יד שלמה )רמב"ם( י

ובש"ס משמע דלגבי מכר מצד המוכר אנו דנין רק הטעם כמ"ש בש"ס משום דהכא כתיב כי יקח והכא ומכר וכו' אבל עכ"פ הדבר אמת דהמוכר שוי' דעתו לגבי החפץ כדבר של הפקר ומעתה נראה דכיון דבשעת הקנין שמקנה החפץ להקונה הרי דעתו בתורת כסף ולא בתורת חליפין ולאח"כ הרי הוא מסלק עצמו מן החפץ והאיך יוכל לקנות בתורת חליפין משא"כ במציאה שם אף שנפל עלי' וגלי דעתי' דלא ניחא לי' בד' אמות מ"מ כיון דעכ"פ הוא מתכוון לקנות קני לי' ה"ד אמות ממילא אף לאחר כן שלא הי' שוב בדעתו הכוונה לקנות בנפילה כיון שהוא בתוך הד' אמות קני דודאי לא שייך לומר שכל היותו בתוך הד"א לא יהי' רק במחשבת קנין בנפילה ולא יסלק רק ממחשבה זו ולזה אמרינן כל שמסתלק בתוך היותו בד"א ממחשבת הנפילה קא קני ממילא מהד"א משא"כ התם כמו שביארנו אבל בקידושין דדנין מצד הבעל שייך סברא הנ"ל כמו במציאה ודוק היטב

ובזה אתי שפיר ג"כ מה דקשיא לכאורה ממלוה ופרוטה דדעתי' אמלוה ואינה מקודשת וקשה ג"כ כנ"ל ולא שייך הכא מה שכתבנו דהרי בקידושין מצד הבעל דנין אבל לפמ"ש לעיל א"ש דהרי בסנהדרין דף י"ט פי' רש"י דלזה דעתי' אמלוה משום דחשיב יעו"ש אם כן ודאי דזהו דאמרינן כדעת הי"א הנ"ל דבקניות דאורייתא קא קני זהו היכא שאין שום נ"מ בין קנין זה לזה רצוני שאין יוצא מזה להקונה או להמקנה מזה יותר מזה ואין שייך להקפיד בקנין זה דוקא אבל הכא כיון דאמרינן דמחמת חשיבות המלוה דעתי' לקדש בהמלוה הוי כמקדשה בפרוטה ובפחות מפרוטה דודאי דעתה אפרוטה ומתקדשת מזה וה"נ דכוותי', ואתי שפיר ג"כ מה שיש להבין כנ"ל ממקדש במלוה דאינה מקודשת ובהנאת מלוה מקודשת אף דבמלוה יש ג"כ הנאה וקשה להי"א כנ"ל ולהנ"ל א"ש כמבואר למעיין בזה ודוק היטב

ובזה יש לומר מילתא חדתא במ"ש הב"י באה"ע סי' קכ"ט בשם מהר"י מווינא שפקפק בנתינת שני גיטין לאיזה ספק מטעם מלוה ופרוטה דעתה אמלוה ואפילו מאן דסובר דדעתה אפרוטה משום דהכל יודעין דמקדש במלוה אינה מקודשת משא"כ הכא ולפמ"ש נראה דודאי בלא"ה ע"כ אנו צריכין לומר דעיקר פקפוקו הוא כשנותנין סתם ולא מגלין להבעל דמשום ספק נותנין דאל"כ לא שייך דעתי' ע"ז שאינו גט וע"כ כנ"ל והיינו כיון שרואה שנותנין גט שני סובר דודאי השני מועיל יותר דאם לא כן למה כותבין השני והוי כמו מלוה ופרוטה דדעתי' אמלוה משום החשיבות והכא נמי הגט השני יש לו חשיבות יותר לדעתו ומעתה נראה לפי מה שכתבנו לעיל בשם הי"א הנ"ל דכיון שרוצה לגרש שפיר מתגרשת בגט המועיל אף שאין זה שדעתו עליו מכל מקום מועיל ודוק היטב

ונחזור לדברינו בקושיא שהתחלנו בה והנה כבר יעדתי לעיל לבאר דדברי הירושלמי הם ע"כ כשיטת הי"א שהבאתי ונבאר הענין הנה לכאורה יש לדקדק בעיקר דברי הירושלמי שהוכיח דשטר ע"כ שאינו שוה פרוטה דאל"כ כסף הוא ויש לדקדק לפמ"ש הר"ן פרק האשה נקנית שם דף כ"ו ע"א בההוא דקאמר רב ל"ש אלא במקום שאין כותבין את השטר אבל במקום שכותבין את השטר לא קנה וכו' ופי' הר"ן דגם בשטרי קנין קאמר דבמקום שקונין בשטר לא סמכה דעתי' דלוקח עד דנקט שטרא יעו"ש והנה לענ"ד נראה דלפ"ז גם בשטרי קדושין ג"כ נאמר כן וכמו במכר לענין הלוקח דמשום דהתם המוכר נותן שטר כמו כן הכא נימא לענין קידושין באתרא דנהיגי לקדש בשטרא דלא תהא מקודשת בכספא דלא סמכה דעתה ואין לומר דבאמת כן ז"א דא"כ תקשה דברי הירושלמי דילמא לעולם שטר ששוה פרוטה וא"ת כסף הוא דילמא הנ"מ הוא לענין דנהגי לקדש בשטרא וקידש בכספא דאינה מקודשת דלא סמכה דעתה נמצא דמתורת כסף לא היתה מתקדשת רק במה שכתוב בה ולכן נראה דודאי בהך דינא שכתבנו לדמות קידושין למכר ודאי קושטא הוא אך כוונת הירושלמי הוא אדרבא לפמ"ש לעיל לחלק בין מכר לקידושין וכמו שאבאר בעזה"י דודאי די"ל בעיקר דינא דבמקום שכותבין את השטר שיקנה בלא השטר כיון דבאמת הוא קונה בלא שטר רק משום דלא סמכה דעתי' הוא א"כ הוי לן למימר כדברי הי"א שיקנה ממילא וכנ"ל אך כיון דכבר כתבנו לעיל בישוב קושי' הרשב"א חדא דאינו קונה בע"כ וגם מעודר בנכסי הגר וכסבר דשלו הן דלא קנה וכתבנו לחלק בין אם מתכוון עכ"פ לקנות ובין שאין מתכוון לקנות א"כ כיון דלא סמכה דעתי' עכ"פ לפי זה אין מתכוון לקנות ודמיא לעודר בנכסי הגר והכא נמי כנ"ל שאינו יודע שמהני קנינו ולא סמכה דעתי' ומעתה בקידושין ליכא למימר כנ"ל דבקידושין אנו דנין מצד הבעל והבעל שפיר קני לה ולא דמי לעודר בנכסי הגר דשם ליכא דעת אחרת מקנה אבל אי הוה דעת אחרת מקנה שפיר הוה קני לה א"כ הכא בקידושין שמצד הבעל קני לה הוי לדידה כמו בעודר בנכסי הגר ובדעת אחרת מקנה שהוא מתורת זכיה שלא בפניו כמו כן הכא כיון שהיא מתרצית להתקדש רק דלא סמכה דעתה אמרינן שהוא קונה שלה שלא מדעתה משא"כ במכר שפיר אמרינן דהלוקח לא סמכה דעתי' ואין לומר כיון דדעת אחרת מקנה לו קני מטעם זכי' ז"א דזה לא הוי לו זכות בלא שטר כיון דמצי לקנות בשטר משא"כ באשה דטב למיתב טן דו שפיר הוי זכות כמבואר בפוסקים ודוק היטב. היוצא לנו מדברינו הנ"ל דודאי עיקר קושית הירושלמי הוא בקידושין דוקא דדנין מצד הבעל משא"כ היכא שאין דנין מצד הבעל כגון בקנין בנידון דידן בחליפין לא שייך כלל קושיא זו דלא שייך כלל לומר סברת הי"א הנ"ל א"כ ודאי די"ל דיש ב' קנינים בכסף חדא מתורת כסף וחדא מתורת חליפין והנ"מ הוא באתרא דנהיגי