יד אליעזר חלק ב רו

מכתיבת הגט אבל באם לא עבר היום אין חשש לעז על הב"ד כותבין גט אחר כמבואר בפסקי מהרא"י ובתה"ד סי' רל"ג כו' וע' בב"ש סי' קכ"ו שפ' כד' מהרא"י כו' וכן הרמ"א העתיק ד' מהרא"י כו' הרי דכולם הסכימו דצריך ליתן גט שני אם הראשון יש בו פקפוק פסול כו' וסיים ולכן זה הכלל שנתן לנו המחבר דאין ליתן גט אחר היכא דכשר בדיעבד אין הדבר ברור בהחלט רק לפי ערך הפסול עכ"ד. והנה כאן כ' החא"ש דאף אם ג' אנשים קורין בשם זה הוי כמאן דליתא ואין כותבין כלל ולקמן בסי' קל"ט כ' דנ' דאפי' אם רק מיעוטא קורין כן לא הוי נשתקע היינו עכ"פ ג' אנשים סמך לזה מה דקי"ל בג' זימני הוי חזקה אבל בא' או ב' ודאי נחשב נשתקע כו' עכ"ד הרי שכ' דבג' אנשים לא הוי נשתקע וסותר ד"ע מהא דסי' א' הנ"ל. וכעת ראיתי בס' דברי יעקב סי' ע"א שהביא דברי החא"ש והד"ח הנ"ל וכתב דנעלם מהם דברי הנ"ל סי' ק"ח שכתב דאותם שיודעין גם משם ב' צריך שיהא מוחזק להם כך ע"י קריאתם ל' יום ואם נמצאו שנים שמוחזק להם ל' יום באותו שם אחר שהם יודעים בו מקרי אתחזק עכ"ד הרי מבואר דע"י קריאת ב' בנ"א לחוד בשני השמות חשיב אתחזק בב' שמות כו' וכ' אח"כ דלדעתי דבר זה מפורש בשבועות כ"ט א' נשבע לשנות את הידוע כו' ואמרי' בגמ' אמר עולא והוא שניכר לג' בנ"א ועי' ברש"י שם כ"ה ב' דפי' דמידי דידעי בי' ג' בנ"א הוי פרסום הרי מבואר דשינוי הידוע לא הוי בדבר שלא נודע לג' בנ"א ורק בניכר לג' חשיב כשינוי דבר הידוע לכל דעל ידם כבר נתפרסם לכ"ע ודון מינה כאן דאף דניכר לב' בנ"א בב' שמות כו' אכתי לא הוי ידוע בשמות אלו כיון דלא ידעו בי' ג' חשיב עדיין שם הנשתקע והכי אמרי' בנדרים מ"ה הפקר בפני ג' הוי הפקר בפני ב' לא הוי הפקר וכ' הר"ן משום דכל דאיכא ג' הוי אוושא מלתא ואדעתי' דכ"ע אפקרי' מבואר ג"כ דפחות מג' לא חשיב אוושא מלתא אך קשה מהא דאמרי' בסנהדרין ע"ד ב' כו' אין פרהסיא פחות מעשרה בנ"א וזה היפך מהא דמבואר בשבועות ונדרים הנ"ל דגם בג' הוי פרהסיא וכ' ליישב דזה אמת דגם בג' איקרי פרסום אמנם אין הפרסום בעת שעושה דב"ז בפניהם אלא דאמרי' דכל דידעי בי' ג' שוב יתפרסם הדבר על ידם לכ"ע ולזה בהאי דשבועות כיון דניכר לג' בנ"א אמרי' דודאי כבר זה נתפרסם לרבים על ידם דעמוד זה של אבן וה"נ גבי הפקר כיון דהופקר בפני ג' כו' שוב יתפרסם הדבר לרבים על ידם ש"מ דאדעתי' דכ"ע אפקרי' משא"כ היכא דבעי' שהפרסום יהי' בעת עשיית גוף הדבר בזה אין פרהסיא פחות מי' כו' ועפ"ז אני או' דגם למ"ד דאין הפקר פחות מג' לא בעי' שיפקיר דוקא בפני ג' ביחד אלא ה"ה אם הפקיר בפני אחד ואח"כ עוד בפני ב' ג"כ הוי הפקר לכ"ע כיון דעכ"פ איכא השתא ג' דידעי בהפקירו שהם יודיעו הדבר לכ"ע ש"מ דאדעתי' דכ"ע אפקרי' והביא ראי' לזה מהא דאמרי' בערכין ט"ז א' כל מלתא דמתאמרי באפי ג' לית בי' משום לשנא בישא מ"ט חברך חברא אית לי' כו' ופירש"י כו' דכיון שאמרהו בפני ג' מידע ידוע דיתפרסם על ידם דבר זה הרי מבואר דכל דידעי בי' ג' אנו או' דודאי יתפרסם כעת ע"י לכ"ע אבל לא דבעת האמירה או העשי' גופי' שהי' בפניהם איקרי זה פרהסיא דהיכא דבעי' כן אין פרהסיא פחות מי' והק' עפ"ז דברי רב נטרונאי שהובא בטיו"ד סי' שע"ט דאין או' ג"כ ברכת אבלים בשבת משום דהוי דברים של פרהסיא כיון דמברכין בג' והא אבילות של פרהסיא דאסור בשבת היינו בעת שנוהג אבילות נעשה בפרהסיא אבל הכא הרי בשעת מעשה לינא בזה פרהסיא דאין פרהסיא פחות מי' בנ"א והניח בצ"ע. ומפ"ז כ' במי ששמו מעריסה הי' אברהם משה ובפ"כ נק' רק בשם משה לבד וגם עליתו לתורה וחתימתו היא בשם משה לבד זולת כי ב' אחיותיו אשר בעירו הם קורין אותו תמיד בשם אברהם משה ופ' כיון דלא איקרי בב' השמות רק בפי ב' אחיות וזולת זה כ"ע לא ידעי בי' רק בשם משה לבד אין באחיות מחזיקות שמו בשם אברהם משה לחוש ללעז הבריות אם נכתב רק שם משה לבד כיון דלא ניכר לג' בנ"א בשם אברהם משה חשוב עדיין שם הנשתקע ואין בכתיבת שם משה שינוי הידוע כו' וכן נ"ל נכון להלכה לכתוב בכה"ג רק שם הנק' בפ"כ עכ"ד יעוש"ה

מז) בחא"ש סי' ק"י בשם וואפציא איך לכתוב אם בפ"א או בשני ווי"ן וכתב דודאי יש לכתוב בפ"א כיון דהוא נצמח מכם וואלף לכך יש לכתוב בפ"א מיהו אם חותם עצמו בווי"ן יש לכתוב בווי"ן אבל אם אין ידוע איך חותם יש לכתוב בו מן הסתם בפ"א וז"פ לדעתי עכ"ד: אות ז

(מח) בחא"ש סי' י"ב בגט שכ' שם הבעל זעלקא באל"ף בסוף כו' ועמדו עליו מערערים שהוא חותם ביו"ד אחר הקו"ף ולא באל"ף וכ' דהגט פסול כהמערערים כו' דודאי נמצא שם זעלקי ביו"ד כמו זעלקא באל"ף ואם שינה חתימתו פסול כו והביא ד' הט"ג בש"א אות מ' ס"ק כ"ט דס"ל דבשם המגרש עצמו דשינוי פוסל בו אף שינוי דחתימה פוסל בו אף בשעה"ד כו' אך הביא ד' התו"ג סי' קכ"ט ס"ק כ"ח שכ' דבדיעבד כשר אם החליף ואין משגיחין בחתימתו כו' דמוכח לכאורה מדבריו דכשר בזה כששונה החתימה וכ' מיהו בנ"ד פסול לכ"ע והביא ד' הנו"ב מהדו"ת חאה"ע סי' קכ"ד בשם אשה שחתמה עצמה טאלצי ביו"ד ובגט כתבה טאלצא באל"ף בסוף ופסל הגט כו' הנה הרואה בדבריו ראה להדיא שהוא ממש נ"ד שפסלו הנו"ב ממש כדברינו כיון דשניהם אינם נמצאים בתנ"ך אזלי' בתר החתימה כד' הב"ש והוסיף לומר שבין אל"ף ליו"ד הוי שינוי במבטא והוי חשש שינוי השם גמור דפסול לכ"ע ואפי' להמכשירין בין אלף לה"א בטעות וס"ל דלא אזלי' בתר החתימה היינו דבין אל"ף לה"א לא הוי שינוי במבטא אבל בין אל"ף ליו"ד הוי שינוי במבטא ואם באשה דלא שכיח חתימתה כו' ואעפ"כ חשש לחתימתה ומכ"ש בזכר שיש לחוש לחתימתו ולומר דדלמא הוי קבלה בידם לחתום כן כו' והאריך בזה וכ' דבנ"ד הגט פסול בודאי ואין אחר ד' הנו"ב כלום וכ' אח"כ דראה ס' רביד הזהב כו' שהי' שמו ר' זעלקי וכ' שמו זעלקי ביו"ד וכ"כ על השער ובהקדמה וגם בהסכמה הכל ביו"ד וידוע דכמה דינים נצמתו בדיני גיטין מכתיבת והגאונים וחכמים ולמדים מהם שמות בגיטין ולכך היות כי נמצא בזמנינו זעלקי ביו"ד פשיטא שהגט בטל כו' וכ' שכן הסכים הגאון בעל חתם סופר יעוש"ה

(מט) בחא"ש סי' מ"ה באחד שנק' זנוויל בפת"ח כדרך כל הנק' בלשון זה אך הי' חותם שמו בב' יודי"ן אחר הזיי"ן זיינוול וכ' דיש לכתוב בלא יודי"ן אחר הזיי"ן כיון דנק' זנוויל בפת"ח אם יכתוב ביודי"ן אחר הזיי"ן יהי' נק' בציר"י והוי שינוי השם ממש וכל היכי דחתימתו הוי בטעות אין להשגיח על חתימתו כי בטעות הוא חותם ודוקא היכי דאין חתימתו סותר לקריאתו אז אזלי' בתר חתימה ולא כשהוי בטעות היפך הקריאה ובפרט אם יהי' נכתב זנוויל כדרך קריאתו אין קפידא אף אם החתימה הוי להיפך מ"מ לא גרע מחניכה שהכל קורין בו דכשר הגט א"כ בזה ליכא חשש שינוי אך להיפך אם יכתוב ביודי"ן ויהי' נק' בציר"י יש חשש שינו השם לכך יש לכתוב זנוויל בלא יודי"ן כלל ואם כ' ביודי"ן צריך ליתן גט אחר וכן הסכימו עמי חכמי העיר של פ"ק עכ"ד ועי' בד"ת בשער התשו' שפ' נמי כן: