יד שלמה )רמב"ם( נג

משא"כ בעדים דסמכינן אפילו היכא דאיכא לברורי א"כ אף דהתורה אמרה לסמוך על עדים מ"מ כיון שעכ"פ יש הדבר במציאות להתברר הוי בגדר שוגג לא אונס וזה ברור. עוד ראיתי באיזה מקומות בתשובת הגאון הנ"ל להוכיח דהיכא דודאי יבא לידי בירור מ"מ אזלינן בתר רובא מסנהדרין בקטנה שבא עלי' בת ג' שנים וכו' דחייב הבא עלי' ולא ניחוש שתמצא איילונית דאזלינן בתר רובא מוכח דגם היכא דודאי יבא לידי בירור מ"מ אזלינן בתר רובא יעו"ש ואינו בידי כעת, ולענ"ד יש לדחות דעד כאן לא קאמרינן שם דאזלינן בתר רובא אף דודאי יבא לידי בירור רק דשם דהרוב אינו מנגד לחזקה אבל באם הרוב הוא מנגד לחזקה ודאי לא אזלינן בתרי' היכא דיבא לידי בירור וזה ברור, ועיין מהרש"א ס"פ אלמנה לכה"ג בההוא דמקשה בש"ס שם כיון דאילו מיעברא לא תיכול ניחוש דילמא מעוברת היא, והקשה הרב מהרש"א למה לא נוקמא בחזקת היתר לתרומה וחזקה שלא היתה מעוברת ותירץ דלא אמרינן נוקמא אחזקה רק היכא דליכא למיקם עלה דמילתא אבל היכא דאיכא למיקם עלה דמילתא לא מוקמינן אחזקה עכ"ד מבואר דאם בודאי יבא לידי בירור לא מוקמינן אחזקה כמבואר ודוק היטב

והנה נסתפקתי בשני חזקות דמבואר בריב"ש דעדיף מרובא כמו שהובא בנ"ב חאה"ע סי' י"ג, אם אמרינן ג"כ דלא אזלינן בתר חזקה היכא דאיכא לברורי מאחר דעדיף מרובא י"ל דלא צריך לברורי שוב ראיתי דמוכח מדברי מהרש"א הנ"ל שהבאתי דשם יש חזקת היתר וחזקה שלא נתעברה ומוכח לפי תירוצם דגם בתרי חזקות צריך לברורי ודוק כי הוא כלל מחודש, ונלענ"ד בחזקה כמו הוחזק ל' יום שהוא עדיף טפי כמבואר בתה"ד סי' ר"ב בזה נראה לענ"ד דלא אמרינן כל היכא דאיכא לברורי מבררינן דחזקה כי האי אלים טובא ולא צריך לברורי ועדיף מרובא דסוקלין ושורפין על חזקות כמבואר ודוק היטב

ובדברי החמדת שלמה שהבאתי לעיל שהוכיח דאזלינן . בתר רובא אף דיבא ודאי לידי בירור יעו"ש נלענ"ד לדחות מדברי התוס' קידושין דף י' ע"א שהקשו דלא קאמר דילמא איילונית היא ולאו בת יבום היא יעו"ש ולדבריו אין כאן קושי' כלל דמיבום לא מוכח דאזלינן בתר רובא אף דיבא לבירור משום דביבום חששו למיתה דזמן מועט כמו דאמרינן אדמייבם חדא מיית אידך ולזה לא חששו לברר אבל בקידושין ומיתה לא אזלינן בתר רובא ביבורר ודאי ועל כרחך דלא כדבריו וכמ"ש לעיל בזה ודוק היטב

ברמב"ם פי"ב מהלכות עדות הלכה ב' כתב וכן מי שהעיד שפלוני רבעו בין באנסו של נרבע בין ברצונו הוא ואחר מצטרפין להרגו וכו' יעו"ש ועיין בכסף משנה דהטעם משום דפלגינן דיבורא יעו"ש, ועיין בתשובת הרשב"א ז"ל סי' אלף רל"ז כתב דדוקא באומר אשתך זינתה עמי הוא דפלגינן דיבורי' אבל באומר אני זניתי עם אשתך לא פלגינן דיבוריה משום דאי תסלק מה ששם בו רשע אין לנשאר שום טעם בעולם והביא ראי' לזה חדא מדלא נקט רבעתי ועוד מדלא נקט באתי יעו"ש

והנה ראיתי לכבוד ש"ב הגאון בעל נ"ב בתשובותיו חאה"ע סי' ע"ב שם ירה חציו נגד מאור עינינו הרשב""א ז"ל והשיג עליו בכמה דברים פשוטים ולהיות בעיני גדלה מאוד התמי' לחשוב מאור עינינו הרשב"א ז"ל לטועה בכמה דברים פשוטים, לזאת אזרתי כגבור חלצי ולראות היעמדו דברי הרב בנ"ב, וזה החלי בעזרת צורי וגואלי

ראשון לציון מה שהקשה הרב נ"ב על הראי' ראשונה מרבעתי ותמה שברבעתי אי אפשר בלאנסי דאין קישוי אלא מדעת ור"י צריך לפלוגי בין לאנסי ולרצוני יעו"ש, לענ"ד העיקר בזה כמ"ש בתשובותיו מהדורא תנינא סי' ע"ז בשם הגאון מהר"ז דנהי דפלגינן דיבורא לא אמרינן באופן רחוק כמ"ש הרשב"א ז"ל אבל ר"י שפיר יכול לומר לאנסי בכה"ג, ומ"ש הנ"ב לדחות דבריו, לדעתי אין דבריו מובנים כלל כמבואר למעיין וא"צ לפנים, ובאמת לולי דמסתפינא