יד אליעזר חלק ב כו

כו' והאריך בזה ופ' כן ועי' בישוי"ע ס"ק ב' שהק' לדעת הא"ו דאי' דרבנן מותר להאכילו לחולי שא"ב סכנה מפסחים כ"ה ב' ר"א אשכחי' לרבינא דשייף לברתא בגהורקי' דערלה וא"ל אימר דאמור רבנן בשעת הסכנה שלא בשעת הסכנה מי אמור ומאי קושי' דלמא ס"ל לרבינא דערלה בחו"ל דרבנן ואי' דרבנן מותר לחולי שא"ב סכנה כו' והביא דכן הק' הפ"י וכ' ליישב דבאי' דרבנן שאין לו עיקר בשל תורה מותר לחולה ליהנות ממנו דלא גזרו חז"ל במקום חולה אבל אם יש לו עיקר בשל תורה כגון ערלה בחו"ל דגזרו אטו בארץ בזה יש לגזור אטו דבר של תורה כו' והאריך בזה ואח"כ כ' לענין מעילה דדעת התוס' דאינו אסור רק כדה"נ כו' והביא ראי' לזה מכריתות י"ד גבי יש אוכל אכילה אחת כו' אקדשי' מגו דאיתוסף איה"נ כו' דהוי אי' חמור ואמאי לא קא' אקדשי' מתוך שנאסר אף שלא כד"א דיש באכילה עצמה תוס' אי' בהקדש כו' והאריך בזה יעוש"ה

סימן קנז

סעיף א (א) להחמיר כו' עי' ש"ך ס"ק א' שהביא דעת הרמב"ם דס"ל דהוי מתחייב בנפשו כו' ועי' בע"א באה"ע סי' ט"ז ס"ק ז' מ"ש ליישב דעת הרמב"ם וכ' דדבר זה תלוי בהא דאמרי' ביומא פ"ה כי' מנין לפק"נ שדוחה את השבת כו' והאריך בזה והביא ראי' מזה לר' ירוחם ועי' במנחת אהרן בסנהדרין ע"ד ב' ובס' חידושי מהרשד"ם אות י' ענין יהרוג ואל יעבור מ"ש ליישב דעת הרמב"ם והאריכו בזה ועי' בישוי"ע ס"ק א' ב' ג' ובמקמ"ח ובמעין החכמה ס"ו ד"ה הקדישו כו' וד"ה ולא תחללו ובמשנת חכמים הל' יסוה"ת סי' ב' ביבין שמועה אות א' ובמנחת חינוך מצוה רצ"ה רצ"ו ובמהר"ם שיק מצוה רצ"ו רצ"ז ובשאילתות שאילתא מ"ב בהעמק שאלה שם מ"ש בדינים שבסי' זה והאריכו הרבה בזה יעוש"ה

(ב) בהג"ה תנו לנו כו'. עי' ט"ז ס"ק ז' שהביא קושי' הב"י על הרמב"ם דאמאי לא פ' כר"י דקי"ל כותי' נגד ר"ל כו' וכ' ליישב ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' כ"א שכתבתי דמד' הט"ז אלו מוכח דלא כהנו"ב מהדו"ק חאה"ע סי' נ"ט שכ' דהאי כללא דהל' כר"י נגד ר"ל לא נאמר אלא על ש"ם דילן ולא על הירושלמי יעוש"ה

סימן קנח

סעיף א (א) אוכל נבילות. עי' במקמ"ח שהק' ע"ד התוס' בע"ז כ"ו ב' ד"ה איזהו שכ' דישראל העובד ע"ז אין שחיטתו כשחיטת מין כו' ומשמט מדבריהם דמותרת אפי' באכילה מדהביאו ראי' מחולין ל"ט השוחט לזרוק דמה לע"ז כו' ר"ל אמר מותרת ופ"ה דמותרת אפי' באכילה כו'. והק' דהא גמ' ערוכה היא בחולין ד' ב' דר"ע ס"ל דישראל מומר לעכו"ם מותר לאכול משחיטתו ואסיק שם הש"ס ר"ע בתיובתא וכ"פ כל הפוס' דלא כר"ע כו' וראייתם מחולין כו' כבר כ' התוס' בחולין י"ד א' ד"ה השוחט דבפ"א לא נעשה מומר כו' עכקוש"י והניח בצע"ג ולא ידענא מאי קשי' לי' דהא כ' התוס' הנ"ל ישראל העובד ע"ז ומיירי בפ"א דלא הוי מומר וכמו שהביא הוא עצמו ד' התוס' חולין י"ד הנ"ל ומש"ה ס"ל להתוס' דאין שחיטתו כשחיטת מין ומותרת אפי' באכילה אבל ר"ע מיירי במומר לע"ז בכמה פעמים ובהא פסקי' דלא כותי' ואסור לאכול משחיטתו וס"ל להתוס' בע"ז הנ"ל כתי' הב' של התוס' חולין י"ד הנ"ל ולק"מ קושי' המקמ"ח הנ'"ל

הלכות רבית

סימן קנט

סעיף ג (א) כותים כו'. עי' בתפארת צבי חיו"ד סי' ג' שכ' דצ"ע בכותי שקידש אם הוא בתורת גיטין וקידושין כו' ובאמת דין זה מבואר להדיא באה"ע סי' מ"ד סעי' י' דכותי שקידש צריכה ממנו גט וכ"כ המקמ"ח עליו דאשתמיטתי' כי דין זה מפורש באה"ע סי' מ"ד סעי' י' ועי' בישוי"ע ס"ק א' מ"ש והאריך בזה

סימן קס

סעיף א (א) ואפי' הלוה. עי' בישוי"ע ס"ק א' שכ' להסתפק אם עובר הלוה משעה שלוה או משטה שנתן הרבית כו' והאריך בזה ועי' במשל"מ פ"ד מהל' מלוה ולוה הל' ב' מ"ש והאריך בזה עוד הק' הישוי"ע בהא דקא' הש"ס ב"מ ס"א ב' מ"ט דר"י דס"ל ר"ק אינה יוצאה בדיינים כו' אמאי לא קא' הש"ס בפשיטות דר"י ס"ל כל היכא דאיכא ממון ומלקות מלקי לקי ממונא לא משום כו' ולכך ל"צ להחזיר הרבית כו' והביא דכן הק' הפ"י שם וכ' ליישב כיון דס"ל נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה כו' וכיון דהלוה בעצמו יכול להעיד על המלוה שהלוה לו ברבית אי לאו דהלוה עובר ג"כ על מה שנתן הרבית והוא פסול לעדות וא"כ יתבטל כל העדות כו' דכאן אם לא הי' פסול הי' נאמן כע"א ולא כבע"ד כו' והאריך בזה. והפ"י שם כ' ליישב דהא דקא' ר"י בעלמא מלקי לקי ממונא לא משלם היינו דוקא היכא שהלאו אינו מחמת הפקעת ממון חבירו כגון מוציא ש"ר ועדים זוממין כו' משא"כ היכא שהלאו בא מחמת ממון ל"ש מלקות כלל דה"ל כגזל דגלי קרא בהדיא והשיב את הגזילה וכן הוא מן הסברא דאטו משום מלקות של חבירו נפקיע ממונו של זה שכנגדו כיון דממון גמור אית לי' גבי וכ"כ הרמב"ם פי"ח מהל' סנהדרין דכל לאו שניתן לתשלומין אין לוקין עליו כו' והאריך בזה ועי' במעין החכמה י"ח ב' ד"ה מהשים מ"ש ליישב דלא תקשי טל ר"י מהברייתא דב"מ ס"ב א' כו' עפ"ד הפ"י והאריך כזה ועי' במעין גנים סי' ע"ב סעי' ב' שכ' דאף בקושי' הפ"י הנ"ל אפשר ליישב בלא"ה דהא התוס' כ' בפסחים כ"ט א' ד"ה מאן דהיכא דא"י למחול התשלומין ל"א קלב"מ וכ"כ בכתובות ל' וכ"כ שם הפ"י גבי קנס דלוקה לסברת הירושלמי בר"פ א"נ דס"ל דקנס א"י למחול א"כ ה"נ גבי רבית ס"ל להרא"ש וקצת פוס' דלא מהני מחילה בזה דהא מתחלה מדעתו יהיב לי' וא"כ א"ש דמש"ה ל"א גבי קלב"מ אבל מ"מ סברת הפ"י הוא אמת וכ' ליישב דזה קושי' התוס' במכות ט"ז א' ד"ה התם וקושי' הכ"מ פי"ח מהל' סנהדרין על הרמב"ם כו' וכ' די"ל דה"פ מה דמשני שם במכות כיון דחייב בתשלומין אין לוקה ומשלם והיינו כיון דילקה אז ע"כ שוב אינו משלם והתם הוי הלאו מצד הפקעת ממון א"ר האיך נפקע ממונו של זה לכך שפיר משלם שם ואינו לוקה ומתורץ קושי' התוס' שם ומיושב נמי ד' הרמב"ם בהל' גזילה