יד אליעזר חלק ב רלא

ב' שמות ועי' ברמ"א סי' קכ"ט סעי' ל"ד ועפ"ד הרמ"א אלו הסכים כא"א הגאון בתשו' להתיר בכה"ג ממש אחרי שכבר ניתן ושעה"ד ואמנם בנ"ד בשם הענא אשר במקום הכתיבה נק' הענא ובמקום הנתינה נק' העניא וידוע שההפרש הוא מחמת חילוק הברת הלשון המקומות גם הט"ג מביא להקל בדיעבד בכה"ג בשם זושטא שהביא בשם ע"נ שכ' שבני קאנדיא קורין זושטא במבטא זיי"ן כו' ונ"ל דאם כ' בגימ"ל שכן מבטא מקום הכתיבה ושלחו לקאנדיא שהמבט בזיי"ן כשר הגט אע"ג דלדעת רוב הפוס' כ' מקום כתיבה פסול היינו בשמות מחולקים כגון ראובן שמעון אבל בכה"ג שהוא שם א' רק במבטא הג' הוא משינה כו' והדבר מפורסם שיש מקומות כותבין בגימ"ל משום שהמבטא קרוב לגימ"ל ויש כותבין בזיי"ן שהמבטא קרוב לזיי"ן בכה"ג לא מקרי שינוי שהדבר מפורסם וידוע דמה שקורין זושטא במקום הנתינה כותבין במקום הכתיבה בגימ"ל ורפה ור"א כו' עכ"ל וכן הוא ממש בשם זו הענא שמה שקורין במקום הנתינה העניא כותבין במקום הכתיבה הענא ודא ודא אחת הוא. וכן מבואר בג"פ כו'. עוד שמעתי מאם האשה שבמקום הנתינה הי' שמה גם ב' אחיותי' ואמה וקראו אותה בשמה אשר ניתן לה שמה עריסה במקום הכתיבה הענא ועי' בכנסי"ח סי' מ"ד הובא בט"ג בל"ש סי' ט"ז דשם לידה עם הפורתא אולי מצטרף להיות רוב ובפרט בנ"ד בהצטרפות עוד שם הכתיבה ועי' בט"ג בש"נ אות ב' ס"ק י"ז בשם ביי"ן שהביא בשם ע"נ שהכשיר ממש בכה"ג ובתשו' פי' סי' הנ"ל יש כמה סניפים להתירא וע"כ מכל הני טעמי אני מסכים כו' להתיר האשה להנשא ע"פ גט שקבלה כבר כו' וה"ה בשם פעשיא ובשם בתי"ה הנ"ל נמי יש להכשיר בדיעבד היכא שכבר קבלה הגט וכמ"ש גבי העניא. עוד הביא שם ד' התו"ג סי' קכ"ט ס"ק ט"ו שכ' דתם כ' בגט חיש שבסי' מובהק פ' מגרש אשה שבסי' מובהק פ' אינו גט כלל ותמה עליו ראשית במה שכ' אינו גט כלל דהא יש לחוש לחומרא דהוי גיטא ואפי' לא נזכר גם שום סי' כלל כמ"ש הב"ש סי' קכ"ט ס"ק כ"א בשם המרדכי וזאת שנית מה דפשיטא לי' דסי' מובהק ל"מ רק דצריך שמם דוקא דאל"כ לא הוי ספירת דברים קא מבעיא לי טובא אטו בשמא תליא מלתא כו' ולפ"ד ליתא דהא עיקר טעמא מהא דד' הר"ן פ"ב דגיטין על הא דאיתא ההוא גברא כו' ושקל ספרא כו' וז"ל הא בעי' שמו כו' וליכא פי' משום דכתב ספר כריתות וא"א לספירות דברים של כריתות אא"כ כתב שמו ושמה כדי שיהא ניכר שהוא כורת בינו לבינה דבלא"ה לא מקרי כריתות כלל עכ"ל. ומזה למד דאם לא כ' שמו ושמה דלא הוי גט כלל אמנם זה דוקא אם לא כ' סי' מובהק מי הוא המגרש אבל אם כתב סי' מובהק מהני כמו שם של המגרש דמה לי אם מוכח מתוכו הכריתות שבינו לבינה מתוך שמם או מתוך סי' מובהק דהוי כשמו ושם אביו ועדיף טפי כמבואר בק"ע ובסי' קל"ב בגט שנפל ונמצא והרדב"ז ח"ב סי' תשצ"ח כ' דסימנים מובהקים ביותר כעדים דמי ודעת הנו"ב מהדו"ק חאה"ע סי' נ"א דסי' מובהק ביותר מהני בד"נ ובמהדו"ת חאה"ע סי' כ"ו כ' נמי כן ובג"פ סי' קכ"ט ס"ק א' כ' לענין עד שחתם בגט אתי פ' או גיסו כו' דכשר ומסמיכות דבריו שם משמע שן הדין בהמגרש עצמו וזה ודאי הוי רק כמו סי' שעל גופו וב דאי לא עדיף מסי' מובהק שבגופו וצ"ע עכ"ד ועי' באהלי שם כלל א' ס"ק ב' מ"ש ע"ד התו"ג הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה. ועי"ש עוד במ"ח מ"ש ע"ד התיו"ט בגיטין פ"ח משנה ה' ד"ה שינה שמו כו' וכ' דנ' פשוט דהא דבעי' בגט לשמו ולשמה כו' ושיהא נכתב בו שמו ושמה כו' הם שני ענינים נפרדים היינו הא דצריך לשמו ולשמה כו' הוא מטעם דכתיב וכתב לה כדאיתא בגיטין כ' ובר"פ כל הגט והיינו לעצמות המתגרשים והא דבעי' בגט שמו ושמה כו' הוא או מטעם דבעי' מוכח מתוכו וכדאיתא בתוס' גיטין כ' א' ד"ה הא בעי' או מטעמא דבעי' ספירות דברים כמ"ש הר"ן בגיטין הנ"ל כו' והאריך בזה בדברי התוי"ט ועי' בשם ארי' סוף ח"א בתשובות שם סי' י"ג ובאהלי שם בפתח האהל מ"ש בד' התוי"ט והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד באה"ש ס"ק ב' שהביא בשם הד"ח ח"א סי' ס"ו שהחזיק בסברא זאת דמדאורייתא בעי' שם האיש ולא שם האשה וכתב טעמים משום דהוי כמו שטר שכ' בו אני פ' לויתי ממך ה"נ מקרי כריתות דהא מדבר עמה בעת מסירת הגט את פ' ושפיר מקרי ספירת דברים וכתב עליו דלא ידענא מאי חילוק יש בזה בינו לבינה ומ"ש שהוא מדבר עמה בעת מסירת הגט את פ' משמע מלשונו שהבעל מפרש את שמה בשפתיו ואו' לה את רחל לא ידענא מאי פיסקא שמפרש את שמה ולא את שמו ועוד אפי' אם מפרש את שמה ולא את שמו מ"מ מאחר שהוא מדבר עמה לפני ע"מ מאי חילוק בינו לבינה בענין הכריתות והביא עוד ד' הד"ח שהביא דברי התו"ג הנ"ל שכ' דכמו שבעי' שם האיש משום ספירת דברים כ"כ צריכין שם האשה משום ספירת דברים וכתב עליו דאישתמיטתי' דברי הרמב"ן ב"ב קע"ד ד"ה מה שפי' שכ' וז"ל וא"ת אין זה כריתות שהרי אין מוכיח מתוכו אבא שאול כר"א ס"ל כו' הלכך הכא גבי גט חוב נהי דתפשוט דכשר הוא דמהאי גברא דמסרי' ניהלי' משמע כו' מ"מ ניחוש לנפילה עכ"ל הרי בהדיא דאם כתב היום גרשתי דלא מקרי כריתות כיון דלא ידעי' איזה יום מתחילין הגירושין רק משום דמשמע מיומא שמסרה לידה מכח זה הוי כריתות וכן בגט חוב נמי לא מקרי שטר כלל אם לא כ' שמו רק אם כ' לויתי ממך דמשמע מי שמוציאו א"כ ה"נ בגט אם כ' לה אני מגרש אותך אשתי שפיר מקרי כריתות ולא כד' תו"ג כו' עכ"ד וכ' עליו דלפ"ד תהי' סתירה בד' הרמב"ן דהא מבואר מלשונו דגם שם האשה בעי' מכח ספירת דברים וכמש"ל ממ"ש בפ"ב דגיטין אבל נ' שאין כאן שום סתירה וד' התו"ג נכונים דהרמב"ן ס"ל דכיון דכתיב ספר כריתות צריכים שיהי' כתובים בספר שם האיש ושם האשה למען יודע ע"י הספר עיקר ושורש הכריתות שביניהם וזהו ספירת דברים של כריתות אבל מהות הכריתות באיזה אופן ובאיזה זמן הי' זאת אין צריכין שיהי' כ' בספר וסגי כשידעו ע"מ את הדבר כו' והיינו דלא אישתמיט שום פוסק לחלק בין שם האיש לשם האשה והביא ד' או"ז סי' תשט"ו שכ' וז"ל ושמה בגט ואם לא הזכיר פסול ותנן בפ' השולח התקין ר"ז הזקן שיהא כותב איש פ' וכל שם שיש לו אשה פ' וכל שם שיש לה מפני תיקון העולם ופירש"י שלא יוציא לעז על בני' לומר לא גירשה בעלה שאין זה שמו. ומעתה היכא שלא הזכיר שמה כלל הרי איכא לעז שיאמרו לאחרת נכתב ולא לה ותו דאמרי' בגמ' ה"ה דהוי קרי לה רובא מרים ופורתא שרה אמרי נהרדעא מרים וכ"ש שי"ל ולא שרה וכ"ש שי"ל ואם איתא דהיכא דלא הזכיר שמה כלל כשר לכתוב הרי את מותרת סתמא דהכי עדיף טפי דלא אתי למטעי כלל אלא ש"מ דלא סגי שלא יזכיר שמה כלל וגם רבינו שלמה ז"ל פי' מרים צריך לכתוב בגט שהוא עיקר הא למד דלא סגי שלא יזכיר שמה בגט שהרי פי' מרים צריך לכתוב בגט הלכך אתברר לן דגט אשה שלא הוזכר שמה בגט פסול ובני' ממזרים דאורייתא עכ"ל. והנה מוכח מלשונו דעיקרו הוא בא להורות דגם שם האשה הוא מדאורייתא ולא שם האיש לחוד ולאפוקי מסברת הד"ת הנ"ל עכ"ד ודבריו נכונים ובס"ק ה' הביא ד' הגמרא גיטין פ"ה ב' אתקין רבא בגיטי איך פלניא בר פלניא פטר ותריך ית פ' אנתתי' כו' לכאורה ש"מ תלת ש"מ דבעי' שם אבי המגרש וש"מ דלא בעי' שם אבי המתגרשת וש"מ דלאו בכולהו גיטי כתבי' וכל שום כו' וחידוש הוא בעיני שרבותינו ז"ל לא הביאו גמ' זאת עכ"ד ומד' הגמ' ביבמות קט"ו ב' משמע דאף שם של אבי המגרש א"צ דאיתא שם ההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא כו' אנא אנדרולינאי נהרדעא פטרית ותרכית ית פ' אנתתי הרי דלא הזכיר שם אבי המגרש ועי' ברש"י שם ד"ה תיבדק אך ברא"ש גיטין פ' השולח סי' ז' ובהגהות אשר"י שם איתא אנא דוד