושין חלין בלא עדים כנ"ל אך באמת קשה מה דתמהו הראשונים ז"ל דל"ל ליליף בעריות דבעי תרי מגזירה שוה דדבר דבר ולמה לא נימא דגם עריות בכלל ע"פ שנים עדים וכו' יעו"ש בתשובת רשב"ץ שנדחק בזה, ולכן נלענ"ד דאדרבה אי הוי ילפינן מהתם ס"ד כמו בממון מהני בהימנוהו כנ"ל או באינו מעיד נגד חזקה לפי מה שכתבנו לעיל לדחות דברי הרב ש"ש דאין ראי' מממון דאינו נאמן היכא דאינו בא להוציא מחזקה ואדרבה דשפיר מהימן ע"א בממון היכא דאינו נגד חזקה וכמו שכתבנו מדברי הר"ן פרק גיד הנשה דבאבידה נאמן ע"א א"כ גם בדבר שבערוה הוי אמרינן כן כיון דלא ידעינן דבעי עדים רק משום שהוא בכלל ע"פ שנים עדים יקום דבר וס"ד כמו שכתבנו לזה ילפינן מגזירה שוה דבר דבר ונתקבלה הגז"ש דלא ילפינן מממון רק דבעי שני עדים כיון דעלה קאי דבר דהרי כתיב ע"פ שנים עדים יקום דבר ואם כן כי ילפינן