יד אליעזר חלק ב רנ

בהל' גיטין סי' א' בגט שהמגורשת נק' בב' שמות יחד ולא נכתב רק שם א' אי הוי כמו שינוי השם או כאלו לא נכתב שמה כלל והביא כי רב א' כ' דזה הוי כמו שלא נכתב שמה כלל ומצא הדבר בנטע שעשועים סי' ע"ב בשם מהראנ"ח ותמה על הנטש"ע אם שהי' נ' לו שכ"כ הראנ"ח אבל איך הי' ניחא לו הדבר הלא כל מי שיש לו לב להבין הוא מבין דזה הוי שינוי השם דאיש זה נק' בב' שמות ביחד כגון אברהם יצחק והרבה אנשים נק' בשם א' מהם וא"כ אם כ' רק שם א' בודאי אין זה האיש שנק' בב' השמות זולת אתר הוא אשר נק' בשם ההוא הכתוב בגט והוא שינוי השם גמיר כו' והאריך בזה. והביא ד' מהראנ"ח דמבואר להדיא להיפך ממ"ש הנטש"ע בשמו דהיכי דנק' בב' שמות ולא כ' רק א' הוי כמו כ' רק חצי השם והיינו דהוי שינו השם והעתיק ד' הראנ"ח וכ' הרי מבואר הדבר דהיכי דאינו נק' אלא בשניהם יחד וכ' רק א' אז הוי כמו כ' חצי השם והיינו דהוי כודאי שינה אבל אם נק' פעם בזה ופעם בזה לא הוי שינוי כו' יעוש"ה ועי' בחא"ש סי' ל"א חיש והאריך בזה

ועי"ש עוד סי' ג' לענין שם הנשתקע מה דינו בדיעבד אם כ' גם אותו בהגט ושכיח דבר זה בנשים דאם נותן לה ב' שמות מעריסה וקורין לה רק שם א' ושם הב' נשתקע לגמרי כיון דאינה עולה לתורה וכן אינה חותמת כו' והאריך הרבה בזה. ומסיק לבסוף דנ' דאם כ' שם הנשתקע דמתקרי השם שקורין אותו מכ"ש היכי דניתן לה שמות ונק' רק בא' וכ' שניהם ודמתקריא יא שם שקורין אותה אין לפסול הגט בדיעבד עכ"ד יעוש"ה

ועי"ש עוד בסי' ה' בענין שם מנציא אם לכתוב בסוף באל"ף או בה"א כי הוא יוצא משם חנה כו' והאריך בזה ומסיק לבסוף דנ' דבשמות אשר נמצא בסוף גם נקודת יו"ד כגון חנציא וכדומה יש לכתוב לכתחלה באל"ף לבסוף כיון דמקפידין שלא יכתוב אות יו"ד ה"א ביחד ובאין יו"ד לבסוף יש לכתוב בה"א כגון חנלה ודומה ואם כ' באל"ף ג"כ כשר עכ"ד יעוש"ה

(נט) בחא"ש סי' קמ"ב בדין אנשים אשר התנהגו למנוע לקראם בשם יהודית רק בשם של ערכאות הם או אבותיהם וכ' שאין לכתוב שמם בזה רק בשם ישראל וביאר הטעם דכמו דאין כותבין שם של מומר בגט מכח דאין לכתוב שם של גוים בגט כן ה"נ בשם כזה דלא כתבינן שם הלעז בגט רק בשם שנוהגין בו מקדמונים דהוי מיוחד לישראל ואין הגוים נקראים בשמות הללו ואף אם ע"ד המיעוט נמצא ששם זה הוי אף בקוים מ"מ כיון דהוי מימות הקדמונים יתכן להיפך שמתחלה הוי שם זה של ישראל רק שאח"כ קבלוהו גם הגוים אז שם זה בודאי יש לו איזה סמך לשה"ק כדמצינו כל שם כל לעז יש לו שה"ק ובע"כ ראו אז דיש סמך לזה וכיון דשרשו בקודש ראוי להזכירו וכדמצינו כמה שמות שידענו דהוי פירושו דשם של קודש כמ"ש בס"ג ובט"ג כן ה"נ אף שאנן לא ידעינן אינהו בקיאי טפי מנן אבל בשמות דהשתא שלא נקראו בשמות הללו רק עפ"י ערכאות שנתנו להם שמות הללו ואין לו שום דמיון לשם של ישראל הוי ממש כשם מומר והוי רק כשם של גיות שאין מזכירין בגט ובפרט כי מה שמדקדקין להיות נק' רק בשמות הללו הוי רק להדמות לגוים חס להזכיר שמות הללו בגט ואין לכתוב רק שה"ק שניתן לו בעת המילה ולא נחשב שם שנשתקע מב' טעמי חדא דלא נחשב נשתקע רק אם נק' בשם אחר השייך לישראל אבל כל שלא נק' בשם של ישראל אחר לא נק' נשתקע כמו בחומר ועוד כיון שעכ"פ לתורה עולה בשם זה לא נחשב נשתקע כמו בתי שיש לו ב' שמות א' של חול וא' של קודש ולא נק' רק בשם חול וגס אינו יכול לחתום רק שעולה בו לתורה דלא נחשב נשתקע ה"ה נמי בזה לא נחשב נשתקע לכך אין לכתוב רק שם של ישראל לבדו כ"נ נכון ולא כמו שראיתי עלה א' נדפס בהמבורג להיפך לכתוב גם שם שנקראים בו. ולדעתי ח"ו לעשות כן ליתן יד לפושעים שמתכונים להיות ככל הגוים להיות שמם נזכר בגט עכ"ד, ועי"ש עוד בסי' קנ"ט מ"ש והאריך בזה יעוש"ה ועי' לעיל סי' נ"ז מ"ש בשם הכתב סופר בזה

(ס) בחא"ש סי' מ"א כ' להביא מן המדרש ראי' דשייך לשון כינוי על שם עברי דהנה בפ' לך איתא וז"ל על פ' וירק את חניכיו בעלי חניכתו שמם אברם כשמו ועי' במ"כ שם שפי' חניכתו כנויו כו' הרי מבואר להדיא דעל שם אברם שייך חניכה וה"ה המכונה דודאי לשון חניכה נצמח מלשון מכונה וכמ"ש המ"כ כו' ואף אם אינו לשון אחד עכ"פ מה חילוק יש בין לשון חניכה ובין לשון כינוי ואם שייך בלשון עברי חניכה שייך גם המכונה ואף דקי"ל דאין למדין מפי מדרש הל' היינו רק בדבר התלוי בסברא אבל כאן בדבר השייך רק בשופרי דלישנא אם שייך בזה לשון חניכה ומכונה אם לא הי' שייך לומר על לשון עברי כן לא הי' המדרש דורש כן כיון שאין הלשון משמע כן א"ו דשייך שפיר לשון חניכה ומכונה בשם עברי אך יש לדחות ראי' זו דהטעם שס"ל שהמכונה לא שייך על שם העברי היינו כיון שבישראל הוי שם העברי עיקר כיון שהוא ישראל כו' ושמו נאה לו לכך ל"ש לו' בזה שם המכונה רק על שם לעז כיון דאין לישראל ראוי שם לעז בעצם לכך בזה שייך לשון המכונה אבל בנכרי הוי להיפך ששם עברי אין נאה לו בעצם לכך שייך בי' לשון המכונה לו כמו לנו בשם לעז ולכך באלו שהי' בימי אברהם שהי' הכל גוים ולא נאה להם שם העברי והי' שייך בהם רק חניכה ומכונה במו לנו בשם לעז אבל לישראל בשם עברי כיון דשם עברי נאה להם ל"ש בזה לשון מכונה וא"ש מיהו כיון דהם הי' עבדי אברהם כו' מסתמא גם הם הי' צדיקים בפרט כיון שלקחם למלחמה עמו ודאי הי' צדיקים ואעפ"כ קראם חניכה מוכח מזה דשייך מכונה בזה עכ"ד

ועי"ש עוד בסי' קכ"ד שכ' בשם חנציא לכתוב באל"ף לבסוף ולא בה"א והביא בשם המ"מ דק"ק טרנפל הוא ברמב"ם דפוס ב"ד ח"ג לכתוב בה"א בסוף דיוצא משם חנה וכ' עליו דלא שמיע לי כו' והאריך בזה וכ' לבסוף דעכ"פ לכתחלה יש לכתוב באל"ף וכיון דעדיין לא ניתן הגט ודאי ראוי לכתוב אתר לכתבו באל"ף מיהו אם הי' ניתן כבר הי' כשר עכ"ד. והיינו דלא כהיד יהודא שהבאתי בסי' נ"ח שכ' דשם חנציא יוצא משם חנה ולהכי כ' לחלק דאם נמצא נקודת יו"ד בסוף יש לכתוב לכתחלה באל"ף ובאין יו"ד לבסוף יש לכתוב בה"א ולהחא"ש הנ"ל אף באין יו"ד לבסוף יש לכתוב לכתחלה באל"ף כי אינו יוצא משם חנה ולהכי אין חילוק בין אם נמצא נקודת יו"ד בסוף או לא אלא לעולם יש לכתוב באל"ף לכתחלה

עוד הביא שם ד' הנטע שעשועים בשם מאליא דהחזיר הגט דצריך לכתוב בה"א דיוצא משם מלכה והשיג עליו דמנין לו דהוי מלכה דלמא הוי משם תרגום כו' ודלמא הוי מלשון כמה מעליא הא שמעתתא וא"כ כיון דיש כמה ספי' דלמא הוי שם חול ואת"ל משה"ק דלמא מלשון תרגום וכיון דיש כמה ספי' העיקר לכתוב כמו שהיא נק' והדרך לכתוב באל"ף כו' אבל בשם מליא כיון דאם יכתוב בה"א יהי' ב' אותיות השם ביחד לזה מדקדקין לכתוב באל"ף לכך כיון דדרך העולם לכתוב באל"ף הוי כאלו חותמת באל"ף וראוי לכתוב