יד שלמה )רמב"ם( ה

ברמב"ם פ"ז מהלכות יסודי התורה ה"ז כתב וז"ל כמו שנצטוינו לחתוך הדין ע"פ ב' עדי' ואע"פ שאפשר שהעידו בשקר הואיל וכשרי' הם אצלינו מעמידין אותן על חזקת כשרות ועל דברים האלו כו' נאמר הנסתרות וגו', והנה ראיתי לבאר שורש א' בעניני עדות כאשר הוא לפנינו בעזה"י דהנה יש להבין במה דמבואר בכמה דוכתי דמיגו מהני בכ"מ הרי דבבירור מוציאין ממון ולא בעי עדות גמור א"כ תקשה למה בנמצא קרוב או פסול או בעדות מפי כתבם וכדומה דעכ"פ אמת הוא ולא גרע ממגו ובירור והנה לכאורה המעיין בלשון הרמב"ם שם יראה מבואר דגזה"כ הוא להאמין עדים כל שלא מוחזקים אצלינו לפסולים א"כ בהני דפסלה תורה לעדות שוב יש לומר דמשקרי אך למה דמבואר בתוס' בכורות דף ל"ו דפסול רשע לאו מטעם משקר הוא ועוד דקרובים מבואר דגם משה ואהרן פסולי כמבואר ב"ב וביותר מבואר בתוס' ריש גיטין דף ד' ע"א ד"ה מודה ר"א במזויף מתוכו תימא לר"י מאי ענין שלא לשמה למזויף מתוכו דהתם בדין מיפסל משום דלמא אתי למסמך עלייהן להשיאה או להוציא ממון על פיהם אע"פ שהדבר אמת אין לעשות אלא בעדות כשר יעו"ש א"כ הדרא הקושי' הנ"ל לדוכתא, לכן אשר נראה דבר ברור הוא מאחר שמצינו דפסלה תורה מגזה"כ רשע וקרוב ומפי כתבם אף שהענין אמת א"כ מוכח דלאו באמיתות הענין תליא מילתא רק דצריך עדים כשרים א"כ שוב אמרינן דמגו וחזקה וכדומה לאו מתורת בירור הוא אך מגזה"כ הוא דמהני כמו עדים לשיטת הרמב"ם אף דאפשר דמשקרי מ"מ מגזה"כ מהני כמו כן להיפוך במיגו, ואין לומר דהרי להדיא אמרינן בקדושין דף ס"ה ע"ב לא איברי סהדי אלא לשקרי יעו"ש הרי דרק לאמיתות הענין צריך עדים דז"א דהנה כבר כתב שם הרשב"א וז"ל פי' בממון וכשאינו חב לאחרים יעו"ש הנה מבואר דבחב לאחרים לא תל' כלל באמיתות הענין א"כ אדרבה זהו סיוע למה שכתבנו דמגו גם בחב לאחרים מהני והנה לפי מה שכתבנו נתבאר כשיטת הש"ך בח"מ סי' ל' דרק באיסורין מהימן ביוכל להתברר ולא בממון יעו"ש דהנה לפמ"ש מבואר כן דיוכל להתברר לא עדיף מקרוב דג"כ אמת הדבר ומ"מ בעי ב' ולפ"ז יש לדקדק בדברי הרמב"ם שעה ספי"ג מהלכות גירושין שכתב אל יקשה דמלתא דעבודי לגלויי מהני מדאורייתא באשה שמת בעלה ולהנ"ל קשה הלא בממון לא מהני יוכל להתברר אך לפמ"ש לעיל בשם הרשב"א דלא איברי סהדי אלא לשקרי הוא באינו חב לאחרים יעו"ש א"כ אתי שפיר דבאשה שמת בעלה אינו חב לאחרים דבגט כתבו תוס' ריש גיטין דחב לאחרים לכהן וזה לא שייך במת בעלה וזה ראי' להרשב"א ודוק, ובזה נראה ליישב מה שהקשה הרב בתרומת הדשן סי' רל"ח בשליח המביא גט דאיכא מ"ד דהשליח בעצמו צריך להכירה ולא סגי שיעידו לו אחרים, ויש סוברים דמהני שיעידו לו שנים זולת דצריך שנים כשרים יעו"ש, והקשה מ"ש מחליצה דסגי בקרוב וע"א יעו"ש ולפי מה שכתבנו לק"מ דבגט דחב לאחרים בעי ב' משא"כ בחליצה לא הוי בעדות זו חב לאחרים דבלא עדותם ג"כ כיון שזקוקה ליבום אם תחלוץ תיאסור לכהן ובלא תחלוץ תשאר זקוק ליבום וזה ברור אך קשה ממה דגרסינן בריש גיטין דף ג' ע"א כיון דאמר מר בפני כמה נותנו לה ר"י ור"ח ח"א בפני ב' וח"א בפני ג' מעיקרא מידק דייק ולא אתי לאורועי נפשי' יעו"ש וקשה דהרי מפשטות לשון הש"ס משמע דמתורת עבידי לגלויי הוא לפירש"י א"כ קשה מאי אירי' בפני ב' או בפני ג' אפילו אי הוי סגי בחד ג"כ הוי מילתא דעבידי לגלויי והרי באשה שמת בעלה למ"ד משום מילתא דעבידי לגלויי גם בחד מתירין אותה ואפשר דרש"י ס"ל, דהעיקר משום דייקא ואדרבה לזה לא אמרינן משום מילתא דעבידי לגלויי משום דלא שייך עבידי לגלויי רק