יד שלמה )רמב"ם( כג

מ"ש הה"מ בפ"ד שם על מ"ש הראב"ד דצריך לומר רוצה אני כתב דזה הוי כמכר ולא מצינו שיצריך הר"א ז"ל לומר רוצה אני יעו"ש ונראה דודאי ס"ל להראב"ד דבאגב אונס וזוזי דלא צריך רוצה אני רק הכא דהוא אגב אונס לחוד לזה בעי רוצה אני ולזה גם הראי' להרמב"ם שהביא הרשב"א בחידושיו דאי אגב אונס גמר וזבין כ"ש דגמר וקני יעו"ש. ובאמת אין זו ראי' דבאגב אונס וזוזי שאני ולא אגב אונס לחודי', ולכאורה נראה דהרשב"א ס"ל בזה דמהני אנסוהו לקנות כהרמב"ם ואמנם גם כהראב"ד ס"ל דהוא דוקא ברוצה אני וא"כ כך כוונתו דאי אגב אונס וזוזי גמר וזבין בלא רוצה אני כ"ש דגמר וקנה, ברוצה אני אך באמת נראה להוכיח מהרשב"א גופי' בחידושיו שם דסובר כהרמב"ם דגם בלא רוצה אני מהני דהנה ז"ל שם א"נ איכא למימר דלאו משום קונה ונקנית קאמר אלא משום האשה דכיון דתנא האשה נקנית משמע שאין הקנין תלוי באיש אלא אף באשה אבל אי תנא האיש קונה הוי במשמע שהכל תלוי בו וכל שמקדש בע"כ וברצונו מקודשת עכ"ד. ולכאורה נימא השתא ג"כ איפכא דהכל תלוי בה וכל שאנסוהו לקדש הוי קידושין. ובהכרח צ"ל דהרשב"א לשיטתו באמת כן דאם אנסוהו לקדש דמקודשת דהרי סובר כהרמב"ם. ומ"ש הרשב"א דתנא האשה דהקנין תלוי אף באשה דמשמע דגם בו תלוי הקנין. הכוונה היכא שאנסה דאז תלוי בה ג"כ והשתא יש להבין הרשב"א דצריך ראי' לדינו של הרמב"ם מהסברא אמאי לא הביא מש"ס מפורשת דהרי לפי פירושו הוא ש"ס מפורשת וכמו שכתבנו ולכן מוכרח מזה דהוא ז"ל ס"ל כהרמב"ם דגם בלא רוצה אני מהני ולזה לא יכול להביא מהש"ס הנ"ל דמצינן לאוקמי ברוצה אני. הרי הוכחנו דסובר דבאנסוהו לקנות דגם בלא רוצה אני מהני. ומעתה הראי' שהביא אינו מוכרח. ולא עוד אלא שאני תמה ביותר על מאור עינינו הרשב"א ז"ל שסותר דברי עצמו שכתב להדיא לקמן דף נ' ע"א בההוא דרצה להוכיח דדברים שבלב לא הוי דברים מויקריב וכו' ומגיטי נשים דכופין עד שיאמר רוצה אני. ודחי הש"ס וכו' ותמה הרשב"א מסוגיא דב"ב וכתב לבסוף וז"ל ואכתי קשיא לי אמאי לא יליף לה מתלוה וזבין דקיי"ל כר"ה וכו' אלמא דברים שבלב אינן דברים וכו' וי"ל דהתם שאני דאגב אונסו וזוזי גמר ומקנה ולא שייכא בהא כלל יעו"ש. הרי שכתב בעצמו דהתם הוא רק אגב אונס וזוזי א"כ מעתה מה מקום ראי' יש להרמב"ם וכמו שכתבנו לעיל. ועוד נראה לענ"ד דמוכח בהדיא כן מסוגי' הש"ס פרק חזקת דף מ"ח דהוכיח דתלוה וזבין זביני' זביני מיקריב דכופין עד שיאמר רוצה אני ודחי שאני התם דניחא לי' בכפרה וכן דחי אהא דרצה להוכיח מגיטי נשים וכו' דמצוה לשמוע דברי חכמים וכו'. ויש לדקדק כיון דבמכר והיינו בתלוה וזבין לכ"ע לא בעי רוצה אני וכמו שמבואר להדיא מדברי הה"מ שהבאתי בריש דברינו יעו"ש. ומעתה יש לדקדק מאי הוכיח מיקריב ומגט דאומר רוצה אני ולכן נראה מוכרח בזה דודאי בקרבן ובגט דבעי רוצה אני הוא באמת הטעם משום דודאי בתלוה וזבין דאיכא אגב אונס וזוזי לזה לא בעי רוצה אני. אבל בקרבן ובגט דלא שייך רק אונס לחודי' ולא אגב זוזי לזה בעי רוצה אני. ולכאורה הי' נראה לענ"ד להוכיח עוד מדאפלגי רב אשי ואמימר בתלוה וקדיש ולא פליגי בגט כגון היכא דאינו מחויב מדינא לגרש ואנסוהו לגרש דלאמימר מהני ולרב אשי לא מהני. לכן משמע מזה דבכה"ג דליכא רק אגב אונס לחודי' גם לאמימר לא מהני וע"כ לא קאמר אמימר דמהני רק באנסה דאיכא אגב אונס וזוזי ולא באגב אונס לחודי' אך אי משום הא לא אירי' והוא לפמ"ש הרשב"א לקמן דף נ' שם ליישב הא דמשמע שם בב"ב דלר"ה בלא טעמא דניחא לי' בכפרה מהני והאיך הביא לקמן לדחות דלא מוכח דברים שבלב מקרבן משום דשאני התם דניחא לי' בכפרה וכתב הרשב"א ז"ל א"נ טעמא דניחא לי' בכפרה הוי עיקר אפילו לר"ה דאל"ה אפילו לר"ה לא קרי בי' לרצונו דר"ה תלוה וזבין קאמר תלוה ויהיב לא קאמר והתם לכאורה תלוה ויהיב הוא אלא דחשבינן לי לזביני משום הכפרה וכו' יעו"ש. ומעתה י"ל דלזה לא אפליגי באנסוהו לגרש בהיכא שאינו מחויב מדינא לגרש משום דהוי תלוה ויהיב. אך שתמהני על הרב העיטור שכתב דלאמימר מתוקמא מתני' דהכא בלא רוצה אני יעו"ש ויש לתמוה דהא במכר משמע לכ"ע לא בעי רוצה אני וכמ"ש לעיל וא"כ מה"ת ניבעי הכא לאמימר רוצה אני וצ"ע ועיין מה שכתבנו בדיני חליצה מזה לענין אם אנסה לחלוץ דהוכחנו ממתני' כיון דתני וקונה את עצמה בחליצה וקשה הרי וקונה הוא בע"כ כדאמר אי תנא קונה ה"א אפילו בע"כ ולכן הוכחנו דמהני ולפי דברי הרשב"א שכתבנו לעיל דמקונה ונקנית אין שום ראי' רק הש"ס מהאשה קאמר וכמ"ש לעיל א"כ אין ראי' ועיין מ"ש שם, ונסתפקתי לפמ"ש הרשב"א בחידושיו קדושין דף כ"ג בכללא דאמרינן זכין לאדם שלא בפניו דהדין דזהו שנתרצה כששמע ולא בשצוח כששמע וכתב הרשב"א דזהו באם הדבר לא הוי לו זכות גמור אבל היכא שהדבר הוי לו זכות גמור אע"פ שצוח זכה ולזה בעבד דזכות גמור הוא לו שמכניסו תחת כנפי השכינה אע"פ שצוח הוי שיחרור יעו"ש. ונסתפקתי באנסוהו לקדש והדבר הוא לו זכות גמור היינו הקידושין א"כ י"ל דמהני לכ"ע וכן לרב אשי ואם אנסוהו דקאמר הוא עשה שלא כהוגן דבכה"ג לא אקרי עשה שלא כהוגן. ודאי לענין ממון כגון שאנסוהו לקנות או לזבין ודאי במה דיוכל למיהוי זכות גמור הוא משום ממון י"ל דהוי בגדר צד חוב והוא משום גדר שונא מתנות וכמ"ש הרשב"א ז"ל שם. ואי"ה נדבר עוד מזה בס"ד ודוק היטב

שם הלכה ג' פסק הרמב"ם דבקידש אשה באיזה דבר ואמרה תנוהו לאבא או לאביך או לפלוני דאינה מקודשת יעו"ש וכ"ה בש"ע אה"ע סי' ל' ס"ח יעו"ש והנה זה נובע מהש"ס קידושין דף ח' ת"ר התקדשי לי במנה