יד אליעזר חלק ב רנא

באל"ף עכ"ד יעוש"ה והיינו כר' הפרי תבואה. שהבאתי לעיל סי' ל"ב שכ' נמי כן לכתוב מליא באל"ף

(סא) בחא"ש סי' קמ"ד כ' דזה כלל גדול בכל האחרונים היכי דיש לשה"ק כינוי אחר או לכינוי זה ש"ק אחר צריך לכתבו ומלשונם משמע דמעכב אפי' בדיעבד כו' והאריך בזה יעוש"ה

ועי' באה"ש כלל ו' ס"ק ל' שהשיג עליו וכ' דאדרבה מלשונם משמע דבדיעבד ודאי אינו מעכב והביא גופי' דעובדא של החא"ש שם דהכי הוי בגט שכ"מ שכ' בו שם הבעל בענדיט דמתקרי בעניא ובעלייתו לתורה הי' בשם בונם ובפי רוב העולם הי' נק' בעניא רק בפי המיעוט הי' קורין לו בענדיט והי' דעת הרב השואל להכשיר משום דבמקומו לא נמצא שם בעניא רק לבענדיט והוא דחה אותו והאריך בזה וכ' עליו דנ' כדעת הרב השואל וגם אם לא הי' כותבין כלל שם בעניא רק בענדיט יש להכשיר את הגט מטעם דבעניא הוי קיצה"ש מבענדיט ואע"ג דיש לכינוי בעניא גם שם אזר עכ"ד

(סב) במשיב דבר סי' ע"א ח"ג כ' דכתיבת ה"א בסיף שם היוצא משה"ק אינו רק גבי שמות נשים אבל לא גבי שמות אנשים ולא זה בלבד אלא אפי' גבי שמות נשים אינו אלא ביוצא משה"ק דכתיב ה"א בסיף כמו כנוים משם שרה רבקה אבל לא משמות שאין ה"א בסוף כמבורר בב"ש ש"נ בתקא כינוי לבת שבע ובן עוד שם בת שבע המכונה בשא וכן הרבה. ובמח"כ הגאון ט"ג שכ' בשם אסנת ששמע אשה ששמה אסנה ואין לכתוב באל"ף רק בה"א כיון שנ' שנגזר משם אסנת וטעות הוא בשתים חדא דאם הי' נגזר מאסנת יש לכתוב באל"ף מטעם שכתבתי ובאמת הוא שם הנמצא בס' עזרא ב' פ' נ' בני אסנה עכ"ד

לוח השמטות בשמות אנשים סי' ע"ג. ועי' בט"ג ש"נ אות ח' ס"ק ב' מ"ש בזה יעוש"ה. בשמות נשים סי' מ"ב וכעת ראיתי בזכרון יעקב סי' ל"ה שכ' בשם חייענא דנ' יותר טוב לכתוב חייענא כי נ' דהוא נגזר משם הינא הנזכר בט"ג ומשם נמשך ונשתבש לחייענא או משם חנה כי זה קשה מאד לומר שנק' על שם התחיינה חצי תיבה ולא על שם העצם רק על אותיות הנספות כי הנו"ן וה"א במלת החחיינה הוא נוסף כידוע וגם שם הנו"ן בקמ"ץ וכפי קריאת העולם שם חייענא הנון בסגו"ל מזה נ' שהוא רק מלח לעז כמ"ש וזה ידוע כי בשם חנוכה שהכל קורין אותו כשר בלי פקפוק ול"ד להיכא שהשם בלה"ק וכ' באלף לבסוף שפסול ובהיפך כשר דשם מיירי שהשם בלה"ק וכ' באל"ף לבסוף משא"כ בענין כזה דקרוב לודאי שהוא נגזר ממלת הינא או חנה בודאי כשר היכא שנכתב באלף וכן דעת הט"ז והט"ג דהיכא דאינו ידוע המקום שממנה נתהוה השם נכתב כמו שנק' בלשון בנ"א כן בנ"ד נמי כו' עכ"ד הרי דס"ל דיש לכתוב בב' יודי"ן ועי"ן אחר החי"ת ואל"ף בסוף והיינו דלא כהחא"ש הנ"ל אלא כהברית יעקב והצ"צ והב"ד דווילנא הנ"ל אלא דהם ס"ל דא"צ לכתוב אלא חיענא בחד יו"ד ועי"ן אחר החי"ת ואל"ף בסוף והזכרון יעקב ס"ל דצריך לכתוב ב' יודי"ן ועי"ן אחר החי"ת והעיקר נ' דא"צ לכתוב אלא חד יו"ד ועי"ן אחר החי"ת וכמ"ש הברי"ע והצ"צ והב"ד דווילנא הנ"ל וכמ"ש לעיל ועי' במשיב דבר ח"ג סי' ס"ב שכ' ע"ד הט"ג הנ"ל דלא כן הוא אלא כ"מ שנדחק הציר"י כל כך עד שנרגש היו"ד אחריו בכח נראה כמו אחר הפת"ח צריך לכתוב בב' יודין וזה נוטה לפח"ח שכ' הב"ש טרייסטל ואין לחוש לזה שבלה"ק אין ב' יודי"ן אחר הציר"י דהרי כ"כ לא נרגש לעולם בלה"ק יו"ד בנח נראה אחר ציר"י ומה לשון לעו ללשון הק' ויותר מזה אפי' חירי"ק אי נרגש היו"ד אחריו צריך לכתוב בב' יודין וזה עיקר טעם שכותבין חודש אייר בב' יודי"ן שכן שמו בארמית בהרג"ש יו"ד אלא בלעז אין היו"ד, נרגש אחר חירי"ק לעולם וכן בלה"ק אתר ציר"י וכן בשם ריצליין כו' אם נק' בציר"י והי' טבע זה השם במדינה לדייק היו"ד א"כ צ"ל בב' יודין ואם נק' בפת"ח והי' בטבע זה השם כשקורין בפת"ח שלא לעשות יו"ד נח נראה ומש"ה א"צ לכתוב יו"ד כלל מיהו כ"ז כשאין אותו שם במדינה בחירי"ק וא"כ אין חשש לטעות באיש אחר אבל כשיש אותו שם בחירי"ק כמו ורידמאן המכונה משם שלום וריידמאן המכונה משם שמחה אזי לעולם קפידא גדולה לכתוב בשם שמחה המכונה וריידמאן בב' יודי"ן דלא לתחלף בקריאת שם ורידמאן וכן יש לדקדק בשם פריידא אם מצוי אשה הנק' פריידא בצירי אזי צריך לכתוב אחר ציר"י ב' יודין אפי' אין היו"ד נרגש בנח נראה עכ"ד והיינו נמי כמ"ש

סי' מ"ה עי' במשיב דבר סי' ס"ג בשם האשה דרוב קורין אותה ציפקא ומיעוט ציפא צריך לכתוב ציפקא דמתקרי ציפה ויש לכתוב בה"א בסוף דאפשר דשם העריסה שלה צפורה כו' זולת מ"ש לכתוב המכונה ציפה כבר הראיתי ד' הר"ש דבב' שמות לועזות כותבין דמתקרי ואין להסתפק על שם ציפה דלמא הוא קיצה"ש ציפקא שהרי אפשר להיפך דציפקא הוא שם נערות ועיקר שמה ציפא וכבר כ' דנוהגים לכתוב כל שם שיש לה עכ"ד

סי' נ"ט ועי' בחת"ם סופר באה"ע ח"ב סי' ל"ח ובאה"ש כלל ז' ס"ק נ"א ובמשיב דבר סי' ע"א מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה: