יד אליעזר חלק ב נח

ד"ה הרי הית כו' והאריך בזה. ולבסוף הביא ד' הפלתי שכ' דמפלת נפל שיש בה דיו לידה לענין דם לידה ודם טוהר יש להם ג"כ דין מניקה זה ודאי נכון וכן הסכים בס"ט אבל ד' החו"ד תמוהין עכ"ד יעוש"ה

סימן קצ

סעיף א (א) שתרגישא. עי' חו"ד ס"ק א' שכ' דאם בדקה עצמה ונמצא דם טמאה אפי' בלא הרגשה מדאורייתא דאמרי' דודאי ארגשה רק שטעתה ותלתה בהרגשת עד כמ"ש הרמב"ם פ"ט מהל' א"ב כו' עכ"ד וכ"כ בפשיטות בחדושים ס"ק א' ועי' בפלתי לעיל סי' קפ"ג ס"ק א' שהביא דבזה האריכו השב יעקב בתשובה סי' עם הגאון ר' גבריאל ומקום ה"ס הוא במ"ש בנדה נ"ז ב' גבי בדיקת עד דאיירי בארגשה ועגול טהור דאימר הרגשת עד הוא אם הכונה הוא כפשוטה דאיירי דוקא בהרגשה וע"כ מטפאי' במשיך אבל אי לא ארגשה טהורה מה"ת או הכונה היא דאנן אמרי' דמסתמא הרגישה רק היא חושבת שלא הרגישה כי תולה הרגשתה בהרגשת עד והביא הפלתי ראי' מד' התוס' שם ד"ה אומר שהק' דלמה לא אמרי' אימר הרגשת ח"ר כו' כדאמרי' בפ"ק כו' ולכאורה אין מקום לקושי' התוס' דבפ"ק אמרי' להחמיר לטהרות דמטמא מעל"ע דאימור הרגשת מ"ר אבל כאן דבאמת הרגישה רק הא דפטורה מקרבן לאח"ז משים דתלי' בהרגשת עד איך נתלה בחשש רחוק כזה בהרגשת מ"ר מה דלא הטילה כו' או דעת התוס' דבאמת לא הרגישה וא"כ על הא דלאח"ז פטירה מקרבן לק"מ רק כל הקושי' למה תוך זמן או על שלא חייב קרבן למה צא ארגישה בזו שפיר י"ל כמו דאמרי' סבורה הרגשה שמש הוא ולהחזיקה הדם שבא בהרגשה ולחייב בקרבן כן י"ל קסבר הרגשת מ"ר להחזיקו בחזקת הרגשה ולחייבו קרבן והכל להחמיר הוא ולא להקל עכ"ד. ועי' בקו"א שם שכ' דאדרבה הא חומרא הוא לפוטרה מקרבן דלא ליתי תולין לעזרה ונדחק שם ליישב ד' הפלתי ועי' בס"ט ס"ק ג' שדחה נמי ראיית הפלתי והאריך בזה ועיין בפרמ"נ בפתחי נדה בחקירה אם מצאה דם בבדיקה אות א' שכ' לפ"ד הס"ט שם יש להוכיח מדברי התוס' להיפך מדמקשים שם אהא דאמרי' הרגשת שמש ולא הק' כן לעיל אהא דאמרינן הרגשת ער משום דשם י"ל דליכא למילף לקולא מהא דאמרינן לעיל הרגשת מ"ר להחמיר וע"כ לא הק' רק בהא דאמרי' אימר הרגשת שמש דהוי ג"כ לחומרא לפוטרה מקרבן כו' אמנם אין שום ראי' מתוס' די"ל דתוס' לא רצו להקשות לעיל די"ל דמ"ש בש"ס לעולם דארגשה כו' פירוש כפשוטו כאופן הנ"ל ואין כ"מ להקשות ע"ז ומה דל"א הש"ס לעולם דלא ארגשה ואימר מר הרגשת מ"ר י"ל דאשמעינן דגם בארגשה עגול טהור דאימר הרגשת עד הוא וע"כ לא הקשה התוס' אלא אהא דאמרינן הרגשת שמש אבל לעולם י"ל דה"ה בלא ארגשה טמאה מה"ת הנה נתבאר דאין שום ראיה מדברי התוס' לב' הצדדים הנ"ל עכ"ד ועיין במקמ"ח שכתב נמי כן לדחות ראיית הפלתי ולא ראה דברי הס"ט הנ"ל שכבר הקדימו בזה ועי"ש עוד בפרמ"נ שהביא דברי הפלתי שהביא ראיה מדברי התוס' נדה ג' א' ד"ה מרגשת כו' והשיג עליו והאריך בזה. עוד הביא דברי הפלתי שהביא ראיה מדברי הגמ"י בפ"ד כו' והביא דברי הס"ט שהשיג עליו דאין מדברי הגהמ"י שום ראיה כו' והוא דתה דברי הס"ט והאריך בזה ואח"כ הביא דברי תשובת רע"א סי' ס"ב שדחה נמי דברי הפלתי כמו שדחה הס"ט כו' ואח"ז כ' דאפ"ת דמהר"מ ס"ל הכי רובא דרבוותא לא ס"ל הכי כו' וכ' עליו אמנם אני לא מצאתי לאחד מגדולי הפוסקים שיכתוב דבר זה בביאור דבדיקת עד הוי מה"ת אפילו לא ארגישה ורק האחרונים חקרו בדין זה הש"י והפלתי והס"ט והם טרחו עצמם להוכיח דין זה מדברי הש"ס והראשונים אבל למצוא דין זה בביאור לגדולי הראשונים וכמ"ש בתשובת רע"א כו' עדיין לא מצאתי והביא דברי הס"ט סימן קפ"ג ס"ק ט' שהביא תשובת תצ"ה שכתב ובדיקת מד כתב לי הגאון מהרי"ק שמסתפק אם הוא מדאורייתא או מדרבנן וזה היפך דברי הגאון רע"א הנ"ל עכ"ד ועי"ש עוד בתשובת רע"א שהביא דהרגשת עד הוא דאורייתא מנדה י"ב א' כו' אשה כמו שתקנח עצמה לחייב בעלה חטאת כו' א"כ לבו נוקפו ופורש כו' ועי' בעמודי אור סי' נ"ט שדחה ראי' זו והאריך בזה יעוש"ה. ועוד הביא הפלתי שם ראי' מד' הרמב"ם פ"ט מהל' א"ב שכ' אין האשה מטמא מה"ת כו' והאריך בזה. ואח"כ הביא ראי' מד' התה"ד בפסקיו סי' מ"ז דכ' להדיא דרואה דם ח"ת נמי אינה מרגשת דאי מרגשת דנפתח החדר פשיטא דטמאה אלא אמרי' הרגשת שמש הוא אע"ג בכל פעם בלי תשמיש אינו רואה כלום בלי הרגשה וחשב לי' ספד"א כו'

ומיישב בזה קושי' התוס' בשבועות י"ת כו' גבי הא דפריך והא נמצא קתני כו' והאריך בזה ומסיק דהעיקר כהרמב"ן והתה"ד יעוש"ה ועי' בס"ק סי' קפ"ג ס"ק ב' שהביא נמי ד' השב יעוש"ה והר"ג הנ"ל כו' והביא נמי ראי' מד' הרמב"ם והתה"ד הנ"ל דהיכא דמצאה ע"י בדיקת עד כו' הוא טמאה ודאי מדאורייתא וכהפלתי הנ"ל ועוד הביא ראי' מד' הרשב"א במה"ב שער ד' שכ' וז"ל וההיא דר' ור"ח דקא' לי' ר"ח לר' א"א מודה שצריכה כגרים ועוד אבל א"כ עשיתי כתם כלומר דאלו משום נדה אפי' בכ"ש הי' לטמא דאלמא בעד בדוק שניהם מודים דאפי' בכ"ש טמאה נדה התם כשהניחה בקופסא וכתניא בהדיא בדקה בעד שאינו בדוק והניחתו בקופסא ודכותי' ודאי בעד הבדוק בין עגול ובין משוך טמאה נדה דודאי מגופה אתיא ובהרגשה אתיא אלא דקסברה הרגשת עד היא כדאיתא בפ' הרואה עכ"ל הרי בהדיא שכ' סברא זו דהיכא דודאי מגופה אתיא וע"י בדיקת עד טמאה נדה מה"ת דחזקה דבה גשה אתיא ומה שלא הרגישה דסבירה הרגשת עד הוא משא"כ במצאה הכתם בבגדיה או ע"ג קרקע אמרי' דלא הרגישה אינה טמאה אלא מדרבנן דליכא למתלי דטעה בהרגשת עד דהא נמצא שלא ע"י בדיקה כו' וכ' דאע"ג דבהרגשת עד הוי ספד"א מ"מ היכא דאפשר למתלי תלי' כו' והאריך הרבה בזה ופ' כן יעוש"ה ועי' בישוי"ע סי' קפ"ג ס"ק א' שהביא נמי ד' הרמב"ן הנ"ל שכ' דחזקת דם בא בהרגשה והאריך בזה וכ' דהא דתולה בהרגשת עד הוא אי' תורה דאמרי' דודאי הרגישה אלא שחשבה שהיא הרגשת שמש ועד והביא ד' הגהמ"י הנ"ל דמבואר דלא הוי רק אי' דרבנן כו' ולא אמרי' דהרגישה ותלתה בהרגשת שמש אלא שקשה ע"ז אמאי מטמאין ברואה דם מ"ת הא הוי ס' אי מהצדדין או מהמקור וספד"ר לקולא כו' ומפ"ז כ' דנ' ברור כדעת הרמב"ם דכל רואה היא בחזקת מרגשת אלא שתלתה בהרגשת שמש או עד אבל באמת הי' כאן הרגשה וא"כ יש כאן אי' תורה ואף שבהגהמ"י כ' גבי בדיקה לאח"ת דאין להחמיר בדבר כו' אין כאן אי' תורה לד' הרמב"ם שומען בזה דסוגיות הש"ס בכמה מקומות מורה כדבריו עכ"ד ועי' בפלתי שם בקו"א שהביא ראי' להפלתי דבהכניסה עד הוי ס' הרגשה דאורייתא מנדה י"ד גבי בדקה בעד הבדוק לה וטחתו בירכה כו' והאריך בזה ועי' במקמ"ח שם שכ' ויש להוכיח דדם שנמצא ע"י בדיקה טמאה מדאורייתא דתלי' כו' בהרגשת עד דאלת"ה כו' בנשים שאין להם כתמים כמו קטנה כו' דלא גזרו עלי'