יד שלמה )רמב"ם( כב

וחצי' ב"ח הכתוב מדבר שפיר פוסק דמקודשת בכ"מ באומר חרופתי וזהו ברור ונכון ליישב דעת הרמב"ם ז"ל ודוק היטב

שם הלכה ו' כתב המקדש בביאה דעתו על גמר ביאה וכו' הנה ראיתי להרב נודע ביהודה מהדו"ק שחידש דבר חדש דמה דאמרינן דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה זהו על הרוב ומ"מ איכא מיעוטא שמתעברות מביאה ראשונה יעו"ש והנה באמת חידוש ופלא גדול בעיני על רב מובהק כמותו שנעלם ממנו לשון הר"ן בסוגיין וז"ל ומיהו ביבמה דמיקדשה בהעראה אפילו גמר ביאתו קנה מתחילת ביאה והיינו דתנן התם וכו' כה"ג לא חולץ ולא מייבם ואמרינן עלה בגמרא קפסיק ותני ל"ש מן האירוסין ול"ש מן הנשואין וכו' וכ"ת א"כ דתחילת ביאה קונה ביבמה מאי מפרקינן התם גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שני' הו"ל לומר גזירה תחילת ביאה אטו סוף ביאה וכו' י"ל דכולהו ביאה ראשונה ביאת מצוה היא ושריא דעיקר מצות יבום להקים זרע הוא ואע"ג דעל הרוב אין אשה מתעברת מביאה ראשונה זימנין דמיתעברא עכ"ל הרי חידושו מבואר בהר"ן והנה ראיתי בירושלמי ביבמות פרק הבא על יבמתו סוף הלכה ה' א"ר אבא בר ממל הדא אמר כה"ג שקידש אשה בבעילה אינו כבא על הבעולה עכ"ל הירושלמי וחידוש בעיני על שלא הביאו הפוסקים הירושלמי הנ"ל ונראה דלזה לא הביא הרמב'"ם דכה"ג אסור לקדש בביאה. והנה התוס' בקידושין דף י' שם תירצו בשם הרשב"א דס"ל דוקא בלא גמר ביאתו אזי קונה בהעראה והכא בשגמר ביאתו וריב"ם תירץ דאיירי בפירש שיקנה בהעראה יעו"ש. ואפשר דס"ל להריב"ם כשיטת המיימוני שהובא בב"ש סי' למ"ד דאם העדים מסופקים אם קרוב לו או לה הוי מקדש בלא עדים יעו"ש ומעתה בלא פירש הוי מקדש בלא עדים דלא ראו דבר ברור בשעת קידושין דבתחילת ביאה לא ידעו אם לא יגמור ביאתו ולזה צריך לפרש דמקדש בהעראה זהו הנלענ"ד בטעמו של הריב"ם והרשב"א אזיל לשיטתי' דמפרש בחידושיו ליבמות הך קרוב לה בכת א' ולית לי' כדברי המיימוני הנ"ל א"כ לא שייך מה שכתבנו ודוק היטב

שם הלכה ח' כתב וז"ל הי' מדבר עם האשה על עסקי קידושיה ורצתה, ועמדה וקידש וכו' ופי' בכ"מ דמ"ש רבינו ורצתה היינו שאמרה הן, ובלח"מ הקשה לפ"ז מאי פריך בש"ס במאי עסקינן אילימא וכו' אמאי לא משני דאיירי בדיבר עמה על עסקי קידושי' רק שלא אמרה הן יעו"ש שתירוצו דחוק ולכן נלענ"ד בכוונת הרמב"ם ז"ל בע"א והוא לפי מה שהביא הה"מ שם דעת הרשב"א והעיטור שנחלקו בעסוקין וכו' ונעתיק ל' הרשב"א בחידושיו וז"ל אמר אביי מענין לענין באותו ענין וכו' והיינו תנאי דר' דאמר עסוקין באותו ענין כר' יהודה ור"א בר"ש כר"י והילכך הלכה כראב"ש ואפילו נסתלקו מענין לענין ובאותו ענין וכתנאי דקאמר לאו אדשמואל קאי רק אעיקר פלוגתי' דר"י ור"י והני תנאי כהני תנאי קאמר ובתוספתא מצאתי וכו' דגרסינן התם נתן לה קידושי' ולא אמר הרי את מקודשת לי ר"י אומר מקודשת וכו' ר"י אומר אינה מקודשת ואם היו עסוקין באותו ענין מקודשת אלמא לא נחלק ר"י אלא בשאין עסוקין באותו ענין יעו"ש שהאריך בזה. ומעתה נראה דס"ל להרמב"ם ז"ל כיון דהא חידוש הוא דבאין עסוקין באותו ענין ממש דלא בעינן אמירה בפי' לזה ס"ל דבעינן עכ"פ קודם שקידש דהיינו בשעה שעסקו בצרכי זיווגם לא בשעת עסוקין באותו ענין ממש רק בעת שדיברו מענינים אחרים כגוונא דכתיבנא בצרכי זיוגם אמרה היא הן ס"ל דלשון זה מורה שנתרצית על כל מה שדיברו ומסכמת על הקידושין א"כ כשעמד וקידש מהני משא"כ כשלא אמרה הן מנ"ל דידעה דלשם קידושין הוא כיון שכבר הפסיקו ודיברו מענינים אחרים. ומעתה לק"מ קושי' הלח"מ דלישני דדיברו על עסקי קידושין רק שלא אמרה הן דא"כ אכתי תקשי מנא ידעה מאי קאמר כיון דכבר הפסיקו לדבר בענינים אחרים ואם נאמר דנוקמא בעסוקין באותו ענין ממש ז"א דבזה שוב לא בעינן אמירת הן א"כ אכתי תיקשי אע"ג דלא אמר נמי ושפיר הקושי' בממ"נ והדברים ברורים בעזה"י בישוב לשון הרמב"ם ז"ל ודוק היטב

שם בהלכה כ"ג כתב ואחר שיגמור הברכה יקדש וכו' ודעת הרא"ש פ"ק דכתובות ג"כ דצריך לברך ואח"כ יקדש יעו"ש ובזה אמרתי טעם לשבח בההוא דקיי"ל בגיטין וקידושין לא מהני חזרה תכ"ד וכבר כתב הרשב"ם דגזירה מדרבנן הוא יעו"ש. ואומר הטעם דכיון דמברך תחילה אם יועיל חזרה יהא ברכה לבטלה ודוק, ולפ"ז י"ל בקידושין על תנאי לא יברך רק בשעת קיום התנאי דיש לחוש שמא לא יתקיים התנאי ויהא ברכה לבטלה אך לפ"ז איך נעשה בתנאי שהוא בשב ואל תעשה אך האמת דבתנאי שהוא בשב ואל תעשה מברך מיד דמוקמינן אחזקתי' שלא יבטל דמהאי טעמא התירו לינשא בתנאי שהוא בשב ואל תעשה עיין בר"ן פרק מי שאמר ובאה"ע סי' קמ"ג בזה יעו"ש ויש להמתיק יותר במ"ש בדעת הרשב"ם בחזרה תכ"ד והוא דלפי מ"ש התוס' בר"ה דף ל"ג דאינו עובר על לא תשא בברכה רק מדרבנן לזה רק מדרבנן הוא דעיקר העבירה רק מדרבנן ודוק, ועיין ברא"ש בפ"ק דכתובות האריך בענין הברכה יעו"ש מה שתירץ דיכול לקיים מצות פ"ו ע"י פילגש יעו"ש ולדעת האוסרים פילגש י"ל כדברי הרשב"א בתשובה סי' י"ח דכל שאינו תלוי בדידי' רק בחבירו לא שייך ברכה דשמא לא יתרצה חבירו יעו"ש וכיון דקידושין אינו רק מדעתה לא שייך ברכה ובמלך שהוא בעל כרחה שוב שייך תירוץ הרא"ש דמלך לכולי עלמא מותר בפילגש ודוק היטב

ברמב"ם פ"ד מהלכות אישות הלכה א' כתב באיש שאנסוהו לקדש דמקודשת גם בלא רוצה אני יעו"ש ודעת הראב"ד דצריך לומר רוצה אני יעו"ש ודעת העיטור דגם ברוצה אני לא הוי קידושין, וטעמו דלא אמרינן רק אגב אונסא דזוזי גמר ומקנה ולא אגב אונס לחודי' כ"כ באות מ' מודעה יעו'"ש ולפ"ז באמת