יד שלמה )רמב"ם( מא

להחזיר לא גמרה לאקנויי והא דלא מיבעי' ליה בדיו וקולמוס כמו בקלף ז"א דודאי בדיו וקולמוס לא שייך לומר לא גמרה ומקנייא דהרי בזה כיון שכבר נכתב ולא שייך להחזיר הדיו וכן הקולמוס שכבר כתב ולזה מיבעי' ליה רק בטבלא כנלענ"ד לולי שהקדמונים לא כתבו כן ודוק היטב

ועיין בטור אה"ע סי' ק"כ שהעתיק לשון הרמ"ה יעו"ש ועב"ש בזה ולענ"ד נראה כדברי הרמ"ה מלשון הירושלמי בקידושין פרק האיש מקדש וז"ל התקדשי לי בסלע זו ואמרה השליכהו לים או לנהר אינה מקודשת תנהו לעני ה"ז מקודשת לא נכנס לתוך ידה כלום הכא את אמר מקודשת והכא את אמר אינה מקודשת אר"א בשם ר"י רוצה היא מקודשת ותראה עושה טובה לעני וכו' א"ר זעירא נעשה החנוני שלוחו של בעה"ב לזכות לפועל אף הכא על דר' זעירא נעשה הבעל שלוחו של אשה לזכות לעני וכו' אר"א העני נעשה שלוחו של אשה וחוזר וזוכה לעצמו יעו"ש לשון הירושלמי באריכות. ומעתה אף הכא כנ"ל דהאשה זוכה לבעלה וחוזר וזוכה לעצמו כן הוא כוונת הרמ"ה בדברי הירושלמי כר' אילא, ולפ"ז נראה במ"ש הב"ש דלכ"ע באם האשה מקנה הקלף שלה לכ"ע בעינן שיזכה הבעל ולפי מה שכתבנו בדברי הרמ"ה ז"א דכשם שהאשה זוכה לבעלה וחוזר וזוכה לעצמה כמו כן באם האשה נותנת הקלף להסופר הסופר זוכה לבעל וחוזר וזוכה לעצמו ודוק היטב

ועיין בהר"ן אמתני' דהאשה כותבת גיטה הקשה כיון דמחוסר הקנאה פסול כמו במחובר דדרשינן שלא יהא מחוסר בין כתיבה לנתינה וכתב כיון דאינו מחוסר בגופו של גט כשר יעו"ש והנה יש לדקדק ממה שבסופר הכותב גט שצריך ליתן אח"כ לאחר הכתיבה לבעל שיתן לה הגט א"כ תיקשי דהרי מחוסר בין כתיבה לנתינה נתינת הגט מהסופר לבעל המגרש, ואין לומר כיון דהסופר בעצמו יוכל ליתן לה הגט ולהיות שליח לא מקרי מחוסר נתינה כיון שהוא בעצמו יוכל להיות שלוחו, ז"א חדא דהרי בוכתב על קרן של פרה ונותן לה הפרה כשר ובאם קצצו מאחר שעשאו בענין שהי' מחוסר פסול אף שהי' יכול להיות בלא מחוסר מ"מ עשאו בענין שהי' מחוסר פסול וה"נ נימא כן בסופר באם נתנו לבעל כיון שהי' בענין שהוא מחוסר פסול, ועוד דא"כ נימא בכתבו א' מן הפסולים לשליחות הגט כגון רשע נימא שיפסול הגט וזה לא שמענו, אך באמת אין מזה שום קושיא כלל דודאי כיון דגילתה התורה דיכול לגרש ע"י שליח ומשמע לן דהיינו שהכתיבה יוכל להיות ג"כ ע"י שליח א"כ מוכח דלא קפדינן אמחוסר נתינה מסופר לבעל דהרי התורה לא הקפידה ע"ז אבל על אשה שכותבת גיטה ליכא למימר כנ"ל כיון דלא כתיב בתורה שהיא תכתוב גיטה ודוק היטב

והנה ראיתי להגאב"ד דק"ק פלאצק ז"ל בהקדמת החיבור גט מקושר התפלא מאוד דיכילנא למפסלינא לכולהי גיטא בשאין האשה במקום הכתיבה והוא עפ"י מאי דאיתא בנזיר דף מ"ה דגרסינן תמן ת"ר וגילח הנזיר פתח אהל מועד בשלמים הכתוב מדבר רי"א אין צריך הרי הוא אומר ולקח שער ראש נזרו ונתן שאינו מחוסר אלא לקיחה ונתינה יצא זה שמחוסר לקיחה הבאה ונתינה ופרש"י שאם יגלח פתח ההיכל יהא מחוסר הבאה לעזרה וכו' וא"כ קשה טובא איך שולחין גט ממדה"י או שכותבין גט והאשה במקום אחר הא בגט דרשינן שלא יהא מחוסר בין כתיבה לנתינה וגם כאן נימא שלא יהא מחוסר בין הבאה לנתינה ואין לומר דשם אי אפשר להביא הדוד עם האש להיכל שאין זה מקומו אבל כאן אין חסרון בגט רק באשה, ז"א דגם בקרן של פרה בנותן הפרה כשר ובקצצו פסול אף שאין חסרון משום שהי' יכול ליתן עם הפרה יעו"ש שהניח בצ"ע, והנה שמעתי משם הגאון אב"ד דפה זלה"ה בעהמ"ח ספר חמדת שלמה בעת הספידו הזכיר קושי' זו משמו והפליא מאוד קושי' הנ"ל ואמר שיבאו כל חכמי ישראל ויתרצו קושי' זו

ולגודל התמיה אומר אני לענ"ד כמו שאבאר שנלענ"ד משום הא שלא ממעטינן מוכתב ונתן שלא יהא מחוסר בין כתיבה לנתינה אלא כגון מחובר דממעטינן יצא זה שמחוסר בין כתיבה לנתינה הקציצה דבזה החסרון הוא מצדו שהוא לא יוכל ליתן לאחר הכתיבה משום חסרון הקציצה וכתיב וכתב ונתן הוא שאחר הכתיבה יוכל ליתן אמנם בחסרון ההבאה שאין חסרון מצדו רק שהאשה איננה יכולה לקבל בזה לית לן בה כיון דאין החסרון מכחו והתורה אמרה וכתב ונתן שהוא יוכל ליתן ואדידי' קאי וכתב שהוא יכתוב והוא יתן והיינו שהוא יוכל ליתן אחר הכתיבה א"כ הכא הרי הוא יוכל ליתן רק החסרון מכח המקבל ובזה לית לן בה דעיקר קפידא דמחוסר אדידי' הוא כפשטא דקרא וכתב ונתן ודוק היטב

ברם לבתר העיון קצת אמינא עוד בישוב קושי' זו לפמ"ש התוס' לקמן דף ס"ד ע"ב ד"ה גיטא לא הוי עד דמטית למתא מחסיא וא"ת אינה רוצה וכו' גם כשיגיע למתא מחסיא לא ליהוי גיטא כיון שאינה מקבלת מבעל והוי כמו טלי מקרקע ותירצו בתי' ב' דהוי כאומר ה"ז גיטך ולא תתגרש בו אלא לאחר ל' יעו"ש ולפ"ז נלענ"ד לחלק בין ההיא דנזיר לגט דבשלמא לענין גט כיון דתלוי בדעתו א"כ כמו באם אומר ה"ז גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר ל' דמהני כמו כן לענין כתיבה שלא יהא מחוסר הבאה באומר ה"ז שלא יהא כתיבה רק עד שתגיע להתם להאשה דמהני ולכן כל שעושה שליח להוליך גט לאשתו הוי כאומר כן כמו בגיטא לא הוי עד דמטי למתא מחסיא דהוי ג"כ כאומר כן משא"כ במחובר לקרקע שפיר אמרינן דהוי מחוסר דליכא למימר דבדעתו שלא יהא כתיבה עד שיקצוץ דז"א דלמה לו לקצוץ עד לאחר