יד אליעזר חלק ב רמד

י' ס"ק כ"ב שהביא ד' השואל ומשיב מהדו"ת ח"ג סי' ק"ו באשה ששמה חייצא וכ' בגט חיצא בחד יו"ד וצדד להכשיר אח הגט וכ' עוד טעם משום שיוצא משם חיה והשיג עליו וכ' דמה בכך שיוצא משם חיה מ"מ צריכין לכתוב כפי הקריאה והביא ד' החא"ש הנ"ל וכ' והוא הנכון לפע"ד עכ"ד וכן עיקר לדינא לכתוב חייצה בב' יודי"ן ובה"א בסוף

אות מ

(ל) בחא"ש סי' נ"ט בשם מרגלא ששאל איך לכתוב אם בה"א בסוף שיוצא משה"ק מרגליות או הוי באל"ף דהוי שם תרגום כמרגלא בפומי' וכ' דלא ודעתי אנא מצא שתיבת מרגליות הוי שה"ק לא מצינו שישתנה שם מרגליות למרגלה דשם זה לא נשתנה מרבים ליחיד רק הוא ענין שוה ולרבים נאמר מרגליות הרבה ולאחת יאמר מרגליות אחת אבל לא ישתנה השם ממרגליות למרגלה ובש"ס מצינו לפעמים מרגניתא והוא ג"כ באל"ף בסוף ומצינו ביבמות פ"ה ב' תרווייהו לשנא התם הוא מרגלה והכא היא מרגלא לי' הרי דמן זכר לנקבה שהוא מרגיל אותה נאמר בה"א בסיף והיכי דהוי מנקבה לזכר אמר באל"ף בסוף שהיא מרגלא אותו ולכך בשם נקבה יש לכתוב באל"ף בסוף ואמת דמצינו בלשון נקבה רגילה בה"א אך זה הוי בלשון רגילה דהוי מקור אבל לשון מרגלא דהוי פועל יוצא לאחרים שייך באל"ף בסוף ולכך דעתי שיש לכתוב באל"ף עכ"ד ועי' באה"ש ס"ק ב' ג' מ"ש בזה יעוש"ה

(לא) בב"ש אחרון חאה"ע סי' י"ג באשה ששם העריסה היתה מנוחה והי' קורין אותה נוחה וכ' בגט מנוחה כשם העריסה ורצה רב א' לפסול הגט משום שכ' הרמ"א סי' קכ"ט באלחנן תנן דחנן הוא שם בפ"ע יש לכתוב שניהם ואמר הרב המערער שנמצא אצלו ספר כתיבת יד דשם נוחה הוא שם בפ"ע א"כ יש לכתוב שניהם וכיון דלא כ' רק שם מנוחה פסול וכ' עליו כו' דהרמ"א לא ביאר דבריו אם דוקא לכתחלה כותבין שניהם אלחנן חנן אבל אם כבר נתן הגט א"ל ליתן אחר או אפי' אם נתן הגט צריך ליתן גט אחר והביא הוכחה כו' מד' רש"ל שכ' באשה דשם עריסה שרה והי' קורין אותה שעריל כשר לכתוב או שרה או שעריל ואם שם עריסה שעריל אם כ' שרה פסול הרי מוכח דשעריל הוא שם בפ"ע דאל"כ אפי' אם עריסה הי' שעריל הי' כשר בשרה דחד שמא הוא וכן בסש"נ כ' דשעריל הוא שם בפ"ע ואפי"ה כשר בשרה א"כ מוכח לדעת רש"ל אפי' אם קיצה"ש הוא שם בפ"ע כשר בשם עריסה. ואף הט"ג דחולק עליו היינו בשעריל כיון דאין הנקודות שוים גם הט"ז מודה וגם אין מוכרע בדעת הט"ז דבדיעבד פסול כו' אע"כ הא דכ' הרמ"א באלחנן חנן דכותבין שניהם היינו לכתחלה וכ' אך לפ"ד האחרונים א"א לפרש כן ד' הרמ"א דהא כ' באשה ששמה רעכיל כותבין רחל לכתחלה ובש"נ אות ב' כ' הב"ש דרמ"א מיירי דשם עריסה הוא רחל אבל אם שם עריסה רעכיל אם כ' רחל פסול דהוי שינוי השם אלמא דרעכיל הוי שם בפ"ע ואפי"ה אם שם העריסה רחל כותבין לכתחלה רחל א"כ קשה איך כ' הרמ"א באלחנן חנן דכותבין שניהם אך נ' לחלק דהתם מיירי בנק' בב' שמות כו' א"כ יש. לכתוב שניהם כיון דיש לכל א' שם בפ"ע א"כ צריך לכתוב שניהם אבל אם אין קורין אותה בשם עריסה רק בקיה"ש מוכח דהוא קיצה"ש מדאין קורין אותה בשם העריסה לכך אפי' לכתחלה כותבין שם העריסה אף אם יש לו שם בפ"ע ולדעת הרמ"א אם לא נק' בשם העריסה רק בקיצה"ש אפי' לכתחלה כותבין שם העריסה ולדעת שאר פוס' כותבין לכתחלה על קיצה"ש המכונה אבל בדיעבד ס"ל דכשר. ועור כ' לפרש ד' הרמ"א והאריך בזה וכ' דס"ל להרמ"א דבדיעבד אם נתן הגט א"צ ליתן גט אחר כו' עכ"ד יעוש"ה. ועי' בס' אבן שחי' חאה"ע סי' צ"ד מ"ש עליו והאריך הרבה בזה. ופ' שם בגט ששם העריסה של האשה הוא מערא וכן קורין לה בפ"כ רק מחמת שהוא מהשמות המתחלפות משם מרים וגם קצת שאין בקיאין בעיקר שמה קורין לה לפעמים נ"כ בשם מרים ועתה טעה המסדר וכ' בגט שם מרים ושם זקינתה הי' מירל והאריך בזה. ופ' דבדיעבד בשעה"ד הגט כשר ומותרת להנשא לעלמא יעוש"ה

(לב) בנטע שעשועים סי' פ"ו באשה ששמה מליא ובגט נכתב מלכה דמתקריא מאליא וכ' דהגט פסול כיון דשמה מעריסה רק מליא ומעולם לא ניתן לה שם מלכה כלל ומה שאמרו קצת אנשים ששם זה נגזר משם מלכה אין לסמוך ע"ז כו' וכללא הוא שאין לנו לדרוש שמות ולהטיל בהם ע"י זה שום שינוי כל דהוא מכפי מבטא אותו האדם באותו מדינה ואם באנו לדון בעיקר כתיבת אותו רשם פשוט שאין לכתוב לכתחלה רק שם מליא לבד כמו בשם שארקא דכותבין שם העריסה שארקא ולא שרה כו' והביא ד' הלחם רב בשם מולי כו' וד' הג"פ ס"ק ס"ז כו' והאריך בזה דהגט פסול ואח"כ כ' דאף לפ"ד דנגזר משם מלכה צריך לכתוב המכונה ולא דמתקריא כו' וגם צריך לכתוב בה"א לבסוף וגם האריך באם צריך לכתוב אל"ף אחר המ"ם כו' וסיים דאם כ' אל"ף אתר המ"ם לא משתבש יעוש"ה. ועי' בפרי תבואה סי' י"ט שהאריך הרבה בזה. וכ' דהוי ס"ס שמא הוא שם בפ"ע ואת"ל שהוא נגזר משם מלכה עכ"ז שמא הי' שם העריסה שלה מליא ובין כך ובין כך יש לכתוב מליא לחוד וגם רוב הנשים שבינינו שנק' מלכה אין משנים לשם מליא כו' ובביהכ"נ קורין לאותן שנק' מליא בשם אליא וא"כ באשה זו ששמה מליא למה ניחוש למיעוט שאינו מצוי כו' ולכן נ' ברור דדי לכתוב גט אחד בשם מאליא כו' והאריך וכ' לבסוף ומ"מ נ"ל דיותר טב לכתוב מליא בלא אל"ף באמצע שהרי מבואר בסוף סי' ק "ח דיותר יש לכנוס בספק חסרון לס' שינוי עכ"ד יעוש"ה. והיינו כמ"ש הנטע שעשועים בתחלה דא"צ לכתוב רק שם מליא ולא כמ"ש אח"כ דאם נגזר משם מלכה צרך לכתוב המכונה ובה"א לבסוף כו' אלא אף אם נגזר משם מלכה א"צ לכתוב אלא שם מליא לבד ובלא אל"ף באמצע

(לג) ועי' בחא"ש סי' קי"ב באיש ת' שנק' בשם מאלא וכ' בגט מלא וכ' דהגט כשר וכ דמ"ש השואל לכתוב שם מעלה דהוי שה"ק הוא טעות דקי"ל בכל האיסורין דתולין במצוי אפי' להקל ושם מעלה לא שמענו אך זה אמת כמ"ש רו"מ דזה נצמח משם מאליא דהוי שם אשה וזה שכיח כו' וכיון דזכר בשמה לכך שינוי היו"ד וקראוהו מלא כו' וא"כ בודאי טוב לכתוב בלי ה"א בסוף רק באל"ף כו' והאריך בזה. וכ' דאין כאן שינוי ניכר ולכך כשר בגט בדיעבד ודאי לכתחלה הוי לכתוב באל"ף אחר המ"ם ואל"ף אחר הלמ"ד אך בדיעבד בלי אל"ף אחר המ"ם כשר לדעתי אף אם אינו מקום עיגון כו' עכ"ד יעוש"ה. ואין התירה מדבריו לד' הנטע שעשועים בסי' הקודם דיש לחלק בין שם זכר דנק' בשם מעלא ובין שם נקבה דנק' מליא

(לד) בצ"צ חאה"ע סי' רל"ח בשם האשה הנקראת מירל הרי"ש בסגו"ל ונכתב מיריל בב' יודי"ן היינו גם בין רי"ש ללמ"ד נכתב יו"ד כו' והאריך בזה וכ' דזה חשוב שינוי גמור מסגו"ל לחירי"ק או לציר"י כו' וסיים דא"א להכשיר הגט בשום אופן עכ"ד, ובסי' רל"ט כ' דאם כבר ניתן הגט יש להכשיר במקום עיגון והאריך הרבה בזה יעוש"ה

(לה) במים חיים חאה"ע סי' ס"ג אות כ"ו בשם אשה שנק' מחליה היינו שהמ"ם נרגשת בפת"ח