יד שלמה )רמב"ם( לא

כוונתם כיון דאינו בידו לענין שליח ע"כ כיון דהמעשה כ"כ אלים וחזק ה"נ המעשה אלים שתנאי לא יוכל לבטלו ומעתה הרי חזינן דגם לבתר דגלי לן קרא דתנאי מהני ג"כ אנו אמרינן הך סברא הנ"ל ומעתה הדרא הקושיא לדוכתה. ועכ"פ קשיא על דברי הריטב"א והש"מ לב"מ וצ"ע לכאורה

והנראה שנעמוד על סוד דבריהם הוא במה שנציע דבריהם ס"פ המדיר על הא דפריך שם אר"י דאמר המקדש על תנאי ובעל א"צ הימנו גט. ופריך מחליצה מוטעת וכו' אלמא כיון דעבד מעשה אחולי אחיל לתנאי' וכתבו התוס' בד"ה אלמא תימא לר"י מאי קס"ד דהאי מקשה וכי ס"ד שלא יועיל שום תנאי לבטל שום מכר וקנין וי"ל דס"ד שצריך להזכיר התנאי בשעת גמר הקנין או המכר עכ"ד הקדושים הנה מתבאר מדבריהם דס"ד כיון דעבד מעשה אחולי אחיל לתנאי' רק הא דגילתה התורה דמהני תנאי הוא בשמזכיר התנאי בשעת גמר הדבר. ומעתה לפ"ז שפיר כוונת דבריהם הוא דאי לאו דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר ה"א דשום תנאי לא מהני לבטל המכר והקנין והוא כסברת המקשן כיון דעבד מעשה אחולי אחיל לתנאי' והיינו כיון דלפי האמת לפי התירוץ שם בש"ס ס"פ המדיר מהני תנאי אפילו בלא מזכיר התנאי בגמר א"כ שפיר הוא סברת המקשן כיון דעבד מעשה אחולי אחיל לתנאי' רק דחידשה תורה דיכול להטיל תנאי אמרינן דוקא כי התם אבל אם אינו כי התם הדרינן לסברא כיון דעבד מעשה אחולי אחיל לתנאי' ואין לומר דא"כ מאי קשיא ליה להמקשן שם דהא מכח קושית התוס' ע"כ אנו צריכין לתירוץ הר"י וא"כ כיון דגילתה התורה דמהני תנאי מוכח דלא אמרינן הך סברא כיון דעביד מעשה אחולי אחיל לתנאי' אך באמת ז"א דהוא סובר בקושית התוס' כמו שתירצו בעצמם בגיטין פרק מי שאחזו דף ע"ה ד"ה לאפוקי וא"ת בשלמא ת"כ ותנאי קודם למעשה וכו' אבל שלא יהא מתנה עמ"ש בתורה וכו' היכי ילפינן מהתם דלמא בלא"ה נמי מועיל תנאי אלא דהכי הוי המעשה וי"ל משום דכל התנאים הכתובים דמייתי בקידושין פרק האומר הוי בענין זה ש"מ דבעינן ממש כהאי גוונא יעו"ש כנלענ"ד נכון. ואם כי עיקר דברי התוס' שם בס"פ המדיר דחוק הוא מ"מ להמעיין בזה נראה בעליל שהתוס' כיוונו בזה כאן ומעתה אתי שפיר הכל ובזה יתבאר לך דברי רש"י בקידושין שהבאתי בריש דברינו ודוק היטב

ומעתה נחזור לדברינו מ"ש לעיל בשיטת הרמב"ם ז"ל שפי' בתנאי קודם למעשה היינו קודם הנתינה לאפוקי נתן תחילה ואח"כ התנה יעו"ש והנה הרב מכתב מאליהו האריך בביאור לשון הרמב"ם ז"ל ואין להאריך בזה כי בודאי האמת אתו כיון שכתב ג"כ דבדבור ג"כ בעינן תנאי קודם למעשה ואח"כ כתב דאם נתן תחילה ואח"כ התנה כתב שוב דג"כ בעי להיפוך בדיבור נתינה קודם תנאי א"כ סותר דבריו ועכצ"ל דהכוונה דמספקא ליה אי בעי תרווייהו ומטעם שמסיק הרב שם ולזה לענין שיהיה התנאי קיים דנפק מיניה דאם לא נתקיים התנאי אינה מקודשת בעי לחומרא תרווייהו וכן להיפך לענין שהתנאי יתבטל דג"כ נפיק מיני' קולא דאע"ג דלא נתקיים התנאי מקודשת בעי ג"כ תרווייהו אבל היכא דהוי רק חדא או בפועל או בדיבור בזה אזלינן לחומרא ובעי גט ובודאי אין להרהר אחריו בזה. אך מ"ש שהוציא כן מדברי הש"ס ב"מ אין דבריו עולין יפה והוא ז"ל כתב שהרמב"ם הוציא זה מדשינה הש"ס מלשון המשנה דבמתני' תני כל שיש מעשה בתחילתו וכו' ובש"ס נקט מעשה קודם לתנאי ועוד דבש"ס תני אינו תנאי ובמתני' לשון בטל יעו"ש לזה הוציא הרמב"ם דמתני' קאמר כל שמעשה קדמו בפועל והוי מעשה גמור תנאי בטל אבל בש"ס קאמר מעשה קדמו לתנאי בדיבור רק תנאי אינו תנאי ומ"מ אינו בטל יעו"ש ואין דבריו נכונים דמ"ש דלשון אינו תנאי רק הכוונה דהתנאי אינו תנאי ומ"מ לא בטל תמהני דהרי בכמה דוכתי בש"ס נקט אינו תנאי ומ"מ הכוונה דבטל לגמרי והוא במתני' פרק האומר רמ"א כל תנאי שאינו כתנאי ב"ג וב"ר אינו תנאי יעו"ש הרי דנקט אינו תנאי אע"ג דהכוונה דהתנאי בטל לגמרי ועוד בכמה דוכתי ועוד יש לדקדק על דבריו כיון דבש"ס ע"כ הכוונה היינו בדיבור ואף די"ל דהכוונה על המעשה לחוד מ"מ עכ"פ לפי דבריו ע"כ רק על חדא נאמר וא"כ אמאי לא קאמר האידך דמשמע דבאידך התנאי בטל וע"כ דאין בדקדוקים הללו כלום. ולענ"ד נראה שהוציא כן ממ"ש הראשונים בישוב קושית התוס' קידושין דף ס"ב שהקשו היאך כתיב אם לא שכב וכו' דהוי הלאו קודם להן יעו"ש שתירצו דהרצון חשוב הן ועיין ריטב"א שכתב כיון דלאו מעשה הוא לא בעי לדיני תנאי יעו"ש ועיין במשנה למלך בשם הרמב"ן דקיום התנאי אקרי הן וביטול לאו יעו"ש שמפרש כן בדברי התוס' הנ"ל ולזה ס"ל להרמב"ם ז"ל כיון דחזינן לענין הן קודם ללאו דלא קפדינן על הלשון כמו כן י"ל בענין תנאי קודם למעשה רק על המעשה קפדינן ומ"ש דספיקא הוא משום דלא פסיקא ליה הא די"ל תירוץ אחר על קושית התוס' הנ"ל ומספיקא כתב כהרב מכתב מאליהו ז"ל ודוק היטב

שם וצריך להיות התנאי דבר שאפשר לקיימו ע"י שליח יעו"ש הנה מקור דבר זה נובע מההוא דפרק המגרש דף פ"ד דהנה גרסינן התם ת"ר ה"ז גיטך ע"מ שתעלי לרקיע ע"מ שתרדי לתהום ע"מ שתבלעי קנה אינו גט ריב"ת אומר כזה גט כלל אמר ריב"ת כל תנאי שאי אפשר לקיימו בסופו והתנה עליו מתחילתו אינו אלא כמפליגה בדברים יעו"ש ועיין ב"מ ס"פ הפועלים יעו"ש ועיין בגיטין שם בתוס' ד"ה ע"מ וז"ל בהשוכר את הפועלים גרסינן אם נתקיים התנאי ה"ז גט ואם לאו אינו גט וכו' קשה להר"ר אלחנן דהוי לן למילף מתנאי ב"ג וב"ר שיכול לקיימו אבל היכא שלא יוכל לקיימו כי הכא הו"ל למימר דאע"ג דתנאי בטל מעשה קיים כי היכי דילפינן וכו' דבעינן שיוכל לעשות ע"י שליח וי"ל