יד אליעזר חלק ב נו

דא"א לטהר בלא ז"נ ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' קמ"ה שהשיג עליו על מ"ש דהמקור אינו מונח בקבוע לעולם והוא נוטה מצד לצד ולעולם לא תטמא כ' עליו דז"א קשה כלל אדרבה הוא הנותנת כיון שדרכו של מקור להתנועע ולנטות מצד לצד א"כ בכל צד נטוי וראתה דם הוי דרכו של דם לצאת כך וטמא משא"כ שבירה ושרבוב המקור ממקומו למטה חולי היא בנשים ואין דרכו בכך, וכל שאין דרכו של דה לצאת כך טהורה היא להר"ש ועוד השיג על הנו"ב והאריך בזה. וכ' אח"כ דבודאי אם האשה מרגשת ממש קשה לי להתיר אך היכא שאין הרגישה שלה אלא זיבת דבר לח כו' והאריך בזה. ופ' דלכן כשאין לו חזקת טומאה היינו אחר שפסקה מלראות דם וסתה הרגיל ופסקה בטהרה לערב וגם כל יום המחרת היתה בטהרה היינו בדיקת שחרית של יום המחרת ובדיקת ערבית שלו דהו"ל ג' בדיקות שעי"ז מתחזקת בסילוק דמי הוסת אז נ' להקל עפ"י התנאים כו' יעוש"ה. והיכא דליכא הרגשה בודאי יש להתיר לפ"ד החתם סיפר וכמ"ש הפלתי הנ"ל ועי' במשרת משה שם מ"ש ע"ד החתם סופר והאריך בזה. וכ' ע"ד הנו"ב כי הרופאים הטעוהו אשר לא הבינו ואמרו כי אין שבר כלל וכבר העיד הס"ט בשם הרופאים והפלתי הוא רב גוברין אב בחכמה ומסתמא שאל הרופאים גם החתם סופר חקר ברופאים כי זה אמת ובהג"ה שם כ' ליישב קושי' עמודי אור סי' נ"ז בנדה ל"ב דמוקי הגמ' בלידה יבישתא ולא מוקי בנעקר המקור דאינו מטמא משום נדה דלק"מ דכיון דדרך לידה שיוצא דם א"כ הי' יוצא דם אף אם לא הי' נעקר המקור לכן טמא דאין ירידת המקור גרם לדם לצאת רק הלידה דאף דאפשר לפתה"ק בלי דם עכ"ז רובן המצוי יוצא דם וכ' דגם ל"ק קושי' מנדה מ"א ב' דבעי קרא לדם שיצא דרך דופן כו' דעיקר הטעם דנפילת המקור גרם לדם לצאת משא"כ הכא דהדם יוצא מעצמו עכ"ד. ועי"ש עוד בחתם סופר סי' קע"א קע"ג מ"ש והאריך בזה. ועי' בעטרת חכמים חיו"ד סי' י"ח מ"ש ע"ד הפלתי והמע"צ והנו"ב הנ"ל והשב יעקב ת"א סי' ל"ז ומ"ש בפי' ד' הר"ש הנ"ל ומ"ש בשם הרופאים והאריך בזה. וכ' בסוף ידעתי גם ידעתי שהרוצה להקל בפארפאהל של המקור עצמו יכול להבין מכמה ספרים היתרים שונים אבל אני מורה הראה ובכל התשובות שראיתי בזה יש תפיסת השגה ע"ד ולא יכנו רעיוני לשמוע כלל צידוד היתר דהכא מחמת חלישות המקור יהי' נדמה לי דם טהור כאלו בא מתוך בועה חם מלהזכיר כל דם הבא מהמקור ד"נ הוא מה לי בא מצד חלישת המקור או ממקור בריא לא יכולתי לעצור מילין נגד הש"י כו' ע"כ מאתי לא תצא הוראה להתיר כשהפארפאהל הוא מעצמות המקור עכ"ד. ועי' עוד בהגהותיו על המ"ב מ"ש בזה. ועי' בעמודי אור סי' נ"ז ג"ח שדעתי נוטה להחמיר בפארפאהל בלי צד אחר להקל כו' והאריך בזה. ועי' בב"א שם סי' מ"א מ"ש בפי' ד' הר"ש והשיג על הפלתי והמע"צ בפי' ד' הר"ש [והאריך הרבה בזה. ובסי' מ"ג שם האריך הרבה בזה ופ' להתיר בפארפאהל אף שלא בדקה עצמה בשעת נפילה וגם שהיא חתיכה גדולה יעוש"ה. ועי' בתשובת רע"א סי' ס"ב שכ' ע"ר הפלתי דדי לנו אם נוקי ונסמוך היכא דיצא הדם ממנה בלי בדיקת העד ובלי הרגשה אבל היכא דהוי ע"י בדיקת העד הלא רבו כמעט כל הפוס' דטמאה מה"ת בלא הרגשה דאמרי' ודאי ארגשה אלא דסברה דהרגשת עד הוא כו' והאריך בזה, וכ' דאם האשה הזאת יש לה טבעת באותו מקום כדי להחזיק האם למעלה גם לפ"ד הפלתי והמע"צ אין להקל דאולי פעולת הטבעת שהאם היא במקומה ממש למעלה מפרוזדוד במקומה הראוי לה כו' והאריך בזה וכ' לבסוף דיש להורות להאשה הזאת שלא תרבה בבדיקה ובעת טהרתה לא תבדוק כלל וכשתטהר תראה שתהי' לה פסיקת טהרה בנקיות ממש וכן יום א' וז' מימי הספירה ובימים שבנתים לא תבדוק ואם תראה ותמצא בלא בדיקה יש לנו צדדים הרבה להקל אבל בבדיקת יום א' וז' דאם תמצא ע"י בדיקה חסר עכ"פ דתחילתה וסופה דהא בעי' בירור בטהרה ועכ"פ בירור ליכא עכ"ד

ועי' בחמדת שלמה חיו"ד סי' כ"ד שהביא ד' הפלתי שכ' להתיר במקום עיגון במה שמוצאה ע"י בדיקת העד וכ' אבל עכ"פ בדיקת הפסק טהרה וראשון וז' יהי' נקי לגמרי ואף שכ' מעל' שא"א לטהר אם נצריכה עוד ב' בדיקות דהיינו א' וז' מ"מ א"א להקל בלא זה ותראה למעט בהילוך באותן הימים מאי דאפשר ואולי טוב לה יותר שתשאר מושכב במטה שלא ינוד המקור ממקומו ושאר הימים לא תבדוק זולת כשתרגיש קצת וכ' והנה שארי הגאון סיים וד' הטוב יכפר בעדי קשה בעיני להכניס עצמי בענין חמור כזה ואני לא או' לא אי' ולא היתר אך המורה הרוצה לסמוך במקום עיגון אחרי החקירה שמקורה נופל לה תמיד לביה"ח אין אני מוחה בידו כי יש לו אילן גדול להשען עליו עכ"ד והיינו כעין ד' הגאון רע"א הנ"ל והובא דבריהם בפרמ"נ במק"ז שם והתמ"ש היקל אף בבדיקת העד יותר מהגאון רע"א אלא כהפלתי הנ"ל ועי' בחכ"א כלל קי"א סי' ה' שהביא ד' הפלתי דבמקום עיגון יש להתיר אם יוצא הרם שלא בהרגשה וכ' אמנם שלא במקום עיגון אין להקל אא"כ שתוכל עכ"פ להפסיק בטהרה דכיון דיש לה וסת והוא מרגשת אימת וסתה ולכן אתר שתפסוק אזי עכ"פ תפסוק בטהרה שיהי', בדיקה זו כדין ולא תראה שוה אדמומית וגם תבדוק ביום א' מז"כ שיום א' תהי' נקי' לגמרי כי זה מעכב ותמעט בהליכה ובעסק כדי שתוכל לטהר ובמקום דוחק גדול אפשר דסני בזה ס"ט כו' ואז תמנה ז"נ יכל מה שתראה נתלה שהוא מהמכה ויותר א"צ לבדוק ואז כשתטבול טהורה דיש כאן ס"ס כו' אבל בשעת וסתה א"א ס' זה דבשעת וסתה לא תלי' במכה כו' עכ"ד והוא היקל יותר מהגאון רע"א והחמ"ש הנ"ל וס"ל דלא בעי בדיקה רק ביום א' מז"נ וגם שלא במקום עיגון ועי' בצ"צ שם שגם דעתו נוטה להקל בפארפאהל באשה שיש לה וסת שלא בשעת וסתה והאריך הרבה בזה ופ' דאף בבדיקת העד יש להקל דלא כהגאון רע"א אך בראי' ממש קשה להתיר יעוש"ה וא"כ לענין דינא נ' דיש להקל עכ"פ היכא דיצא הדם ממנה בלא בדיקת העד ובלא הרגשה במקום עיגון והפלתי והס"ט והש"ע של מהרש"ז והגאון רע"א והחמ"ש והב"א והחתם סופר והחכ"א והצ"צ והמשרת משה הנ"ל וצריכה הפסק טהורה וגם יום הא' ויום הז' יהי' נקיים לגמרי וכן ראיתי במים חיים חיו"ד סי' נ"ב בתשובת בן המחבר שם שהביא ד' הזכרון יוסף חיו"ד הי' כ"ב שכ' וכ"ש באיתתא בנ"ד שהרגישה איזה פעמים כמין כפתור ברחמה שקורין אותה פארפאהל שכבר נהגו עכשיו כל בעלי הוראה כפי ששמעתי לטהרה ולתלות את הדם שרואה בין וסת לוסת וכ"ש הכתמים במכה זו בלא שום פיקפוק כלל וגם הביא ד' הפלתי הנ"ל וכ' דכן הורה כבוד אאמו"ר הגאון המפורסם הלכה למעשה ומי יבוא אתר הגאונים האלו אשר כבר עשהו ע"כ גם בנ"ד האשה זו יש להסכים ולהתירה על אופן זה היינו שאשה זו יש לה וסת קבוע ואחר כלות משך ימי וסתה יתחיל לספור ז"נ אזי תפסוק בטהרה קודם וההפסק יהי' נקי מכל וכל וגם עכ"פ ביום א' לספירתה תראה שעכ"פ הבדיקה תהי' נקי ואתר שתי הבדיקות האלו הגם שתמצא אח"כ ליכלוכים וכ"ש כתמים תתלה במכה זו שקורין פארפ אהל וכל זה דוקא שלא תרגיש שיצא ממנה בהרגשה וכל אשר תמצא בין וסת לוסת שלא בהרגשה בגופה אני נמנה להתיר אשה זו כו' עכ"ד הרי דס"ל דסגי ביום א' נקי לבד ואף בלא יום הז' של הספירה ועי' בפרי תבואה סי' כ"ט שהביא נמי ד' הפלתי והבאר יעקב הנ"ל והאריך בזה ופ' להתיר ועי' בעזרת יהודא חיו"ד סי' כ"ט מ"ש בד' הר"ש והאריך הרבה בזה ופ' נמי דיש להקל שלא בשעת וסת ע"י בדיקת הפסק טהרה ולענין בדיקת הז"נ די לה בבדיקת יום א' ויום ד' והביא ד' תשובת רע"א הנ"ל ועי' בשאילות שמואל חיו"ד סי' ע"ג שהאריך הרבה בזה וכ' דהעיקר בפי' הר"ש כהמע"צ והפלתי כו' ומסיק דיש להקל שלא בשעת וסתה ולומר שהדם בא מכאב