יד שלמה )רמב"ם( טז

עצמה לכך יעו"ש. ותמוה דנהי דליכא עליה מלקות בלא הכינה עצמה אכתי איכא מלקות עליו, ודוחק לומר שאם לאו דלא תהי' קדשה רק בהכינה עצמה גם הוא בעי שיהא בהכין עצמו לזה, אך הנראה כמו שכתבנו לעיל דכוונת הרמב"ם במה שהוא לוקה לפי שגרם הקדשה א"כ א"ש דאכתי עיקר הקדשה הויא היא ויש להאריך בזה ואין כאן מקומו ודוק היטב

והנה ראיתי למרן הכסף משנה פט"ו מאיסורי ביאה ה"ב שהביא קושי' הר"א בנו של רבינו על מ"ש שם שאין לך בכל חייבי לאוין מי שלוקה על בעילה בלא קידושין וכו' דא"כ מאי כתב רבינו פ"א מהלכות נערה בתולה היתה בתולה זו אסורה על האונס וכו' או שהיתה מחייבי לאוין אם התרו בו ה"ז לוקה ואינו משלם קנס וכו' ולדבריו ממ"נ אם קידשה ליכא קנס דליכא לא אונס ולא פיתוי ואי לא קידשה אינו לוקה וכתב הכ"מ וז"ל ואני מתרץ בה דלעולם בלא קידושין היא ואם התרו בו משום קדשה לוקה משום קדשה וכו' וזה שהצריך בספ"ב שתכין עצמה לכך לענין חיובא במלקות לא לענין חיובו הוא אלא לעולם אם הי' הוא בעדים לוקה יעו"ש היטב ומעתה מן שמיא אנהרינהו לתרץ כל הקושי' וסתירות שהקשינו לעיל על דברי הרמב"ם והוא דהנה בלא"ה כבר כתב מרן הכסף משנה ספ"ב מנערה דהרמב"ם סותר עצמו במ"ש פ"א דפעם א' מקרי קדשה וסותר דבריו פ"ב מנערה דבעי שתכין עצמה יעו"ש שכתב שסמך עצמו על שם וזה דוחק, ולכן אומר דדבר ברור הוא לפי דברי הר"א הנ"ל דדברי הרמב"ם בדיוק הוא והוא דאדרבה שם בפ"א לא כתב שהיא לוקה כמו שהקשיתי לעיל אמנם הוא הדבר דלזה לא לוקה היא משום דברי הר"א הנ"ל שכל שאינה מכנת עצמה אינו לוקה היא רק הוא, ומעתה מבואר דאי אפשר לומר כמו שכתבנו לעיל דלזה ילקה הבועל משום גרם הקדשות דלפי דברי כר"א אי אפשר לומר כן, וע"כ צ"ל דסמך אקרא דלא יהי' קדש, ומעתה זכינו לדין דיצא לנו דבר חדש לפי דברי הר"א הנ"ל דבאם לא הכינה עצמה לוקה הוא ואינו משלם דלפי דבריו זהו כוונת הרמב"ם פ"א מהלכות נערה במ"ש היתה בתולה זו אסורה על האונס וכו' או שהיתה מחייבי לאוין אם התרו בו ה"ז לוקה ואינו משלם והוא משום קדשה בלא הכינה עצמה ולפ"ז הא דמשלם במפתה הוא בלא התרו בו ולפ"ז מה מאוד תמוהים דברי הרמב"ם ספ"ב מנערה שכתב ואין קידושין קונסין אותו היינו בלאו דקדשה שלא חייבה תורה קנס אלא לאונס ומפתה אבל זו שהכינה עצמה וכו' עכ"ל. ולפי דעת הר"א הרי לעולם אינו משלם רק בלא התרו בו ואיך כותב הרמב"ם דבלא הכינה עצמה משלם הלא לדברי הר"א מ"מ הוא לוקה דזה הוא שכתב הרמב"ם פ"א דלוקה ואינו משלם והדבר תמוה וצע"ג, ובאמת בעיקר קושי' הר"א על רבינו שהביא הכ"מ, לענ"ד לק"מ דודאי די"ל דאיירי בקידשה ואי מה שהקשה דא"כ בין התרו בין לא התרו בו אינה בת קנס דליכא לא פיתוי ולא אונס לא ידענא דלהדיא קאמר בקידושין דף מ"ו ע"א דיכילנא לשנויי לכו בפיתה לשם אישות הכתוב מדבר וי"ל דהרמב"ם סובר כהך מ"ד ופי' כפי' התוס' דמה דסיים שם אי הכי לאו היינו בניחותא יעו"ש וצ"ע בכל זה

והנה התוס' כתבו בסנהדרין דף ע"ד ע"ב ד"ה והא אסתר וכו' וא"ת כשנתרצית אסתר וכו' שהקשו למה לא גירשה מרדכי כדי שתהא רשאי להחזירה ותירצו פן יודע למלך. ועיין מהרש"א דלא קשיא להו טפי דהוה לי' לגרשה שלא תהא באיסור א"א יעו"ש. ונלענ"ד דס"ל להתוס' בשיטת הרמב"ם בלאו דקדשה. לזה גם אם תהא פנויה תהי' באיסור לאו ומה לי איסור לאו ומה לי איסור כרת כמו שאמרו ביבמות דף קי"ט לזה קשיא להו דיהא רשאי להחזירה. אך דמדברי התוס' קידושין דף ו' ע"א בד"ה לא יהא לו עסק עמהן וכו'. וקשה תינח בקדושין בגירושין מה בכך אם יסבור שאינה מגורשת יעו"ש וקשה אי נימא דס"ל כהרמב"ם מה בכך הרי הוא בלאו דלא תהי' קדשה אך באמת אי משום הא לא איריא די"ל דס"ל להתוס' דדוקא כשהוא לשם זנות אז מקרי קדשה משא"כ כשמכוון לשם אישות לא מקרי ביאת קדשה וכיון שהוא יסבור שאינה מגורשת נמצא שהוא, מכוון בביאתו לשם אישות כמו קודם גירושין. ובלא"ה לפי דברי הרמב"ם צריך שתכינה עצמה לכך כמ"ש ספ"ב מנערה שהבאתי לעיל אך מ"מ יש להביא ראי' מדברי התוס' דס"ל דלא כהרמב"ם והוא ממ"ש התוס' בגיטין דף פ"ד ע"א ד"ה ע"מ שתבעלי לפלוני מיהו משום כן א"צ להגיה דשפיר דייק מדקתני ע"מ שתבעלי לפלוני משמע דוקא לפלוני דלא חשוב הפלגה בדברים במה שיש שם איסור פנויה אבל אבא ואביך לא עכ"ל. הנה משמע מדבריהם דליכא לאו בביאת פנויה דודאי הא ליכא למימר דלא הוי הכינה די"ל משום התנאי מקרי הכינה עצמה. אך בלא"ה יקשה על התוס' דעכ"פ עשה דכי יקח איתא גם בלא הכינה ולפ"ז נראה דאין ראי' מדברי רש"י בגיטין שם שכתב בד"ה אמר לך רבא לא דמיא וכו' ושתבעלי לפלוני נמי אפשר דמשחדא לי' וכו' ואם אינו רוצה לבעלה באיסור ישאנה ויבעול בהיתר וכו' דמשמע לכאורה כהרמב"ם די"ל דעכ"פ עשה דכי יקח איתא ומשום ביטול מ"ע נגעו בה ולפ"ז י"ל בפשיטות דהרמב"ם שלא הביא לענין העראה רק לענין שלא כדרכה דהא הרמב"ם הזכיר בדבריו מפתה ובמפתה בהכינה עצמה ליכא קנס דאיכא חיוב מלקות כפי מה שכתבנו ולפ"ז שוב מוכח דקדשה גם בהעראה חייב כמבואר לפי דברינו רק בשלא כדרכה הוא דליכא חיוב קדשה. יצא לנו לפי דברינו דשפיר איכא קנס בהעראה להרמב"ם בלא הכינה עצמה רק לאחד ומ"מ צריך עיון דאם נאמר דהרמב"ם מדמי להו להדדי העראה לשלא כדרכה לענין קנס למה לא נדמה להו להדדי לענין חיוב קדשה ולכן בירורן של דברים כך הוא דודאי הירושלמי דבאו עלי' בני אדם