יד אליעזר חלק ב רמח

שמה מעריסה רבקה או ריבה והכל קורין אותה ריבה אז יש לכתוב ריבה משא"כ כאן שב"ב קורין אותה רבקה וידוע שם העריסה שלה אין ספק שיכתוב רק שם רבקה והביא ד' הט"ג בש"נ גבי שם רבקה אות ו' שיש לכתוב לכתחלה רבקה המכונה ריבה עכ"ד ועי' בחא"ש סי' י"ח באשה דשם העריסה הי' רבקה ואח"כ נק' בפי העולם ריבה אם יש לכתוב בגט המכונה ריבה או דמתקריא ריבה כו' והביא ד' הט"ג דכ' דיש לכתוב המכונה כו' וכ' מיהו דעתי נוטה דיש לכתוב ומתקריא משום דהוי ס"ם ס' דלמא הלכה כדעת הס"ש דהיכי דנגזר משה"ק יש לכתוב דמתקרי ואת"ל כדעת הב"ש דאין כותבין בזה דמתקריא דלמא הוא עצמו שהק וגם כל היכא דהוי ס' כותבין דמתקריא דבזה ודאי יוצא ידי הכל דאף אם צריך לכתוב המכונה אם כ' דמתקריא כשר משא"כ להיפך אם צריך לכתוב דמתקריא וכ' המכונה פסול לכך נ' דיש לכתוב בזה דמתקריא ואין בזה בית מיחוש כלל עכ"ד. והיינו דלא כהזכרון יעקב הנ"ל וכן עיקר לדינא דצריך למכתב דמתקריא כהחא"ש ובסי' י"ט שם באשה אחת שהי' חותמת א"ע רבקה ופ"כ נק' ריבלה כו' הוריתי דיש לכתוב רבקה המכונה ריבלה וכ' דריבלה יש לכתוב בה"א בסוף כו' וכ' דמה שקדמתי שם רבקה אף שבת"ג כ' רדוקא אם יש עלי' וחתימה יחד אז מקדימין אותו שם אבל בעלי' לתורה לבד או חתימה מקדימין שם שהכל קורין תחלה מ"מ נ' חוץ ממה שאין דבריו מוכרחים ומלשון הב"ש בסג"ר ס"ק י"ט שכ' או סתם אשה שאינה רגילה לחתום משמע הא אם רגילה לחתום כותבין שם הטפל שחותמת בו תחלה וא"כ מוכח דבחתימה בלא עלי' נמי מקדימין שם השפל שחותמת בו דהרי באשה ליכא עלי' לתורה וא"כ נסתרו ד' התו"ג רק אף לפ"ד היינו רק אם שניה של פריסה אז ס"ל דבעבור חתימה לבד אין לו משפט הבכורה אבל אם החתימה או העלי' לתורה הוי שם העריסה והשני שהכל קורין בו אינו של עריסה ודאי דנחשב נמי ב' מעלות. ומקדימין נמי אותו שם וא"כ ה"נ באשה שחותמת רבקה ונק' ריבלה והא דתחלה נק' רבקה ומרבקה נשמנה לקרותה ריבה או דיבלה כדרך העולם כך אבל אין הדרך להיפך להיות שם העריסה ריבה וא"כ ישתנה לרבקה ולכך ודאי דרך העולם להיות שם העריסה רבקה ואח"כ נשתנה לשם ריבלה ולכך יש להקדים אותו שם מחלה והביא ד' תשו' בית אפרים סי' צ"ב דמבואר כן וכ' דיש לכתוב המכונה ריבה הב"א שם. וכ' דבריו תמוהין כיון דשם ריבה הוי שה"ק יש לכתוב דמתקריא. הן אמת שלפי דמשמע מדבריו אינו שה"ק רק שנגזר משם רבקה א"ש בזה דשייך בי' המכונה אבל באמת נ' דשם ריבה שם הק' בפ"ע מלשון הש"ס מעשה בריבה אחת או מלשון רבי' בא לעולם וא"כ כיון דהוא שה"ק בפ"ע שייך לשון דמתקריא כי אף אם הוא של חול אין קפידא בדיעבד אבל להיפך לכתוב המכונה על שה"ק יש קפידא טובא ולכן יש לכתוב דמתקריא ריבה אך בנ"ד דאינה מתקריא ריבה בפי שום ברי' רק ריבלה ודאי אינו שה"ק רק נגזר משה"ק ולכן יש לכתוב המכונה ריבלה עכ"ד

(מט) בצ"צ סי' רט"ז באשה ששמה רשיא בפת"ח תחת הרי"ש וטעה הם פר וסבר ששמה ראשיא בקמ"ץ תחת הרי"ש וכ' כן הגט ראשיא וחתמו העדים ואח"כ נודע ששמה רשיא בפת"ח תחת הרי"ש אם הגט כשר כיון דגם כשנכתב ראשיא יכול אנו לקרות הרי"ש בפת"ח ואין כאן שינוי השם בפועל וכ' דאם הי' כותבין נקודת קמ"ץ ודאי ה"ל שינה ממש כו' וכמו גרשון גרשום כו' אך כיון שאין עושין נקודות בגט א"כ י"ל דיעבד אין זה שינוי כלל ח"ש על רשיא בפת"ח ראשיא דהא מהריב"ל מצריך לכתוב אל"ף על נקודת פת"ח ומביא ראי' מכתובות ס"ט ב' גבי' ינחם כתיב כו' וכ"פ בס"ג שכ' אות ר' ס"ק ג' יש לכתוב רשיא וא"צ א' וכן תרגום לא מהי' לו כנושה כרשיא ואם כ' אל"ף אחר הרי"ש ג"כ כשר אך זהו אם נתכוין לשם ראשיא בפת"ח שהוא שם שנק' בו המתגרשת אבל בנד"ז שנתכוין לשם ראשיא בקמ"ץ שהוא שם אשה אחרת ונתכוין שיהי' האל"ף נקודת קמ"ץ א"כ אף שנתכוין בשביל אשה זו המתגרשת רק שטעה ולא ידע שמה י"ל דה"ל כאלו נקד ראשיא בקמ"ץ ממש ואז ה"ל ודאי שינה שמה והביא ד' הסה"ת והסמ"ג שכ' הטעם דשינה שמו ושמה דביטל מה"ת משום דהוי שלא לשמה כו' והביא ד' התוי"ט פ' הזורק כו' אך הרשב"א ס"ל דאין זה מפסל משום שלא לשמה כ"ת דמאחר שהגט הוא ספירת דברים של כריתות וכשנכתב בו שינוי השם הרי מתבאר שאין הספירת דברים של כריתות מהבעל כ"א מאיש אחר דהא בכתיבה שבה מתגרשת מבואר שם אחר כו' והאריך בזה וכ' דלסה"ת כו' ח"כ גם בד"ז מאחר שנתכוין לשם אחר ה"ל שלא לשמה דשלא לשמה בכונה תליא אך להרשב"א י"ל דאין טעות דשינוי השם שייך כלל לשלא לשמו ולפ"ז יש להסתפק אם שינוי הכונה פוסל כשאין מוכרח השינוי במעשה כתב הגט כ' והביא ד' התה"ד סי' רל"ג דמוכח מדבריו דשינה שמו וכמה אינו ענין כלל לפסול דשלא לשמו ולשמה כו' והאריך הרבה בזה וכ' לבסוף דאפ"ל דסגיא כשיעבור עליו הקולמוס על תיבת ראשיא ויתכוין לשם ראשיא בפת"ח כו' דבנד"ז שנכתב לשמו ולשמה של הבעל והאשה רק ששם האשה נכתב בטעות והטעות סובל ג"כ כשמה ממש י"ל דמהני העברת הקולמוס לשמה של שם אשה זו אף לר"ח או עכ"פ בכה"ג יש לסמוך על ראב"י משום דיש דיעה שאם לא כ' שמה רק שנכתב בת פ' סגי כמ"ש בג"פ רס"י קנ"ט בשם המרדכי לכן בכה"ג דנכתב שמה וגם העביר עליו הקולמוס לשמה נ' דסגי עכ"ד יעוש"ה:

(נ) בחא"ש סי' כ' באשה דנק' רוסה וקצתם קורין אותה רוסיא וקצתם קורין אותה רוסיל וכ' דלדעתי הדבר פשוט ששם רוסיל א"צ לכתוב כי הוא קיצה"ש משם רוסה כו אבל שם רוסיא ודאי יש לכתוב אך מ"ש שם רוסא באל"ף ודאי אינו דכיון שכ' הב"ש ש"א אות ס' דשם רוסה יוצא משם רבקה ויש לכתוב בה"א א"כ ה"ה נמי שם רוסיא הוי כמו שם סאייה שהסכימו לכתוב בה"א משום שיוצא משם שרה ומה לי שם סאייה או רוסיא לכך יש לכתוב בה"א לבסוף ויש לכתוב דמתקריא כיון שהוא שה"ק ואם ידוע מה הי' שמה מעריסה יש לכתוב שם זה תחלה ואם לא יש לכתוב שם שקורין אותה ביותר תתלה ועל השני דמתקריא גם במ"ש כת"ר רוסיא בוי"ו אחר הרי"ש אין זה ברור רק יש לחקור אם הוי במשמעות הלשון במלאפו"ם אחר הר"יש או בחירי"ק ואם א"א למיקם עלה דמלתא דיש לכתוב ביו"ד דמן הסתם הוא שם אחד עם שם ריסה דהוי בחיר"ק גם יש לדחות לספק אם כותבין בה"א או באל"ף דמעלין בקודש כו כ"כ י"ל נמי בזה עכ"ד. ועי' בד"ת בשער התשובות שכ' עליו דז"א רק כ"ז שאינה נרגש הדגשת היו"ד כותבין בוי"ו וכ"כ הט"ג גבי שלום עכ"ד וחותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעמייטיץ כ' עליו עה"ג ול"נ דיש לכתוב רוסיא באל"ף כיון שהוא בוי"ו כמ"ש הב"ש בשם רוסא וע"כ לא כ' הט"ג רק בריסה ביו"ד שיוצא משם רבקה עכ"ד

(נא) בזכרון יעקב סי' נ"ג בשם האשה רחל לאה לפי הגדת האשה אמרה שאמה אמרה לה ששם העריסה שלה ג"כ ראחא לאה וכן נק' מקטנותה והי' ראוי לכתוב ראחא לאה לבד בכדי להפריד מאותו אשר נקראו בפירוש רחל כידוע כמו שקורין לה הכל כי לא גרע משם החניכה שהכל קורין אותה אך שידוע בפ"כ ששם ראחא נגזר משם רחל וגם שאלתי להחזנים כו' באשה ששמה ראחא דקורין אותה במי שבירך רחל בלי דו"ח ולכן אין ספק כלל