יד שלמה )רמב"ם( כט

שהיא לא נתרצית רק באופן הלזה ומעתה באומר אם הדינר שלי כיון שאין התנאי עלה לא בעי דיני תנאי דאין לחלק בין תנאי שהוא קפידא לאין קפידא, ובאמת אם היה מקום כדברי הרשב"א הבאתיו שם לחלק בין קפידא לאין קפידא היה ניחא דע"מ שהדינר שלי אינו קפידא, ואכתי אינו מספיק לדברי הפרישה דביאר דברי הטור דאיירי בשאול, ולפמ"ש לעיל אתי שפיר כנ"ל ודוק היטב

והנה במ"ש לעיל מדברי הרמב"ם פ"ח מה"ג באומר ע"מ שתתן לי הנייר שמגורשת ותתן יעו"ש וי"ל דכוונתו ע"פ דברי הרא"ש ס"פ מ"ש שכתב בגם היכא דהתנאי בטל מ"מ צריך לקיים משום שכירות יעו"ש ומעתה אפשר שזה כוונתו ותתן מכח שכירות וזה ברור ומה שהאריך הרב מכתב מאליהו בישוב דברי הרא"ש שבפ' יש נוחלין כתב אע"ג דהוי תנאי ומעשה בד"א רבא לטעמי' דלית לי' תנאי ומעשה בד"א ומעתה איך סובר הרא"ש להלכה הך דרבא בהילך אתרוג יעו"ש, וכתב ליישב דסובר כרבא ולא מטעמי' רק כמו שהביא בסוכה פרק לולב הגזול בשם העיטור כיון דאיכא אומדנא דלא נתן לו רק ע"מ להחזיר לא צריך לפרש לו לזה סובר הרא"ש כרבא ולא מטעמי' יעו"ש ובאמת אין זה מספיק לפמ"ש לעיל דאומדנא לא מספיק רק לת"כ ולא לתנאי ומעשה בד"א, א"כ אין דבריו מספיקים בזה, אכן יש לי לדקדק בדברי הטור שכתב בציור תנאי ומעשה בד"א כגון הדינר שאני מקדשך שלי וכו', דהנה המשנה למלך מסתפק בתנאי דלשעבר אי בעינן משפטי התנאים אי רק תנאי דלהבא דומיא דב"ג וב"ר יעו"ש ולדבריו א"כ מה כתב הטור דזה הוא תנאי ומעשה בד"א הרי לא בעינן כלל בכה"ג משפטי התנאים וצ"ע על המ"ל, והנה באמת בדברי המשנה למלך הנזכר הי' מקום ליישב קושי' הרב מהרש"א ז"ל על הני מתני' ע"מ שאני כהן וכו' ע"מ שאני צדיק וכו' דלא הוי דקדוקי תנאי ולפי דברי המשנה למלך א"ש דשם הוי תנאי דלשעבר ולא בעינן כלל דקדוקי תנאי אך בלא"ה א"ש קושי' הרב מהרש"א ז"ל לפמ"ש לעיל דלא בעינן דיני תנאי רק בהתנה התנאי בה אבל לא בהתנה התנאי עלי' דידי' שלא נתרצית רק בתנאי,, א"כ בלא"ה א"ש קושי' הרב מהרש"א ז"ל, ודוק היטב

והנה מה דקשיא לי' להב"ש על הרב חלקת מחוקק שפי' תנאי ומעשה בד"א בקידושי שטר דבקידושי כסף בלא"ה כיון דצריך להחזיר דמיא לחליפין, ותמה עליו כיון דהוי תנאי ומעשה בד"א התנאי בטל ואז א"צ להחזיר נמצא דלא דמיא לחליפין יעו"ש, והנראה דאתי שפיר לפי דברי הרא"ש ס"פ מצות חליצה דנהי דא"צ ליתן מטעם תנאי עכ"פ מתורת חוב צריכה ליתן יעו"ש, א"כ אכתי בנידון דידן צריכה להחזיר ואכתי דמיא לחליפין ואתי שפיר דברי הרב חלקת מחוקק ודוק היטב

שם ושיהי' התנאי קודם למעשה יעו"ש והנה לפי שרבו בזה השיטות צריך אני להאריך קצת הנה רש"י ז"ל כתב שם אמתני' שזכרנו וז"ל וה"ה נמי דבעינן תנאי קודם למעשה מדלא אמר תנו להם אם יעברו משמע דאם אמר הכי לא אתי תנאה ומבטל מעשה דמתנה דקדמי' וכו' יעו"ש ועיין בכתובות דף נ"ו ע"א בתוס' ד"ה ה"ז מקודשת וכו' וז"ל ותימה א"כ אמאי היא מקודשת הרי התנה בפי' שאם יהא לה עליו שאר כסות ועונה שאינה מקודשת וכו' ואור"י דאי לאו דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר ה"א דשום תנאי אינו מבטל המעשה ואפילו לא יתקיים וכו' והשתא דילפינן מהתם דמהני תנאי לבטל המעשה אמרינן דדוקא כשאין מתנה עמ"ש בתורה וכו' עכ"ל יעו"ש היטב. והנה דברי רש"י ז"ל בקידושין ודברי התוס' בכתובות תמוהים מאוד דמה דאמרינן בכ"מ דלא אתי דבור ומבטל מעשה היינו היכא שהוא מבטלו והמעשה כבר נעשה והכא הרי עושה השתא המעשה על תנאי והשתא הוא בשעת דיבור התנאי ואכתי דיבור ודיבור הוא ועיין מהרי"ט בחידושיו על הרי"ף קידושין ועוד קשיא להו בדברי רש"י ז"ל דהא קיי"ל דתכ"ד מצי לחזור יעו"ש

והנראה בכוונת דבריהם הוא בשאציע דברי הרמב"ן פ"ב דביצה אההוא דאמרינן שם בההוא גברא דאמר הבו ד' מאה זוזי לפלניא ולנסוב ברתיה דמתנה זכה וברתי' אי בעי נסיב וכו' אבל אי אמר לנסוב ברתי' דהוי תנאה יעו"ש והנה הרז"ה פי' להרישא משום מעשה קודם לתנאי ולזה באם אמר הבו ד' מאה זוזי והדר לנסוב לברתי' לא מהני יעו"ש, וכתב הרמב"ן במלחמות בשם הראב"ד וז"ל מי שאמר זה לא שקל במאזני משפט והוא רצה לומר שאם אמר זה האיש תנו לפלוני מאתים זוז אם ישא את בתי יטול ר' זוז ולא ישא את בתו ע"כ יצא משפט מעוקל ח"ו לא תהא כזאת בישראל עתה אגלה הסוד הנעלם מבני אדם שהראשונים לא פירשוהו כי כל מה שאמרו חז"ל בתנאי כפול ותנאי קודם למעשה וכו' לא נאמרו אלא כשהמעשה נעשה מיד כעין נתינת גט וחליצה שאין התנאי מבטל המעשה למפרע אא"כ נעשה כראוי ובחוזק תנאי ב"ג וב"ר שהיו מבקשים ממשה שיתן להם נחלתם מיד וכו' יעו"ש היטב, ומעתה יתבארו היטב דברי רש"י ותוס' ז"ל והנראה דמה שכתבו דאם התנאי הוא בתר המעשה לא אתי תנאי מבטל למעשה שקדמי' דהכוונה הוא כיון דע"כ השתא איכא מעשה כמו שכתבנו וא"כ אנו דנים על שעה שהתנאי יבטל המעשה רצוני לומר כיון דבכל תנאי בממ"נ אי יתקיים א"כ לית לן ולא מידי וע"כ אנו דנים רק אי לא יתקיים התנאי א"כ אז רצוני בשעה שלא יקיים התנאי א"כ באמת הוא מבטל להמעשה כיון דאז הוא עוקר, להמעשה שכבר נעשה, וע"ז שפיר אנו אומרים דאם לא נעשה כראוי אינו יכול לבטל המעשה ומעתה באו דברי רש"י ותוס' על נכון כמבואר להמעיין היטב ומ"ש רש"י שם בקידושין לא אתי תנאה ומבטל וכו'