יד אליעזר חלק ב רמג

הזכר ובזה נ' דאם שינה אפי' בדיעבד פסול וכדעת הב"ש באות ל' דהיכא דידיע ושינה אפי' בדיעבד פסול ואין משגיחין על מה שאין השינוי ניכר במבטא כו' ואח"כ הגיע לידי תשובת הגאון מליסא שהסכים לדברינו עכ"ד יעי' בג"מ שכ' דנ' עיקר כהרש"ל דכיון שנק' היטב ואין הרגש כ"כ בקריאה בין ב' לפ' כיון שמדגישין הב' אין נבחן כלל לשינוי בין הפ"א להבי"ת כו' עכ"ד הובא דבריו בפ"ת כאן או בנד"ז של החא"ש הנ"ל דידוע לה שכם זה ניתן לה מזכר שהי' שמו ליפא י"ל דאף להג"מ הנ"ל פסול הגט אם כ' בבי"ת ועי' באה"ש ס"ק ד' שהביא ד' החא"ש נ' שהסכים לדבריו ועי' בד"ח בשער התשובות שכ' ע"ד החא"ש הנ"ל לדעתי הדבר צ"ע והעיקר לדינא כהחא"ש הנ"ל עוד הביא באה"ש בשם הד"ח דאם שמה מעריסה ליבא וקורין אתה ליבקא לכ"ע אין לספק בשם ליפקא בפ"א כלל דליפא בפ"א הוא שם איש וכ' עליו ונ' דצריכין לכתוב ליבא דמתקריא ליבקא ול"א דהוי קיצה"ש משום דהוי אלחנן כמו חנן עכ"ד

(כח) בחא"ש סי' ט"ז הביא ד' הב"ש ש"נ אות ל' דהעתיק שם לייקו בב' יודי"ן ובסופו וא"ו וכ' דנ' דזה השם אינו נהוג במדינתינו אשר יש נשים שנקראים ליקא כי שם השכיח בינינו הלמ"ד נק' בציר"י והקו"ף בסגו"ל נ' דצריד לכתוב בחד יו"ד אחר הלמ"ד ואל"ף אחר הקו"ף דמ"ש בשם בילא כו' או שם קילא כו' דהם בחד יו"ד ואל"ף בסוף וכן בשם ריזל הוא בחד יו"ד אחר הציר"י ולמה כאן יהי' נכתב בב' יודי"ן ולכך נ' דשם זה המוזכר בב"ש נק' הלמ"ד בפת"ח והרגשת יו"ד והקו"ף נק' במלאפו"ם או בחול"ם לכך נכתב בוא"ו אבל בשם ליקא הנמצא בינינו צריך להיות נכתב בלמ"ד יו"ד קו"ף אל"ף ואם כ' כנוסח הב"ש היא פסול וכ' מיהו נ' אם נק' לפעמים בשם לאה אף דהוי מיעוטא מ"מ מזה מוכח דנצמח שם ליקא משם לאה דאף שכ' הב"ש דאין דורשין השמות לומר דהוי משם לאה היינו בסתמא אם אינו ידוע כלל שנק' ע"ש לאה אבל היכא דידוע דהמיעוט נק' ע"ש לאה בכה"ג דורשין השמות ולכך דינה כמו בשרה שארקה ויש לכתוב ליקה בה"א לבסוף כו' עכ"ד ועי' בד"ח בשער התשובות שכ' ע"ד ד"נ דבשמות כאלו כותבים בה"א לבסוף במדינתינו דידוע דנצמח משם לאה ועי' במהרי"ט בקונטרס שבס"ס ובתשובותיו סי' י"א עכ"ד וכ"נ כדבריו דכותבים בה"א לכתחלה אבל בדיעבד אם נכתב באל"ף הגט כשר ועי' בשם ארי' חאה"ע סי' פ"א בגט אשר האשה שמה מעריסה לאה וכן חותמת עצמה וגם אחי' קורא אותה כן רק בפ"כ נק' ליקא הלמ"ד והיו"ד בחירי"ק והמסדר כ' בהגט ליקיא כו' וקם המרטר לפסול הגט מב' טעמים א' כי צריך צריך לכתוב ליקה בה"א מחמת שיוצא משה"ק לאה. ב' כי היו"ד שהוסיף בסוף ליקיא ונק' בקמ"ץ חט"ף הוי שינוי דהיו"ד נרגשת במבטא והיא נק' ליקה בלא יו"ד ובגט נכתב עיקר שמה לאה והמכונה ליקיא וכ' דמצד ערער הראשון שהי' צריך לכתוב ה"א בסוף מחמת שיוצא משם לאה בודאי לחוש כלל כי מבואר בס"ס קכ"ט ובהאחרונים דכה"ג שכ' ה"א במקום אל"ף או להיפך אין לחוש בפרט בכאן דהוא רק בשם הכינוי דדומה ללעז בודאי אין לחוש כו' והאריך בזה וכ' דודאי אין קפידא כלל בזה עכ"ד הרי דאף דשם מעריסה הי' לאה ובגט נכתב שם לאה אפי"ה כ' דאין לחוש אם כ' אל"ף בסוף מכ"ש בנד"ז של החא"ש הנ"ל דרק מיעוטא קורין אותה לפעמים לאה בודאי דאין לחוש בדיעבד אם כ' אל"ף בסיף וכ' שם עוד הש"א אך מחמת החשש הב' שכ' ליקיא ביו"ד אחר הקו"ף והוא נרגשת במבטא והיא נק' בלא יו"ד ליקא דבזה כ' הט"ז שפסול הגט וכ"כ בנו"ב מהדו"ת לענין מאדע שיש קפידא אף בחסר ויתיר אות א' כל שנרגש השינוי גם בג"פ מחמיר בזה כו' דבשינוי כל דהו פסול כדאמרי' בפ' התקבל בההוא דהוה קרי לה נפאתה כו' ומה חילוק בין כ' שאר אות או יו"ד יתירה הנרגשת במבטא אידי ואידי הוי שינוי בגוף השם כו' ואפי' בשם העיר כ' בתשב"ץ דאם כ' תנס במקום תונס פסול דכיון שכ' בבלבול ואינו נק' יפה הרי הוא כמי שאינו כו' א"כ גם בנד"ז אין להקל מה"ט וכ' אך יש לצדד בזה כיון שנכתב שם המובהק לאה והשינוי הוא רק בהכינוי שלה שכ' ליקיא בתוספות יו"ד אחר הקו"ף שנרגשת במבטא בזה יש לצדד להכשיר כו' והאריך ב"ה וכ' די"ל דהא דשינוי כל דהוא פוסל בשמות איש ואשה היינו בשם העיקר אבל בכינוי השם לא פסול כלל כש"כ הכינוי בשינוי כו' וכ' בזה לפרש מ"ש רש"י גבי הא דנפאתה כו' דפירש"י נפאתה כך שמה טפאתה טעו בשמה דלכאורה שפת יתר הוא ומאי בעי רש"י בזה ולפמ"ש י"ל דרש"י בא להשמיענו דדוקא בעיקר השם פסול כה"ג דהוי רק שינוי קל אבל אם טעות כזה היא בכינוי לבד אין לפסול כו' והאריך הרבה בזה לצדד להכשיר הגט וסיים דעבידנא לי נייח נפשי' לצדד להכשיר הגט נגד המערער שהוא פסול גמיר אבל עכ"ז להלכה דעתו ליתן גט אחר ואלו הי' כאן איזה דחק ומקום עיגון אז הי' מוכרחים לחפש צדדין כאלה להכשיר אבל בעובדא זאת אין כאן שעה"ד כו' יכול ליתן גט אחר כו' עכ"ד יעוש"ה

(כט) בחא"ש סי' כ"ו באשה שנקראת מעריסה לאה ואח"כ נק' לייצא כו' וכ' דבזה הדין כמו בשרה שארקא כו' ואם נק' מעריסה רק לאה א"צ לכתוב רק שם לאה אבל אם נק' מעריסה שניהם אז יש לכתוב דמתקריא לייצה ויכתוב בה"ה כיון דיוצא משם לאה ובלא יו"ד אחר הצדי"ק ולכך יכתוב דמתקריא כיון דיוצא משה"ק ואל ישגיח במ"ש הט"ג לייצא באל"ף וחירי"ק אחר הצדי"ק דהוא מיירי משם אחר דאינו יוצא משם לאה רק נק' בשם זה לבד וס"ל שם חול וגם משמע שם דמיירי אם המבט' הוי כך בחירי"ק אז כותבין בחירי"ק ואם המבטא הוי בחיר"ק ממילא ניכר דאינו יוצא משם לאה לכך כותבין באל"ף כיון דאין הנקודות שוין אינו משם לאה והוי שם בפ"ע לכך כותבין באל"ף וחירי"ק אבל שם דידן לייצה נק' הצדי"ק בסגו"ל והוי הנקודות כמו לאה לכך יש לכתוב בה"א דיוצא משה"ק וגם בלא יו"ד אחר הצדי"ק רק יכתבו לאה דמתקריא לייצה כו' וכ' דיש להקדימו שם לאה כו' וכ' אח"כ דהא דיש לכתוב ליצה בה"א דאי נכון הוא אך מ"ש דיש לכתוב בלא יו"ד אחר הצדי"ק כו' אך כיון דראיתי בכ"נ בש"נ אות ש' דשם שרציה דהסכים לכתוב בה"א בסוף כיון דהוי משם שרה ואעפ"כ לכתוב ביו"ד אחר הצדי"ק ושם אינו בחירי"ק ואעפ"כ יכתוב יו"ד א"כ גם בליצה אף דנכתב בה"א בסוף יש לכתוב ביו"ד אחר הצדי"ק הנני מבטל דעתי נגד המ"ג ויכתוב ליציה ביו"ד וה"א וכ' דאין לכתוב לייצה בב' יודי"ן כו' כמ"ש בשם ליקא הנהוג בינינו יש לכתוב בחד יו"ד ואל"ף בסוף או ה"א וא"כ ה"נ בזה יש לכתוב ליציה בחד יו"ד אחר הלמ"ד וחד יו"ד אחר הצדי"ק ובה"א בסוף וזה אם נק' מעריסה פעמים כך ופעמים כך או דא"י שם העריסה אבל אם ידוע שם העריסה רק לאה יכתוב רק שם לאה עכ"ד יעוש"ה ועי' בד"ח בשער התשובות שכ' ע"ד דק דאם נק' בב' יודי"ן לייצא צריך לכתוב לאה המכונה ליצא דהוי שינוי נקודות אבל אם נק' בחד יו"ד וכמו בציר"י ואינו נרגש יו"ד השני' א"ל לכתוב רק חד יו"ד ויכתוב דמתקריא כיון דיוצא משה"ק עי' בב"ש בתשו' שם גבי שם שרה המכונה סאייה ולכן ג"כ ה' לכתוב לאה המכונה ליצא עכ"ד

ועי' עוד בחא"ש סי' ק"ו בגט שכ' בו חיצא בחד יו"ד וכ' שהוא פסול דצריך להיות בב' יודי"ן דהוא פת"ח חריף ואף אם יוצא משם חיה מ"מ בעי' שיהי' נכתב כמו שהוא נק' בלא שינוי כי' וגם אם יוצא מש שם חי' למה כ' חינא באל"ף לבסוף ולא בה"א כמו שרה שארקה כו' והאריך בזה וכ' אח"כ דמש"כ חייצא באל"ף גם זה טעות יעוש"ה ועי' באה"ש כלל